ברקע גל הקריאות הבינלאומיות לחרם על מוסדות הקולנוע בישראל בעקבות המלחמה עם עזה - יוצרים ישראלים מתראיינים ב"וראייטי" ומספרים שהם נפגעים "משני הצדדים". מצד אחד הם סובלים מלחצים וצנזורה מבית, ומצד שני הם נתפסים בחו"ל כשותפים להחלטות של הממשלה בישראל - גם כשהם עצמם מתנגדים לה.
אחד המרואיינים הבולטים בכתבה הוא הקולנוען המוערך נדב לפיד ("הברך", "מילים נרדפות"), שהשנה יצא סרטו "כן!". הסרט הוצג בבכורה עולמית בפסטיבל קאן, ולאחר מכן הוא גם הוקרן בפסטיבל ירושלים - שם לפיו יצרו קשר עם המארגנים וביקשו לבטל את ההקרנה, שכן הוא ממומן בחלקו על ידי קרן הקולנוע הישראלי.
"מ-7 באוקטובר הכול נחסם ונסגר", הוא מספר שם, "כיוון שזה סרט שלוקח סיכונים אמיתיים. אנשים לא רצו להיכנס לפרויקט הזה - לא מתוך עמדה אידיאולוגית אלא מתוך פחד. זה היה כאילו הם ראו עכבר, קפצו על הכיסאות וצרחו".
לפיד, כמו גם במאים ומפיקים ישראלים אחרים, מסבירים שחוו דחייה אחרי 7 באוקטובר, מה שהוביל אותם להסתמך יותר ויותר על מקורות מימון מקומיים, כיוון ששותפים בינלאומיים נסוגים מחשש לפגיעה בתדמיתם או להפסדים כספיים - ולעיתים גם ממניעים פוליטיים מובהקים.
עם זאת, לפיד ציין שהוא "מצדיע" ליוזמת העצומה נגד ישראל - עליה חתמו כ-4,000 אנשי תעשייה, בהם כוכבים הוליוודיים כמו אמה סטון וחואקין פיניקס. אבל הוא הוסיף כי הוא חושש שלא תהיה לעצומה "שום השפעה" על המלחמה, כיוון ש"לאף אחד בישראל לא אכפת מה אמה סטון חושבת" ו"לא אכפת להם מגורלה של תעשיית הקולנוע הישראלית, חוץ מכמה קומדיות פופולריות מאוד שגם ככה לא מיועדות לחו"ל".
לפיד אמר כי היה רוצה שיוצרים ישראלים יזכו ליחס דומה לזה שמקבלים יוצרים רוסים או איראנים, וטוען שהיוצרים נתפסים כשותפים לפשעי מלחמה בגלל "היעדר סנקציות פוליטיות על ישראל". "אני חושב שהיה צריך להטיל על ישראל סנקציות באותו אופן שבו הוטלו סנקציות על רוסיה, וזה לא אמור להיעשות על ידי אמה סטון אלא על ידי עמנואל מקרון", אמר, וטען שלו ישראל הייתה מסומנת בסנקציות, יוצרי קולנוע מקומיים שמחפשים שותפים בינלאומיים ומקומות בפסטיבלים היו נתפסים אחרת.
"מה שקורה לקולנוע הישראלי הוא תוצאה של החסינות שישראל נהנתה ממנה ברמה הפוליטית", המשיך, "מאחר שמנהיגי אירופה לא עושים דבר, מנהלי הפסטיבלים והקרנות בישראל נלכדים בין התחושה שהם חייבים לפעול ובין הלחץ מצד קהל מסוים".
מרואיין נוסף בכתבה הוא המפיק איתן מנצורי, שעבד ביצירות כמו "פוקסטרוט" ו"שטח הפקר". "במהלך השנים, אם מסתכלים על היבול של הסרטים שיצאו מישראל - אלה הסרטים הביקורתיים ביותר על החברה הישראלית, שחופרים עמוק בתוך הסכסוך", טען.
עוד אמר כי הוא מבין את הצורך של הקהילה הבינלאומית להצהיר הצהרות בקול נגד ישראל, אבל בפועל זה "פוגע באנשים היחידים שהם הקול של הדמוקרטיה, הקול של התבונה, הקול של הליברליזם, הקול של השלום. בזה אתם פוגעים כשאתם מחרימים את האמנים, את קהילת הקולנוע והטלוויזיה של ישראל".
מנצורי ציין גם יצירות שהן שיתופי פעולה של יוצרים ישראלים ופלסטינים, כשבכתבה מתייחסים גם לסרט "הים", שעשוי לייצג את ישראל באוסקר השנה אם יזכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר. מדובר בדרמה על ילד פלסטיני שמסכן את חייו כדי להגיע בפעם הראשונה לחוף הים בתל אביב.
מיכל אבירם, שחיה כיום בפורטוגל והיא אחת מהתסריטאיות של סדרת הלהיט הבינלאומית "פאודה", אומרת כי הקריאה לחרם עלולה לבודד עוד יותר את קהילת הקולנוע והטלוויזיה הישראלית, שכבר כיום מנותקת מהממשלה. "אנחנו זקוקים לעזרה בינלאומית כדי לעצור את המלחמה. מי שחתמו על העצומה לא מבינים שהם משחקים לידי ממשלת ישראל, שמנסה כל הזמן לשלול תקציבים מהקרנות האלה ורוצה לסגור את דוקאביב ואת פסטיבל ירושלים, משום שהם ביקרו את הממשלה ונתנו ביטוי לסבל של 'האויבים' שלנו".
עוד הוסיפה כי השתקת אמנים ויוצרים ישראלים עלולה להגביר חוסר סובלנות ודעות קדומות בתוך החברה הישראלית: "בישראל, אם אתה לא רוצה לראות מה שקורה בעזה - אתה לא תראה. זה לא מופיע בתקשורת המרכזית. לכן העבודה של האמנים היא קריטית, חשוב לא לסגור אותנו בחוץ, אלא לתקשר עם הציבור בישראל. אנחנו חייבים לעבוד יחד".
