"2001: אודיסיאה בחלל" (1968) קיבע זה מכבר את מעמדו כסרט המכונן וכנקודת הייחוס לכל טיפול קולנועי עתידי בנושא ה-AI. קובריק יצר קומדיה שחורה על הגזע האנושי כמכונן על ידי טכנולוגיה, וכמי שמובא לקץ הפאזה האבולוציונית הנוכחית בעודו נאבק בטכנולוגיה שהוא עצמו יצר. אחת הבדיחות המרכזיות היא ההנגדה בין אסטרונאוטים אנושיים שנראים כשכפולים נטולי-יכולת להבעת רגש, ובין ה.א.ל 9000 – האינטליגנציה המלאכותית הנוירוטית, שבדרכה הרצחנית הינה יותר אנושית מהם.
"מייגן 2.0" - טריילר
(באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
בכל הנוגע ל-AI ולגוף שבו היא מוצבת יש ל"מייגן 2.0" (M3GAN 2.0) פרספקטיבה שמקורה לא רק בעשרות סרטים שהושפעו מסרטו של קובריק, אלא גם מ-57 שנים של התפתחות טכנולוגית. אפילו בשנתיים וחצי שחלפו מאז יציאת "מייגן" ב-2022 התבצעו קפיצות ענק לעבר עידן ה-AGI (Artificial General Intelligence) וההטמעה של בינה מלאכותית ברובוטים. זהו נושא שהתרבות הפופולרית צריכה לעסוק בו כעת, אך זה לא חייב להיעשות רק במסגרת סרטים "רציניים" דוגמת "אקס מכינה" (אלכס גרלנד, 2014). גם לקומדיית אימה/מד"ב עם אלמנטים סאטיריים וגישת "אובר-דה-טופ" מודעת לעצמה – בהחלט יש מקום בטיפול בנושא זה.
"מייגן" היה קומדיית אימה שחורה על רובוט בצורת ילדה שנוצר כבת לוויה לילדה שאיבדה את הוריה. האטרקציה המרכזית הייתה הרובוטית, בעלת פני ילדה בובתיים, עם עיני אנימה ושיער בלונדיני ארוך. היא נוצרה על ידי שילוב של בובה אנימטרונית, שחקנית בשר ודם (אמי דונלד) שמשמשת כגוף הנע, ושחקנית נוספת (ג'נה דייויס) שמדבבת את הקול והאינטונציות הנעות ממכניות נטולת-רגש לביצ'יות סרקסטית. בתוך המעטפת המתעתעת הסתתרה מכונה שמופעלת על ידי בינה מלאכותית, ושהחליטה לקחת את רעיון ההגנה על הילדה קיידי (ויולט מקג'רו) עד הקצה. סיכום ביניים לסרט הראשון: ארבע גופות של בני אדם ואחת של כלב.
4 צפייה בגלריה
האם אנדוראידיות חולמות על עיזים חשמליות? מתוך "מייגן 2.0"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
"מייגן" הופק בתקציב נמוך (17 מיליון דולר), קיבל ביקורות טובות, והכניס 10.5 פעמים את עלות ההפקה. כל אלו הפכו אותו לא רק להצלחה, אלא גם למקור בלתי-נמנע לסדרת סרטים, ואולי אף שרשור לספין-אופים (קרי "יקום"). בינואר 2026 אולפני בלומהאוס משחררים את SOULM8TE שיעסוק בגבר שמנסה להתמודד עם מות אשתו באמצעות הכנסת אנדרואידית לביתו. הרצון לפתח את ההצלחה בהחלט מובן, אבל ייתכן שעבור לא מעט צופים ומבקרים, הגימיק של "מייגן" מוצה בסרט הראשון. פחות משבוע מאז הפצתו, די ברור ש"מייגן 2.0" בדרכו להפוך לאכזבה קופתית.
לא מעט מהקהל הצעיר שהפך את "מייגן" להצלחה הגיע בזכות סרטוני הטיקטוק של קטעים בהם הרובוטית רוקדת (דונלד, אז בת 12, היא רקדנית בהכשרתה). השילוב בין פני הבובה הקפואות, הבגדים "המהוגנים", וגוף הילדה שמשליכה את זרועותיה לצדדים בעוד רגליה מוצבות בפיסוק - קומבינציה פרובוקטיבית של תום סינתטי, מיניות מטרידה ורצחנות משועשעת. בהקרנה של "מייגן 2.0" שבה נכחתי לא יכולתי שלא לשם לב לשתי נערות צעירות שנטשו את הסרט חצי שעה לקראת סופו. המחשבה הראשונה שחלפה בראשי, מוצדקת או לא, הייתה שהגימיק הטיקטוקי מיצה את עצמו, וכל שאר הדברים שיש לסרט להציע – לא מעניינים אותן במיוחד.
