חלפו כמעט 7 שנים מאז "מאורת הגנבים" - סרט פעולה-מתח שבו ג'רארד באטלר שיחק בתפקיד ניקולס "ביג ניק" פלנאגאן, ראש צוות ביחידה לפשעים מסוכנים במשטרת לוס אנג'לס. מאצ'יזמו מהלך שלכל משפט שיוצא מפיו יש הד מאיים של "אני יכול לקרוע לך את הצורה". הסרט ניסה להיות שילוב בין אקשן אינטנסיבי ודרמה פסיכולוגית בסגנון "היט" (1995) של מייקל מאן. המתח אמור היה לנבוע לא רק ממעשי הפשע אלא גם ממלחמת המוחות בין שני מקצוענים שנמצאים בשני צידי המתרס.
"מאורת הגנבים: פנטרה" - טריילר
(צילום: באדיבות פורום פילם)
התסריטאי הצרפתי כריסטיאן גודגסט, שכבר עבד עם באטלר ב"המטרה: לונדון" (2016), ביים סרט ביכורים עם מידה של שאפתנות החורגת מאקשן גנרי. האורך היה מופרז וכך גם חדוות הפטפטת של הדמויות. בסוף העלילה היה טוויסט שאותו לא יכולתי לחשוף בביקורת שכתבתי בזמנו. מכיוון שטוויסט זה אמור להיות ידוע לכל מי שיצפה ב"מאורת הגנבים: פנטרה" (Den of Thieves 2: Pantera), אתייחס אליו. קבלו זאת כאזהרת הפסקת קריאה לאלו שחושבים שאין מועד פקיעת תוקף להימנעות מספוילרים.
בסרט הקודם היריב הראשי של פלאנגאן היה, לכאורה, בוגר המארינס שעבר להנהיג כנופיית שודדים. מעשה הפשע המתוכנן היה שוד של סניף לוס אנג'לס של "הפדרל ריזרב", הבנק המרכזי של ארצות הברית. היעד: שטרות כסף שאמורים לצאת מהמחזור. רעיון שמוכר לצופים הישראלים שזוכרים את "בוא נפוצץ מיליון" (1977) של שמואל אימברמן או את העונה הראשונה של הסדרה הספרדית "בית הנייר".
אבל מי היה המאסטר מיינד של השוד המחוכם? בטוויסט עלילתי א-לה "החשוד המיידי" (1995) מתברר שה"קייזר סוזה", המאסטרמיינד של השוד, הוא פושע זוטר בשם דוני וילסון (אושייה ג'קסון הבן). "ביג ניק" חיבר את הפאזל בדקות האחרונות של הסרט כשהביט בתמונות על קיר במקום עבודתו של דוני. בדומה למקור ההשראה, גם כאן הדבר קורה רק לאחר שהפושע הערמומי חמק מהחוק.
זו נקודת המוצא ל"פנטרה", סרט המשך שמסמן באופן ברור את כוונתו לפתח סדרה בתקציב הפקה בינוני-נמוך (הסרט הנוכחי עלה 40 מיליון דולר). הפעם העלילה מתרחשת באירופה (הלוקיישן הוא טנריף שמדמה את אזור ניס בצרפת), מתבססת על שלל שחקנים מרחבי אירופה, ושואפת לאקשן בעל אופי מלוטש יותר. מנגד, הניסיון לבסס אלמנטים שישרתו סרטים נוספים מוביל להישענות על מהלכים עלילתיים שהגיונם רופף.
שני אירועים מניעים את העלילה. הראשון הוא שוד יהלומים מטיסה שמגיעה מדרום אפריקה. את השוד מבצעת חבורה מיומנת של שודדים המכונה "הפנתרים" ומגיעה מאזור הבלקנים. ג'ובאנה (השחקנית השבדית ממוצא כורדי אווין אחמד) היא המנהיגה השולטת ביד רמה בחבורת גברים מגודלים ומחוספסים. התסריטאי-במאי גודגסט ממחזר קונספט מהסרט הקודם שבו מעשה פשע הוא רק מהלך פתיחה שמאפשר להתקדם לביצוע פשע בקנה מידה גדול בהרבה - במקרה זה שוד בורסת יהלומים.
