השחקנית האיראנית זאר אמיר אברהימי הופתעה כשגבר נאה וגבוה ניגש אליה בתום ההקרנה של הסרט "עכביש קדוש" שבו כיכבה, ואמר לה: "תקשיבי, זו הייתה אחת ההופעות החזקות שראיתי. אני יודע שזה מגיע משום מקום — את לא מכירה אותי ואני לא אותך — אבל אני יודע שאת רוצה לביים. אז מה דעתך על שיתוף פעולה עם במאי ישראלי-יהודי, ולספר את הסיפור הזה ביחד? אני מרגיש שאני לא יכול לעשות את זה לבד".
"טאטאמי" - טריילר
(קרדיט: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
אמיר ענתה לו שהיא צריכה שבוע לחשוב. אף שההצעה החמיאה לה, היא ידעה שמדובר בסיכון לא קטן. בכל זאת במאי ישראלי, מה שלא יחליק בקלות בגרון לממשלה האיראנית. בשנת 2008 היא נמלטה מאיראן בעקבות שערורייה שפרצה לאחר הפצת סרטון סקס שלה, ככל הנראה על ידי בן זוגה לשעבר — דבר שגרר ביקורת ציבורית קשה ואיומים משפטיים. היא עמדה בפני סכנת מאסר ואף הלקאה.
לאחר שנאלצה לעזוב את כל משפחתה המורחבת מאחור, היא השתקעה בצרפת, שם המשיכה את קריירת המשחק שלה וזכתה להכרה בינלאומית, כולל זכייה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן בשנת 2022, על תפקידה ב"עכביש קדוש", בבימויו של עלי עבאסי. בסרט היא גילמה עיתונאית שיוצאת בעקבות רוצח סדרתי המחסל נשים שעובדות בתעשיית המין באיראן.
"אחרי שבועיים היא חזרה אליי ואמרה: 'אני בפנים'". מספר נתיב. "היא הוסיפה שכל האיסטנקטים שלה אומרים לה להיזהר ושזה ישים אותה במקום מאוד בעייתי, אבל היא מאוד כיבדה אותי על כך שלא נתתי לאגו שלי להשתלט ולומר: 'אני יכול לעשות את זה לבד, אני לא צריך אף אחד'".
הסיפור של הסרט "טאטאמי" ישב אצלו בראש מספר שנים, מאז שמע את סיפורו של הג'ודוקא האיראני סעיד מולאי - שנדרש לפרוש מאליפות העולם ב-2019 כדי שלא להתמודד מול הג'ודוקא הישראלי שגיא מוקי. עד מהרה התברר לו שזה לא סיפור בודד ושיש לא מעט ספורטאיות איראניות שנאלצו לפרוש באמצע תחרויות ספורט בעקבות איומים עליהן מצד הממשלה האיראנית.
"זה הצית לי את הדמיון והבנתי שאני רוצה לפתח את הסרט מנקודת מבט נשית. יצרתי קשר עם ספורטאית איראנית שברחה מאיראן והמשפחה שלה נכלאה, ועוד מטפסת הרים איראנית שתפסו אותה בלי חיג'אב וסיפורים נוספים. באמצע הכתיבה הבנתי שאני כישראלי-אמריקאי לא יכול לכתוב ולביים את זה לבד, כמישהו שאינו פרסי. הרי אין לי מושג בתרבות האיראנית וידעתי שזה לא יהיה נכון שאביים את הסרט לבד. רציתי מישהי שתעיף לי את הסיפור קדימה".
המפגש עם אמיר הגיע ממש בזמן. "אמרתי לה: 'אוקיי, עכשיו כשאת בפנים, מה דעתך גם להיות המלהקת של הסרט וגם לשחק את תפקיד המאמנת?'".
הפעם לקחו לאמיר שתי שניות להגיד כן. היא ליהקה שחקנים איראנים וחידדה את התפקיד שלה כמאמנת הג'ודו מריאן גאהנברי. מריאן בעצמה היתה ג'ודוקא מצליחה, אך נאלצה לפרוש בגלל "פציעה ברגל" לפני שהיתה אמורה לפגוש את הג'ודוקא הישראלית יעל ארד באולימפיאדת סיאול. בסרט היא מתלווה לליילה חוסייני (אריאן מנדי), קפטנית של הנבחרת האיראנית שנדרשת אף היא לפרוש מחשש שתצטרך להתמודד מול הספורטאית הישראלית שני לביא (ליר כץ). ליילה, שעבדה קשה על מנת להגיע כל כך רחוק, מסרבת. בינתיים, בבית באיראן, כל המשפחה והחברים צופים בהתלהבות בליילה ואינם מודעים לדרמה הגדולה המתחוללת באיצטדיון. את התסריט כתב נתיב ביחד עם התסריטאית האיראנית אלהאם ארפני.