הבמאי של שני הסרטים הוא ג'רארד ג'ונסטון, שב"מייגן 2.0" משמש גם כתסריטאי. הוא לא רצה להפוך את הרובוטית מייגן לצ'אקי רובוטי ממין נקבה בעוד סרט שבו היא תרצח כך וכך אנשים, כדי להיות "מומתת" ואז "לחזור לחיים" בפרק הבא. במקום זאת הוא מנסה להרחיב את העלילה לקונטקסט חברתי-תאגידי-פוליטי, להטות את הכף מאימה למד"ב סאטירי. לא ארצה ליצור רושם מוטעה כאילו "מייגן 2.0" משתווה ל"רובוקופ" (1987), אבל יש דמיון בשילוב המתעתע בין הגזמה מודעת ומסר רציני.
טראומת הרציחות של מייגן מהסרט הקודם שינתה את השקפת העולם של מדענית הרובוטיקה ג'מה (אליסון וויליאמס). היא כתבה ספר רב-מכר על הפרשה, והפכה לפנים של "המרכז לטכנולוגיה בטוחה", שעוסק בהסברה והתראה מפני סכנות ה-AI. במסגרת פעילות זו היא משתפת פעולה עם החבר החדש והחלקלק שלה, מומחה לאבטחת סייבר בשם כריסטיאן (אריסטוטל אטארי). במקביל היא ממשיכה לעבוד עם העמיתים שלה קול וטס (בריאן ג'ורדן אלוורז וג'ן ואן אפס) על פיתוחים פחות מסוכנים כמו שלד חיצוני מתכתי שיעצים את היכולות של פועלים בשר ודם. את החברה של ג'מה חומד משקיע מיליארדר וטכנו-ברו סליזי בשם אלטון (ג'מיין קלמנט – משעשע כהרגלו בתפקיד של נבל), אבל מהר מאוד יתברר שיש דבר מסוכן ממנו.
4 צפייה בגלריה
עמכם הסליחה, "המרכז לטכנולוגיה בטוחה" הושמד במהלך התקפה של סקיינט. מתוך "מייגן 2.0"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
זוהי הרובוטית "אמיליה" (השם שלה הוא ראשי התיבות של "אנדרואיד אוטונומי למעורבות צבאית, לוגיסטיקה וחדירה"). היא מבוססת בדרך לא לגמרי ברורה על הקוד של מייגן, עם מראה של אישה צעירה בעלת יופי קר (השחקנית האוקראינית איוונה סחנו), ועם כל היכולות שעליהן יכולה לחלום פם-בוט רצחנית.
ג'מה מתחילה להבין שני דברים: א. היא חשודה כמי שיצרה את אמיליה ו-ב. מייגן לא לגמרי חוסלה אלא מתקיימת כיישות AI המסוגלת לתמרן מערכות ממוחשבות. מפה לשם ברור שאין ברירה ויש לשתול מחדש את תודעתה של מייגן בתוך גרסה משופרת של הגוף מהסרט הראשון. בלי הקמתה מחדש של מייגן יהיו ג'מה, האחיינית קודי, ולמעשה האנושות כולה בסכנה. במעבר בין הסרט הראשון לשני נראה שמייגן עוברת מהפך שדומה לזה שעבר המחסל הסייבורגי T-800 בין "שליחות קטלנית" (1984) ל"שליחות קטלנית: יום הדין" (1991).
המהלך העלילתי מאפשר להקצין את הנוכחות הקאמפית של מייגן מהסרט הקודם. היא מדברת הרבה יותר, וכעת לא צריך לחכות להתגלות הדרגתית של הפרסונה הביצ'ית מכיוון שאלו תנאי הפתיחה של הדמות. האם אנו חוזים בשיתוף הפעולה הנשי החוצה את ההפרדה בין האורגני לסייבורגי, או שיש כאן דרגה ערמומית יותר של אנדרו-ביצ'יות? עד סוף הסרט תדעו את התשובה. כך או אחרת לסרט יש מה לומר על ההיפוך על "המבט" הגברי של הטכנו-ברוז, ועל הפוטנציאל השלילי של האופן בו גברים, בגרסאות השונות שלהם, מנסים להשתמש בטכנולוגיה למטרותיהם הנלוזות.
הטון הכללי של הביקורות שנכתבו על "מייגן 2.0" היה בינוני עד שלילי. בוודאי ירידת מדרגה משמעותית ביחס לסרט הקודם. עבורי זה היה גילטי פלז'ר. נהניתי משכלול הנוכחות הביצ'ית של מייגן, התרשמתי מהיכולת של הבמאי ג'ונסטון לעבוד בקנה מידה שאפתני יותר, ואפילו השתעשעתי מהטירלול במערכה השלישית הכולל התחלפות של תודעות ותנועה פרועה בין גוף מכני ואנושי. בהחלט מומלץ לחובבי מד"ב קולנועי שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה, גם כאשר הוא עוסק בנושא מאוד רציני.
