יש מעט מאוד סרטים שכל-כך הרבה תלוי בהם כמו העיבוד החדש ל"סופרמן"(Superman) בבימויו של ג'יימס גאן. אין הכוונה רק למידת ההצלחה והכישלון של הסרט הבודד - שלפי יוצרו צריך להרוויח לפחות 700 מיליון דולר כדי לא להיחשב לכישלון. מדובר על העתיד של אולפני האחים וורנר, ואולי גם עתיד ז'אנר גיבורי-העל שמהווה את השדרה המרכזית של הקולנוע המסחרי ברבע המאה האחרונה.
סופרמן – טריילר
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
גאן יצר עבור אולפני מארוול (שבבעלות דיסני) את הסדרה המצליחה והמוערכת של "שומרי הגלקסיה" אך פוטר ב-2018 בגלל ציוצים לא נאותים מעברו הקדם-תאגידי. הוא חצה את הקווים ועבר לאולפני די-סי שיוצרים עבור האחים וורנר את סרטי גיבורי-העל לדמויות כמו סופרמן, באטמן, וונדרוומן ושאר חברי ליגת הצדק. באוקטובר 2022 גאן ופיטר ספרן מונו לעמוד בראש אולפני די-סי, כשגאן מופקד על החזון האמנותי והתכנון האסטרטגי ארוך הטווח.
ה-DCU (יקום DC), שהחל ב"איש הפלדה" (זאק סניידר, 2013) והסתיים עשר שנים מאוחר יותר ב"אקוומן 2: הממלכה האבודה" (ג'יימס ואן), היה כישלון מהדהד. למרות הבעלות על קניין רוחני של כמה מהדמויות המפורסמות והפופולריות ביותר, הסרטים לא התקרבו להצלחה של אולפני מארוול. אין טעם למנות את כל הסיבות לכך, אבל הבולטת שבהן היא ההקמה של "יקום" בחופזה מבוהלת, בניסיון להדביק את הפער מול היריב המצטיין. זה הוביל לשגיאות קשות בהצגת דמויות, בדחיסת קווי עלילה מפוארים מהקומיקס לאותו סרט, ושינויים שנעשים בפאניקה בשלבים מתקדמים של תהליך ההפקה.
6 צפייה בגלריה
מהלך הפתיחה של גאן וספרן באתחול ה-DCU. מתוך "סופרמן"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
"סופרמן" הוא מהלך הפתיחה של גאן וספרן באתחול ה-DCU. לא מדובר על דמות או על סדרת סרטים בודדת, אלא על ליהוק מחדש של כל הדמויות, היפטרות מחלק מהן והכנסת חדשות, יצירת סדרות סרטים במדיומים שונים (כולל טלוויזיה ואנימציה), ותכנון יחסי הגומלין המורכבים בין כל אלו בניסיון לחקות פעם נוספת את המודל שעבד בעבר לאולפני מארוול. כישלון כלכלי של "סופרמן" עשוי לשבש את כל התוכנית הגרנדיוזית.
לתפקיד סופרמן הנוכחי לוהק השחקן היחסית לא מוכר דייויד קורנסווט. זהו סופרמן מאוד שונה מפצצת הקדרות והזעם הכבוש שיצר הנרי קאוויל בסרטי זאק סניידר. מקור ההשראה העיקרי לגרסה הנוכחית הוא הגיבור בסדרת הקומיקס All-Star Superman (2008-2005) שכתב גרנט מוריסון ואייר פרד קוויטלי. הדמות חוזרת ליסודותיה הקלאסיים, האופטימיים ושוחרי הטוב. גם האסתטיקה הוויזואלית עברה שינוי מוחלט מחשכת מערת העטלפים של סניידר, לתאורת אור-מפתח חזק וצבעים רוויים. קורנסווט נראה כבחירת ליהוק מוצלחת לדמות שמעוצבת כווריאציה לזו שגילם כריסטופר ריב ב"סופרמן: הסרט" (1978).
"סופרמן" הוא חזרה מודעת לנאיביות (שהיא עצמה, כמובן, מאוד לא נאיבית). אין כאן את אותן קריצות של "אנחנו יודעים שזה דבילי" מהסוג שהפך לרווח בסרטי מארוול. בהקשר של נאיביות אסטרטגית זו, כוכב המשנה של הסרט הוא הכלב של סופרמן הקרוי קריפטו. יש לו גלימה אדומה, יכולת מעוף וכוחות על. למרות שמו המעודכן לעולם הפיננסים הדיגיטלי הוא הופיע בקומיקס לפני 70 שנה, והוא המשיך להופיע בקורלציה למידת ה"ילדותיות" של הקומיקס. כאן הוא מעוצב כבן-כלאיים של טרייר ושנאוצר, בדומה לאוזו, הכלב הפרטי של הבמאי גאן (שגרר לסרט גם את הקול של אשתו לתפקיד רובוט, והופעת אורח לדמות שמגלם אחיו השחקן שון גאן).