7 צפייה בגלריה
הלכה נגד האינסטינקטים שלה. זאר אמיר אברהימי (משמאל), מתוך "טאטאמי"
(צילום: Juda Khatia Psuturi)
"כל הסרט הוא בעצם מנקודת מבט אישית איראנית", מסביר נתיב, "המאמנת היא הדור הישן שמאמין בציות למשטר והדור החדש היא ליילה המורדת שאומרת: 'עד כאן! אני לא מוכנה לסבול את זה, אני רוצה להתחרות ולא משנה לי מול מי אני מתמודדת - אמריקאית, אירופאית או ישראלית".
לפי נתיב, הצילום בשחור-לבן מבטא את עולמן של הנשים האלו שקמות לבוקר של שחור-לבן. "הן לא יכולות ללבוש ורוד או שמלה עם פרפרים. הן יכולות רק ללבוש שחור ולבן. הראש שלהן מכוסה והן כבולות, בגלל זה גם בחרתי בפריים מרובע המבטא את היצרות העולם שלהן, הקלסטרופוביה שבה הן חיות, עולם שבו הן לא יכולות לשיר ולרקוד ולחיות כפי שהן רוצות".
נתיב חשב בתחילה לצלם את "טאטאמי" כסרט קצר, כמו "סקין" שהביא לו את האוסקר ב-2019. זמן קצר לאחר הזכייה הוא נפגש עם עדי עזרוני מקשת אינטרנשיונל בבית קפה בתל אביב, וסיפר לה על עלילת "טאטאמי". "היא אמרה לי: 'עזוב, מה סרט קצר, אנו עושים מזה פיצ'ר'. והיא לא הפסיקה עד שהסרט הזה קרה".
"אני לא רוצה לעשות סרטי אימה או אקשן מטופשים"
נתיב, המתגורר בלוס אנג'לס קרוב ל-15 שנים, הקים ביחד עם אשתו השחקנית ג'יימי ריי ניומן את חברת ההפקות New Native Pictures לפני כשש שנים. ניומן היא שחקנית מוערכת ששיחקה בין השאר ב"תפוס אותי אם תוכל" עם ליאונרדו דיקפריו, ב"גולדה" של בן זוגה וב"טאטאמי". היא גם הפיקה את "סקין" שעליו זכתה באוסקר לצד בעלה.
7 צפייה בגלריה
"רצינו לקחת את האמנות שלנו ולפסל אותה כפי שאנו רוצים". גיא נתיב וג'יימי ריי ניומן בטקס האוסקר
(צילום: AP)
"המטרה היתה לקחת את הגורל שלנו בידינו. רוב התסריטים שאני קיבלתי לא היו תסריטים טובים, לא הטעם שלי. אני לא רוצה לעשות סרטי אימה או אקשן מטופשים. רצינו לקחת את האמנות שלנו ולפסל אותה כפי שאנו רוצים", הוא מסביר.
צילומי "טאטאמי" שהתקיימו בטביליסי, גאורגיה, התקיימו כמו במבצע צבאי חשאי. יומיים לפני הצילומים נתפסה שם חוליית חיסול איראנית שניסתה להתנקש באיש עסקים ישראלי. נתיב קיבל טלפון מהשגרירות הישראלית שהזהירה אותו מפני הסכנה, ובמקביל אמיר קיבלה אף היא אזהרה מהשגרירות הצרפתית. השניים לקחו לעצמם שומרי ראש וכך הסתובבו בין סט הצילומים למלון, שומרים על פרופיל נמוך ככל האפשר.
"איראני וישראלי יכולים ליצור קשר ולהתיידד רק אם הם מחוץ למדינות שלהם. תמיד אמרו לנו שהאיראנים שונאים אותנו, ואותם לימדו שישראלים זה השטן, אבל ברגע שאנחנו מחוץ למדינות שלנו, אנחנו באמת יכולים להיות חברים טובים".