מי שחובר לכנופייה הבלקנית הוא אותו דוני וילסון מהסרט הקודם שמשמש כמתכנן השוד. הוא מאמץ סיפור כיסוי ומבטא צרפתי לא מאוד משכנע כדי להציג את עצמו כסוחר יהלומים ולהסתנן לבורסה. הוא משיג את אמונה של סוחרת בשם חווה (השחקנית ההולנדית ממוצא טורקי נזמייה אורל), ודבר מוביל לכמה שיחות בעברית בסיטואציות של סחר ביהלומים. התקבלותו של ווילסון לכנופייה הבלקנית נעשית באופן פשוט מדי, אבל זה עוד כלום לעומת חוסר הסבירות בקבלת המצטרף הבא לכנופייה.
בלוס אנג'לס "ביג ניק" סיים את הליך הגירושים שלו מאשתו ואם שתי בנותיו. על תוצאות הדיון המשפטי ניתן להסיק בסצנה בה הוא מפרק מייבש ידיים בחדר השירותים של בית המשפט. כמי ש"אין לו יותר מה להפסיד" הוא מחליט להתחקות אחר עקבותיו של דוני באירופה ולסגור אתו חשבון. או שאולי מטרתו האמיתית היא להצטרף אליו ולחוות את פירות ההצלחה בעולם הפשע. זה אמור להיות לא ברור אבל קשה להאמין שהצופים לא יבינו לאן זה הולך.
מהלך חציית הקווים אינו אמור להיות פשוט, והסרט צריך להיות מתוחכם למדי מבחינת העלילה ועיצוב הדמויות כדי שזה יהיה משכנע. "ביג ניק" אמור לשכנע את דוני שאמור להיות סוג של גאון, שלא לדבר על השודדים מהבלקנים שמוכנים להכניס למבצע הרגיש השוד שני אמריקנים שאותם הם לא באמת מכירים. יש גם מהלך עלילתי של הסתבכות עם המאפיה האיטלקית, שיהלום מאוד יקר ערך שלה נשדד מהמשלוח בתחילת הסרט. מהלך מגושם זה נדרש בעיקר כדי לבסס תנאי פתיחה לסרט הבא בסדרה.
עיצוב סצנות השוד משחק על הפער בין מה ששודדים מתכננים ומה שהצופים יודעים. כשדברים מסוג זה מצליחים – למשל – בסצנת המופת של שוד הכספת במטה הסי.אי.איי ב"משימה בלתי אפשרית" (1996), נוצר משחק מרהיב של מתח ועניין. בידיו של במאי קצת פחות מיומן הבלבול שבו נתונים הצופים מדגיש את אי-הסבירות של המתרחש. בחלקים שאמורים להיות שיאי האקשן של "פנטרה" יש פסאדה של סגנון מתוחכם, אך בפועל זו יותר משאלת לב של היוצרים.
ההיגיון העלילתי ופיתוח דמויות המשנה הופכים לשוליים ביחס לדבר העיקרי אותו הסרט מציע – מערכת היחסים המתפתחת בין "ביג ניק" ודוני. רצף הסצנות הזכור ביותר בסרט אינו של שוד, אלא ליל בילוי שאליו יוצא "ביג ניק" עם הכנופייה הבלקנית ושבו הם מנסים לשכר אותו באלכוהול מזרח אירופאי ובסיגריית חשיש עם תוספי חיזוק. הערב, הכולל לא מעט רגעי השתטות, מסתיים בשיחה מלב אל לב בין שני "ביג ניק" ודוני על מנת שווארמה.
דבר נוסף שעליו הסרט שם דגש הן פרסומות סמויות למוצרים. "ביג ניק" יכרסם דוריטוס, ישטוף עם בירת סטלה ארטואה, ולאורך הסרט נעשה תכוף ברכבי פורשה טייקאן חשמליים. חברת פורשה תרמה להפקה את הרכבים שהשימוש בהם הוא חידוש בסרטי אקשן שבדרך כלל מתבססים על מכוניות עם מנועי בנזין רועמים במיוחד.
למרות המעבר לאירופה, והליטוש היחסי בבימוי אקשן, אין הבדלי איכות משמעותיים בין הסרט הקודם ל"פנטרה". הם פונים לאותו קהל: חובבי ג'רארד באטלר, שישמחו גם בסרט שלא לגמרי מצליח להיות מה שהוא מנסה, ועושה זאת באורך מופרז של שעתיים ורבע.
