קבוצת הוואטסאפ המשפחתית של יובל אברהם דממה לפני שלושה שבועות, כשהתברר שסרטו, "אין ארץ אחרת", מועמד לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר באוסקר. "יש במשפחה שלי אנשים שמצביעים ליכוד, בן גביר, גם מתנחלים", הוא מספר בריאיון שיתפרסם בסוף השבוע ב"7 לילות". "אנחנו לא מדברים על זה. שני הצדדים מבינים שיש אינטרס משותף לשמור על שלום בית, ומשפחה היא ערך עליון".
אברהם יצר את הסרט כחלק מקולקטיב יחד עם הצלמת הישראלית רחל שור ושני שותפיו הפלסטיניים, באסל עדרה וחמדאן בלאל. לאחרונה הם פתחו את הסרט המדובר לצפייה חינמית באתר שיחה מקומית, שבו אברהם עובד כעיתונאי. מאז, הוא מספר, הרבה אנשים ובהם חברי ילדות בחרו לנתק קשר. "אחד כתב לי, 'אני מתבייש שהכרתי אותך'. זה פוגע, כי אני עדיין רואה את עצמי חלק מהחברה. תפיסת העולם שלי נובעת מכך שהאנשים פה חשובים לי והמקום הזה חשוב לי ואני רוצה שהוא ישתנה".
הקהל הישראלי התוודע לראשונה לסרט - המתאר את המאבק של התושבים הפלסטינים בדרום הר חברון נגד הריסת בתיהם – כשזכה במפתיע בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין. אז אברהם עלה לכותרות בגלל נאומו הסופר-ביקורתי, שבו לא הזכיר את המלחמה או את הטבח, ואמר "אני חופשי לנוע לאן שאני רוצה, אבל באסל כלוא בשטחים הכבושים. המצב הזה של אפרטהייד, של אי-שוויון, חייב להסתיים".
"אין ארץ אחרת" – טריילר
"אני מקבל שיש ביקורת עליי", הוא מסביר בריאיון. "אני חושב שראוי מעל כל במה לדרוש את שחרור החטופים ולהדגיש שזה פשע, ומאז עשיתי את זה בראיונות ובנאומים. ואני אעשה את זה מעל הבמה החשובה בעולם, באוסקר, אם תהיה לי הזדמנות. אבל אני חושב שהיה גם חוסר הוגנות באופן שהנאום מוסגר בתקשורת, ונחצו גם קווים אדומים: באחד הערוצים הסרט מוסגר כ'אנטישמי' וקיבלתי אין-ספור איומים על חיי. הצל פירסם עליי פוסט מסית, נערכה הפגנה ליד הבית של ההורים שלי. אימא שלי המבוהלת ברחה בסוף מהבית. אני הארכתי את השהות שלי בחו"ל כי קיבלתי איומים שמחכים לי בנתב"ג".
אברהם מבין שבעקבות הדברים האלו, ככל הנראה 90 אחוז מהישראלים מעדיפים שהוא לא יזכה בפרס היוקרתי, ובריאיון הוא מודה שזה כואב לו. "קשה לי עם דחייה חברתית. זה מבאס אותי להרגיש שתפיסת העולם שלי בקצה, אבל אני רוצה להגיד לאותם 90 אחוז: מאוד חשוב לי שאם הם מרגישים ככה, אז שיראו את הסרט, ואז אולי הם יוכלו לנמק יותר טוב למה. אותם 90 אחוז האלה נורא מעניינים אותי וחשובים לי, כישראלי, יותר מכל פרס".