כשהגיע שלב העריכה, נתיב הזמין את אמיר להגיע לארץ. הגולה האיראנית לא תיארה לעצמה מעולם שיום אחד תבקר בישראל. במשך שנים ציירו לה את ישראל בצבעים קודרים ומדכאים, ופתאום היא בלב תל אביב, יושבת בבית קפה עם נתיב ונהנת מהשמש הישראלית, האוכל ותהלוכת האנשים ברחוב.
"היא הייתה בשוק ואמרה לי: 'זה מרגיש ממש כמו בבית, זה כמו בטהרן, זה אותו וייב'", מספר נתיב. "מאוד נקשרנו. אני קורא לה אחותי. אנו חשים אותו דבר לגבי מה שקורה בעולם, אוהבים את אותם סרטים, נהנים מאותו אוכל. איראני וישראלי יכולים ליצור קשר ולהתיידד רק אם הם מחוץ למדינות שלהם. לנו תמיד אמרו שהאיראנים שונאים אותנו ואותם לימדו שישראלים זה השטן, אבל ברגע שאנו מחוץ למדינות שלנו, אנו באמת יכולים להיות חברים טובים".
"יש לי בארצות הברית הרבה חברים, בהם ירדנים ופלסטינים, ומה שאני אומר להם הוא: 'במקום להוציא את כל הזעם שלכם אונליין, ולכתוב דברים נוראיים, תעשו אמנות. הזעם שלכם צריך לצאת בסרט, לא בכתיבה ברעל אונליין - האמנות היא הדרך שלנו להתבטא'. החבר הירדני שלי אמר: 'אתה צודק', והוא באמת הולך לעשות סדרה בירדן. האמנות באמת מצילה אותנו מהמצב הזה. היא מביאה סוג של אור לחושך בו אנו נמצאים. זה יכול להיות סרט כמו 'ארץ אחרת', שהוא סרט נפלא וגם שיתוף פעולה נדיר, או 'טאטאמי' שמבטא את זכויות הנשים המנסות לזכות בחופש מהדיכוי האיראני. האמנות היא הנשק שלנו".
7 צפייה בגלריה
"אני קורא לה אחותי". גיא נתיב וזאר אמיר איברהימי, מתוך הפרמיירה של "טאטאמי" בפסטיבל ונציה
(John Phillips / Stringer / Getty Images)
החברות עם זאת והעבודה עם במאי ישראלי, הביאו לאמיר עוד איומים מצד המשטר האיראני וכן מאלו שלא ראו בעין יפה את שיתוף הפעולה עם האויב הציוני. אבל אמיר לא מתחרטת. ממילא היא הייתה נתונה לאיומים עוד קודם לכן, אז מה זה משנה עוד איום או פחות איום.
מבחינת הסרט, שיתוף הפעולה ההיסטורי הזה בין ישראלי ואיראנית עבד יפה. הסרט התקבל לפסטיבל ונציה וזכה לביקורות מצוינות. קשה לנחש איך הוא היה מתקבל לו רק נתיב היה חתום על הסרט. באווירה הנוכחית, שבה מספיק שם ישראלי על מנת לדחות מועמדויות, ייתכן שגם הסרט הזה היה מתקבל בקרירות או אף התעלמות.
"מצאנו עצמנו על השטיח האדום בוונציה, ישראלים ואיראנים, חוגגים את השילוב המדהים וההיסטורי הזה. התגובות שקיבלנו היו בגדול מאוד מפרגנות ברוב המדינות בהן ביקרנו" אומר נתיב. "הסרט הוקרן בכל אירופה, הצליח מאוד בצרפת וגם ביפן, ועכשיו הוא יוצא בארצות הברית. ברור שתמיד יש טרולים ופרו-פלסטינים או סתם שונאי יהודים שרוצים לחבל בכל מה שבמאי ישראלי עושה, ומצדדים בחרם. ויש כאלו שמטרילים את זאר ואומרים לה: 'למה את משתפת פעולה עם במאי ישראלי-יהודי?'. אבל הרוב תומכים, בגלל שזה סרט לא ישראלי פר אקסלנס ויש לו מפיקים אמריקאים וגם איראנים גולים, אז זה לא סרט שקל להיכנס בו. הרבה איראנים גולים שראו את הסרט מאוד אהבו אותו. הם אגב לא קוראים לאיראן בשם הזה, אלא הרפובליקה האיסלאמית. זו לא אותה איראן שבה גדלו של שנות ה-70".