לגאן אין את הזמן, וספק אם יש לו את הסבלנות, לבנות "יקום". אותה בהילות שהכשילה את ה"סניידר-וורס" חוזרת בקנה מידה חסר תקדים. הביטוי הלטיני In medias res ("באמצע הדברים") מתייחס ליצירת בדיה נטולת אקספוזיציה, המשליכה אותנו לאירועים בעודם במהלכם. כאן אנו מושלכים לתוך תהום ה"גאן-וורס". בכותרות הפותחות מתבצעת ספירה לאחור לקראת ההווה שאליו אנו עתידים להיכנס: 300 שנה מאז שהחלו להופיע המטא-אנושיים (קרי אנשים עם כוחות על), 30 שנה מאז שהתינוק קאל-אל נחת בכדור הארץ, 3 שנים מאז שסופרמן התגלה למין האנושי - וכך הלאה. הסרט היחידי שמבשר את ביאתו של "משיח" ושנפתח בספירה דומה לקראת הצגתו הוא "ניצחון הרצון" (1935) של לני ריפנשטאל. אירוניה שספק אם גאן מודע לה.
טוב שנחסכו מאיתנו הפיצוץ של כוכב קריפטון, הגעתו של קאל-אל לחווה של ג'ונתן ומרתה קנט (פרואיט טיילור וינס ונווה האוול), גדילתו בסמולוויל ועזיבתו למטרופוליס. אבל כאן בתחילת העלילה סופרמן כבר נמצא במערכת יחסים רומנטית עם העיתונאית לויס ליין (רייצ'ל ברוסנהאן), והיא כבר מודעת היטב גם לזהותו האנושית כקולגה שלה קלארק קנט. ברוסנהאן מבצעת דמות המעוצבת בזיקה ללויס ליין של מרגו קידר ב"סופרמן: הסרט". מערכת היחסים שלה עם סופרמן נקלעת למתח סביב האופן שבו ניתן לבקר אותו בנוגע להשלכות הפוליטיות של מעשיו כגיבור-על.
באופן דומה גם היריבות בין סופרמן והארכי-נבל שלו לקס לות'ר (ניקולס הולט) כבר נוצרה והתבססה באירועים שהתרחשו לפני הסרט, ושאותם העלילה אפילו לא טורחת להזכיר. ללקס לות'ר (שגם מבוסס על דמותו ב-All-Star Superman) יש תאגיד אדיר, מזימות חובקות עולם, קונספירציה ספציפית כלפי סופרמן, ושלל מטא-אנושיים שנשלפים כדי להילחם כנגד סופרמן. כולל "המהנדסת" אנג'לה ספיקה (מריה גבריאלה דה פריה) עם שתלי הננו-טכנולוגיה שלה המאפשרים לה ליצור כל דבר שהיא מעלה בדעתה. יש עוד כמה דמויות שאת פרטיהן לא ניתן להזכיר מחמת ספוילר. ללות'ר הזה יש, בדרך שממשיכה את "סופרמן: הסרט", גם גברת טסמאכר (שרה סמפיו), ועוזר בשם אוטיס (טרנס רוזמור). בגישה המאוד קומיקסית של גאן לא צריך לבסס דמות או יכולות. הן נשלפות יש מאין בהתאם לצורך המיידי של העלילה. פה הוא משליך זוחל חמוד שצומח תוך שעות למפלצת קאייג'ו, שם מתגלה שיש בשליטתו "יקום כיס" ופורטלים שמובילים אליו.
6 צפייה בגלריה
לגאן יש ציפיות, שלא לגמרי מוכיחות את עצמן בסרט, שהקהל הרחב יחבב דמויות אלו. מתוך "סופרמן"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
גם מהצד של סופרמן יש כמה דמויות של מטא-אנושיים שמושלכים לעלילה. קבוצה זו כוללת את מיסטר טריפיק (אדי גטהאגי) בעל שליטה כמעט לא מוגבלת בטכנולוגיה, את הגרין לנטרן גאי גרדנר (נייתן פיליון בתספורת זוועות), ואת הוקגירל - הלוחמת בעלת כנפי הנץ הענקיות (איזבלה מונר-מרסד). אלו בהחלט לא דמויות מהשורה הראשונה של הקומיקס. לגאן יש ציפיות, שלא לגמרי מוכיחות את עצמן בסרט, שהקהל הרחב יחבב דמויות אלו. ואגב, זו רק רשימה חלקית של בעלי כוחות-העל בסרט.
