בימים כאלה, בהם העם היושב בציון מנסה להדוף אמנים שכועסים עלינו כי סיימנו את המלחמה, או מתמודד עם הפגנות בניחוח אנטישמי שמציפות את ערי אירופה, סדרה שקוראים לה Nobody Wants This (ובעברית "רק לא זה"), נראית כמו הרמה להנחתה או סתם לחיצה קטנונית על פצע כואב. זו ממילא לא תקופה פשוטה להיות יהודי, לא בישראל, לא בעולם ובטח לא בנטפליקס. בזמן שהעולם נזכר מחדש כמה הקיום שלנו מורכב (במקרה הטוב), או משליך עלינו את כל מה שהוא לא אוהב (במקרה הפחות טוב), “רק לא זה” נוחתת עם עונה שנייה ומזכירה שיש עוד דרך להתמודד עם היותך יהודי בעולם שלא מחבב אותך: לכתוב על זה קומדיה רומנטית.
"רק לא זה", עונה 2 – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
בסוף העונה הקודמת נסחפנו (מי יותר מי פחות) אל הפרידה הבלתי-נמנעת והאיחוד הבלתי-נמנע אף הוא, בין ג'ואן ונואה (קריסטן בל ואדם ברודי), השיקסע עם הפודקאסט על יחסים והרב החתיך. עכשיו הגיע השלב הבא: ירח הדבש בין הצופים לסדרה הסתיים ועכשיו מתחילה ההתמודדות האמיתית - האתגרים היומיומיים שבזוגיות. איך שומרים על הלהט כשאתה מתעורר בבוקר עם הסדרה שהלכת לישון איתה בערב? בהתאמה, בעונה הנוכחית יתבקשו ג'ואן ונואה לבסס את הקשר שלהם מהתאהבות למערכת יחסים, וכל זה כשברקע נחה הדילמה הגדולה שהעמידה בסימן שאלה את היחסים שלהם מלכתחילה: האם נואה יצליח לתמרן בין היהדות והאהבה, כי לג'ואן אין שום בעיה עם העובדה שנואה יהודי אבל יהודים, כידוע, הם קצת בררניים בקטע הזה.
מאחורי הקלעים של העונה הראשונה, שמבוססת על סיפור חייה של היוצרת, ארין פוסטר, השתרר כאוס קטן. תסריטים נכתבו ברגע האחרון, פרקים שלמים הושלכו ואפילו ההפקה עצמה פקפקה בטון של הסדרה. זה לא הפריע ל"רק לא זה" להפוך לאחד הלהיטים של נטפליקס בנישה החביבה על ענקית ההזרמה, דרמה קומית שנונה, מהירה ומלוטשת למראה, שמורכבת על שלד קלישאתי והיעדר מעוף עלילתי. כדי לוודא שביצת הזהב לא תישבר, הוצנחו שני שואו-ראנרים לתפקיד המבוגרים האחראים, ג'ני קונר וברוס אריק-קפלן, בוגרי "בנות". שניהם העידו שהם מעריצי-על של הסדרה ושהם לא מעוניינים לשנות בה כלום. למעשה, הבהירה קונר באחד הראיונות, היא רוצה פשוט "עוד מאותו הדבר".
עוד מאותו הדבר הוא בדיוק מה שתקבלו בעונה השניה של הסדרה, וזה לא בהכרח נאמר לחיוב, כי אחרי עשרה פרקים בהם שוב ג'ואן מתמודדת עם אותם קשיים בדיוק מול המשפחה והקהילה של נואה, ונואה מתמודד עם השאלה מה חשוב יותר - לזכות בג'וב החלומות שלו כרב או להיות עם האשה שהוא אוהב - אי אפשר שלא לתהות אם בעצם לא צפיתם בשידור חוזר של עצמכם צופים בעונה הראשונה, מינוס הקסם הראשוני של ההתאהבות.
לא הכול נורא: בתבונתם הרבה השכילו היוצרים לשלב בה נרטיבים קצת יותר עגולים של דמויות המשנה (שלעניות דעתי מחזיקות את העונה מעל המים). אם זה הזוג החמוד סשה ואסתר, אחיו של נואה (טימוטי סיימונס, Veep, האדם היחיד בעולם שמסוגל להיראות טוב בתספורת הזאת) ואשתו הקצת פחות כלבה, תודה לאל (ג'קי טון), שינוי שמן הסתם התרחש גם בעקבות הביקורות על האפיונים הסטריאוטיפיים של דמויות הנשים בסדרה.
גם מורגן, אחותה של ג'ואן (ג'סטין לופה הנהדרת), זוכה לקצת מורכבות וזמן מסך זוגי, ונואה עצמו סודק את המעטה שלו כבן הזוג המושלם (כלומר הצייתן להכאיב), והצופים כולם שמחים לגלות שהוא מודחק ומרצה כמו כולנו. כיאה למיטת הסדום הנטפליקסאית כל הזוגות גולשים על תפניות עלילתיות מאולצות עד שהם מתנקזים אל קליימקס לא טבעי, כזה שיאפשר לנטפליקס להתחיל לעבוד על העונה הבאה.
יש מי שיגיד ש"רק לא זה" היא בדיוק הממתק עתיר הסכרין ונטול הבשר שהיא אמורה להיות, ויש בזה הגיון. היא בסך הכל בידור יוקרתי ומשודרג, שמצליח להחליף את הקומדיה הרומנטית השבלונית הודות לערכי הפקה גבוהים יותר וכתיבה יותר מוצלחת. הדמויות שלה לא באמת מעוררות רגש או הזדהות (אף אחד לא מתייחס בסדרה לעובדה ששתי הדמויות הראשיות כבר באמצע שנות ה-40 שלהן, למשל) והסיפורים שנטפליקס מספרת באמצעות הסדרות האלו לא ישאירו עליכם חותם. ואולי לזה בדיוק הם נועדו, לנתק אתכם בעדינות מהאונות שלכם ולשלוח אתכם לשנת לילה רגועה ונטולת דרמות.