גם לנתיב יש ביקורת על המדינה שממנה הגיע - או ליתר דיוק, על הממשלה ותפקודה. "למרות שאני גר כאן כבר קרוב ל-15 שנה, אני תמיד מחובר לארץ. אבל יש לי ביקורת מאוד קשה על הממשלה שהובילה אותנו לאסון הזה. אני זוכר שבהקרנה של 'גולדה' בפסטיבל הסרטים בירושלים בבריכת הסולטן, דיברנו כבר אז על הסכנה הגדולה המרחפת והאם מלחמת יום כיפור יכולה לחזור על עצמה. מה שלא ידענו שזה יהיה מחדל גדול פי כמה מיום כיפור. זה ריחף שם כל הזמן באוויר. ועכשיו אני רואה את הממשלה המזעזעת הזאת. החטופים לא בראש מעיניו של ראש הממשלה, וכל מה שקורה בעזה הוא מחריד לא פחות. החברים שלי בארץ מתוסכלים מכל המצב הזה".
לפני כמה זמן, הזמין נתיב את הוריו ללוס אנג'לס כך שיהיו קצת עם הנכדות. "אמא שלי אמרה: 'יופי, סופסוף אוכל לישון בשקט, בלי אזעקות וצבע אדום'. פתאום עבר מטוס מעל הבית והיא ישר נבהלה. אמרתי לה: 'אמא, תירגעי, זה רק מטוס'. אנשים בטראומה במדינה וקשה להשתחרר מזה גם כשמגיעים לכאן".
אירועי 7 באוקטובר תפסו אותו בארוחת ערב בביתו של המחזאי והבמאי פלוריאן זלר. חבר שלח לו טקסט עם פוסטר של "גולדה", אך במקום פניה של גולדה מאיר שובצו פניו של בנימין נתניהו ומתחת לתמונה הכיתוב: "עושים לנו יום כיפור 2". אחר כך גם אמו סימסה לו: "אתה רואה? הסרט שלך ניבא את עצמו".
"אני זוכר שבהקרנה של 'גולדה' בפסטיבל הסרטים בירושלים בבריכת הסולטן, דיברנו כבר אז על הסכנה הגדולה המרחפת והאם מלחמת יום כיפור יכולה לחזור על עצמה. מה שלא ידענו שזה יהיה מחדל גדול פי כמה מיום כיפור".
"פתאום קיבלנו כל מיני ידיעות מאחותי וחברים שעושים לנו עוד פעם 'גולדה'. פתחתי את הטלפון, קראתי את החדשות, ראיתי מה קורה ואמרתי לג'יימי: 'בואי נחזור הביתה'. אנשים התחילו לשלוח אליי דרך אינסטגרם בקשות לעזרה לחיפוש אנשים שלא ידעו מה קורה איתם. פתאום כל עמוד האינסטגרם שלי הפך למדור לחיפוש נעדרים. נכנסתי לזה חזק במיוחד לאחר ששמעתי את הסיפור של מור ביידר, שגילתה בפייסבוק שסבתה ברכה לוינסון נרצחה". מאוחר יותר, יחד עם גל גדות, הוא הביא גם את סרטון הזוועות על טבח 7 באוקטובר להקרנה בלוס אנג'לס בפני קהל מוזמנים במטרה לעורר מודעות.
"רוב התסריטים שאתה מקבל כבמאי, אתה בדרך כלל לא נופל מהם"
בימים אלו עובד נתיב על סרטו הבא, "הרמוניה", סרט אישי המבוסס באופן חופשי על סיפורה של סבתו, ניצולת שואה שעזבה את משפחתה בישראל בשנות ה-80 והצטרפה לכת בלב יער בוירג'יניה. קארי קון, שכיכבה לאחרונה בעונתה השלישית של הסדרה "לוטוס לבן", תגלם את דמותה של הסבתא שהצטרפה לכת. עלילת הסרט עוקבת אחר שתי בנותיה, אלה וג'ו, שיוצאות למסע להצלת האם ובינתיים מוצאות עצמן נשאבות אל הכת המניפולטיבית.