גאן רוצה לשנות כיוון ב-180 מעלות מה"סניידר-וורס". לנסות לחזור לשורשים, ליסודות הקלאסיים של הדמויות - ובעיקר זו של סופרמן. להשיב את הבידור הקומיקסי ואת רוח השטות הילדותית באמצעות ההומור של גאן שעבד היטב ב"שומרי הגלקסיה" וכאן פחות. מצד שני הסרט כולו הוא התקפה בלתי פוסקת של התרחשויות, דמויות, טכנולוגיות. עוד ועוד, כאילו הכול מונע מפחד שהקהל ישתעמם, שאסטרטגיה תקרוס - וזה עובד לרעתו. את הסתירה הזו מדגים היטב השימוש שנעשה בסרט במנגינת הנושא האדירה של ג'ון וויליאמס. מצד אחד היא הייצוג המושלם של "סופרמן הקלאסי", מצד שני היא חוזרת ומהדהדת עשרות פעמים במהלך הסרט של גאן (לעיתים בלא יותר מצלילים ספורים) עד שהיא נשחקת לחלוטין.
6 צפייה בגלריה
המראה הצבעוני והעלילה המגובבת אינם מכוונים רק לבידור טהור. מתוך "סופרמן"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
המראה הצבעוני והעלילה המגובבת אינם מכוונים רק לבידור טהור, כשגאן מרגיש צורך לנסח גם אמירה פוליטית רלוונטית. המזימה של לות'ר אינה רק להרוס את הדימוי של סופרמן, להתעלל בו ואולי להביא להשמדתו. ברקע יש גם אירוע מלחמתי בין שתי מדינות שממנו לות'ר עומד לגזור קופון נדל"ני. המדינה התוקפנית היא בוראביה, בעלת ברית של ארצות הברית, שמונהגת על ידי ואסיל גורקוס (השחקן הקרואטי זלאטקו בוריק). יש לה עוצמה צבאית משמעותית בזכות אספקת נשק כמעט חינמית מ"לקסקורפ" - החברה של לקס לות'ר. בתואנת שווא של הגנה על אזרחי המדינה השכנה ג'רהאנפור, בוראביה פלשה אל אדמתם של שכניה שחומי העור. אוכלוסייתה של עז...ג'רהאנפור מורכבת, כך נראה, בעיקר מנשים וילדים. בוראביה מבצעת כיבוש של אדמה באמצעות טבח בחפים מפשע וחסרי ישע. ילד ג'רהאנפורי נושא תקווה למושיע כשהוא מציב מקל ארוך שבראשו מתנוסס דגל צהוב עם לוגו ה-S של סופרמן.
וסופרמן אכן בא לעזור. באירועים שקדמו לתחילת הסרט הוא התערב בסכסוך ועצר את הכוחות של בוראביה. אבל בגלל זה הוא גם מוכה קשות בסצנה הפותחת על ידי "הפטיש של בוראביה", מעין תפלץ מעופף בחליפת שריון מכאני. התפלץ הזה, שאין לו מקור קודם בקומיקס, נעלם ולא חוזר עד סוף הסרט. עוד אלמנט של רשלנות תסריטאית מהסוג שבו הסרט גדוש.
6 צפייה בגלריה
העלילה כל כך גדושה בדמויות, ופרטים, ומהלכים שמתחילים באמצע ולא מגיעים לשום מקום, עד שלא ברור עד כמה האלגוריה הפוליטית תחדור להכרה. מתוך "סופרמן"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
ההתערבות של סופרמן בסכסוך בינלאומי - בשם ערכי הצדק הברורים של "הצלת בני אדם", יהפכו לכלי תעמולתי בידיו של לות'ר שחותר להשחיר את המוניטין של סופרמן, ועושה זאת בשיתוף פעולה אפל עם הממשל האמריקאי. ישנו גם האלמנט של הביזוי והמאסר של סופרמן במהלך הסרט, הנשענת על היותו "מהגר" שאין לו זכויות של אזרח ואדם אמריקאי, ולכן ניתן לכלוא אותו במתקן כליאה ב"יקום כיס". ומי כן מייצג את האדם הקטן שלות'ר ישתמש בו כדי לפגוע בסופרמן? מהגר מזרח-תיכוני בשם עלי (דינש טיאגראג'אן) שמתפרנס ממכר פלאפל.
דמותו של סופרמן נוצרה ב-1938 על ידי הנערים ג'רי שוסטר וג'ו סיגל, בנים למשפחות של מהגרים יהודים, והם ביססו את גיבור-העל על אלמנטים מזהותם. מפרספקטיבה זו ההדים הפוליטיים המעודכנים של גאן מהווים סגירת מעגל מאוד קודרת באירוניה שלה. אם זה מנחם, העלילה כל כך גדושה בדמויות, ופרטים, ומהלכים שמתחילים באמצע ולא מגיעים לשום מקום, עד שלא ברור עד כמה האלגוריה הפוליטית הזו תחדור להכרתם של הצופים הצעירים.
פורסם לראשונה: 08:08, 10.07.25