לפני מספר שנים, נתיב ביקש לעשות סרט דוקומנטרי יחד עם ערוץ 8 על סיפורה של הסבתא, ונסע בעצמו לוירג'יניה לראות מקרוב איפה התגוררה סבתו. לדברי נתיב, סבתו העבירה למנהיגת הכת את כל כספי השילומים שלה מגרמניה. היא נפרדה מבעלה, עברה ללב יער בוירג'יניה, שם לקחה סמים ומתה בסופו של דבר מרעב כשהיא בת 69.
"סבתי נולדה בפולין וחוותה את השואה בצורה קשה. כל משפחתה נספתה והיא סבלה מפוסט-טראומה ומדכאונות. היא התמודדה עם תסמונת השורד, 'למה דווקא אני שרדתי?', מה שניצולי שואה רבים התמודדו איתו כמותה, ואז לא ידעו איך לטפל בזה ומה לעשות איתם. היו ניצולים שדיברו על מה שעברו והיו כאלו שלא. וכך, בשנות ה-50 לחייה, היא עזבה את המשפחה ונסעה לכת בוירג'יניה שהמנהיגה שלה היתה ישראלית".
"אנשים התחילו לשלוח אליי דרך אינסטגרם בקשות לעזרה לחיפוש אנשים שלא ידעו מה קורה איתם. פתאום כל עמוד האינסטגרם שלי הפך למדור לחיפוש נעדרים".
על פי אתר הבית של מנהיגת "הרמוניה בחיים", נגהה לורד, היא סגרה את ה"מרכז הרוחני" – כפי שהיא קוראת לו – בוירג'יניה ב-2017 ועברה לפורטוגל. "אמא שלי התרגלה לכך שהבן שלה מספר סיפורים והעריכה את זה שאני עושה סרט על אמה, כי ידעה שזה בא מתוך אהבה ולא מתוך שיפוט", אומר נתיב. "הסרט גם לא מבוסס על סיפורה אלא בהשראתה של סבתי. הוא מבוסס על הדנ"א של מה שהיא חוותה שם".
סרט אישי נוסף שהוא וריי ניומן מתכננים לצלם הוא Life Unexpected על המסע האישי שלהם כזוג, מערכת היחסים מרחוק שנמשכה ארבע שנים עד שנתיב קיבל את הגרין קארד ועבר לארצות הברית, ועל המסע הלא-פשוט שעברו על מנת להפוך להורים.
ב-2013 בני הזוג חוו חוויה קשה לאחר שריי ניומן עברה לידה שקטה, אחר כך ניסו שוב ושוב להרות באמצעות טיפולי הפריה שלא צלחו. בסופו של דבר, ובעזרת פונדקאית, נולדה להם עלמה נס בספטמבר 2018. שנה לאחר מכן, נולדה אף היא בעזרת פונדקאית מילה ניקו - בשבוע ה-25 ובמשקל קצת יותר מחצי קילו. היא העבירה 80 ימים בפגיה בבית חולים בלאס וגאס עד ששוחררה הביתה. נתיב הגאה מעלה את תמונות הבנות היפהפיות לאינסטגרם ולפייסבוק. כל המסע המפרך והסוחט הזה להורות השתלם בענק.
7 צפייה בגלריה
"כל מה שאנו עושים היום אלו דברים שנוגעים בנו, זו אמנות מיוזמה". גיא נתיב וג'יימי ריי ניומן
(צילום: AP)
"כל מה שאנו עושים היום אלו דברים שנוגעים בנו, זו אמנות מיוזמה. אנחנו לא מחכים שמשהו טוב יפול עלינו. זו הסיבה שהקמנו את חברת ההפקות שלנו. רוב התסריטים שאתה מקבל כבמאי, אתה בדרך כלל לא נופל מהם. היה רק תסריט אחד שקיבלתי שהיה מקסים ומדהים והסכמתי לעשות אותו, אבל לרוב זה לא קורה. אנו עושים חמישה פרוייקטים במקביל, וגם נותנים לאנשים אחרים לכתוב לנו. אנחנו חוות ייצור, מעין בוטיק קטן שעושה דברים שאנו מאמינים בהם", מדגיש נתיב. "אנו צוות, מדברים על הכול. אני כותב, היא מקשיבה לרעיונות שלי וזה כיף כי זה נשאר בבית. אנחנו עושים אמנות שאומרת משהו על החיים".
