"שישי הפוך" (2003) היה דוגמה מוצלחת ליכולת להשתמש בטרופ (Trope) של "דמויות מתחלפות זו בגופה של זו" במסגרת "סרט לכל המשפחה". היה זה עיבוד שלישי לספר Freaky Friday שכתבה מרי רוג'רס בשנת 1972. את הזכויות לספר קנה תאגיד דיסני שמאז הפיק מספר עיבודים. הראשון היה "אמא ליום אחד" (1976) עם ג'ודי פוסטר בתור בת 13 שמתחלפת עם האמא שלה בגילומה של ברברה האריס. השני נעשה לטלוויזיה ב-1995, ובו הבת (גבי הופמן) והאם (שלי לונג) התחלפו. וכמובן, הגרסה המפורסמת בבימויו של מארק ווטרס, שהייתה חלק מההזנקה של לינדזי לוהן לכוכבות קצרת ימים. סרט שהפך לקלאסיקה עבור דור המילניאלס.
"שישי הפוך יותר" - טריילר
(באדיבות דיסני)
בסרט ההוא האמא טס (ג'יימי לי קרטיס) היא פסיכולוגית מכוונת קריירה, ובתה בת ה-15 אנה (לוהן) נערה מרדנית וחובבת מוזיקת גראנג'-רוק. אבי המשפחה נפטר לפני מספר שנים, ואנה לא מאושרת מכך שהאמא עומדת להתחתן עם ראיין (מארק הרמון). עוגיות מזל מכושפות במסעדה סינית מחוללות את ההתחלפות ביניהן, והחזרה של כל אחת לגופה מותנה בהגעה לרגע של הארה שבו הן יבינו זו את זו. טס תלמד לכבד את אתגרי גיל ההתבגרות של בתה - בין אם מדובר במורה שמתנכל לה, מימוש שאיפות מוזיקליות עם להקת הבנות שלה, או הקראש על חתיך עם אופנוע בשם ג'ייק (צ'אד מייקל מורי). אנה לומדת על החיים מפרספקטיבה של אדם מבוגר, ובעיקר על האהבה האמיתית של ראיין, החתן המיועד, כלפי אמא טס וכלפיה. מי שלא ראה או לא זוכר את המקור, טוב יעשה אם יצפה בו לפני "שישי הפוך יותר" (Freakier Friday) – ההמלצה מנוסחת בלשון זכר אבל, אם נהייה ריאליים, היא מיועדת בעיקרה לצופות.
את כס הבימוי תפסה הבמאית נישה גנטרה, קנדית ממוצא הודי שעבדה לא מעט בטלוויזיה הקנדית והאמריקאית. הבולט בעבודותיה הקולנועיות הקודמות הוא "לייט נייט" מ-2019, קומדיה בינונית שעסקה במתחולל מאחורי הקלעים של תוכנית אירוח שמנחה אישה. על התסריט חתומה ג'ורדן וייס (היוצרת של הסדרה Dollface בהולו), ולשם שינוי זו הפעם הראשונה שבה גם הבימוי וגם הכתיבה של סרט Freaky Friday מופקדים בידי יוצרות.
באופן דומה לסרט ההמשך של "גילמור המאושר" (שעלה בנטפליקס בשבוע שעבר) גם ל"הפוך יותר" יש בעיות הנובעות מהתבססותו על הסרט הקודם בעודו מנסה להיות גם דבר חדש. יש הרצון לענות על כל ההשתוקקויות הנוסטלגיות של הצופים, אך גם לבסס עלילה משל עצמו, למחזר אבל גם להיות יותר. במקרה של סנדלר התוצאות היו עלובות במיוחד. כאן, חרף בעיות של סרבול עלילתי ומשחק, יש מידה מספקת של הנאה.
"הפוך יותר" חוזר לדמויות של האם והבת שהתבגרו בשני עשורים פלוס. טס עדין נשואה לראיין ועובדת כפסיכולוגית, אנה היא אם חד-הורית להארפר בת ה-15 (ג'וליה באטרס – הילדה שלפני שש שנים גנבה סצנות מליאונרדו דקפריו ב"היו זמנים בהוליווד"). אנה לא התאלמנה ולא התגרשה - היא החליטה להיות אם חד-הורית. מה שלא מוסבר אלא נתון כעובדה. היא ויתרה על החלום שלה להיות רוקרית פרפורמרית עבור קריירה מאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה. הארפר, לעומת זו, היא בחורה דעתנית ועצמאית שמרבה לבלות בגלישת גלים. במובן מסוים היא גרסה של מה שאנה הייתה בגילה.
4 צפייה בגלריה
המכשפת הנוכחית היא חלטורסטית מבולבלת. מתוך "שישי הפוך יותר"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
כמו בסרט הקודם האימא עומדת להתחתן - אנה מתאהבת בשף בריטי-אסייתי אלמן בשם אריק (מני ג'סינטו). גם הפעם הבת לא ממש בעניין של אבא חורג, אבל יש לכך סיבה שונה מזו של הסרט הקודם. לאריק יש בת בשם לילי (סופיה האמונס) בת גילה של הארפר, והן לומדות ומסתכסכות באותו תיכון. ללילי יש מבטא בריטי מתנשא, תחומיי עניין של פאשניסטה בהרצה, ועויינות ספונטנית כלפי הארפר הקולית. לילי, כמו אנה בסרט הקודם, כועסת על אביה שלא נותר נאמן לזכר האם המתה ורוצה לשוב ולהתחתן. ברור שהאיחוד של שתי המשפחות יהיה מאוד בעייתי.
הפעם אין כישוף סיני. זה היה גבולי מבחינת הפוליטיקלי קורקט גם לפני 22 שנים, ועכשיו זה די בלתי אפשרי (למרות שתהייה הופעת אורח קצרצרה של נציגות הכשף האסייתי). המכשפת הנוכחית היא חלטורסטית מבולבלת (ונסה באייר לשעבר מ-SNL), והיא תחולל היפוך כפול: במתכונת דומה לסרט הקודם האמא אנה תתהפך עם הבת הארפר, אך הפעם גם הסבתא טס תתהפך עם לילי. "שישי הפוך" בחזקה.
יותר מדי הפוך הופך למבלבל. יותר מדי קווים עלילתיים, ויותר מדי שיגועים שקשורים לכך שבכל הופעה נתונה של אחת מארבע הדמויות המוח נזקק לכמה שניות כדי להתאפס על "את מי אנחנו רואים כעת בגוף של אדם אחר". בשנה שעברה הוצגה בארץ קומדיית האימה "מה שבפנים", שבה שמונה דמויות מתחלפות שוב ושוב זו עם הגוף של זו, כך שהסרט הופך למטלה מייגעת של משחק זיכרון. כאן המצב לא חמור עד כדי כך, אבל ארבע דמויות שמתחלפות ביניהן אומר, לכל הפחות, שיש יותר מדי תהליכי צבירת אמפתיה, ולכן יש יותר מדי מונטז'ים מסכמי תהליכים כתחליף לסצנות בנויות היטב. כביכול יותר "קצבי ודינמי" אך בפועל יותר מקושקש.
מה שלא מקל על כך הוא המשחק הקצת מוגבל של השחקניות. הוא לא משתנה במידה מספקת כדי להכיל את אותה כפילות שבה צעירה לכודה בגוף מבוגר ולהפך. במקרה של ההתחלפות בצמד של הסבתא טס והנערה לילי זה בולט במיוחד. טס בתוך הגוף של לייל ממשיכה לדבר במבטא הבריטי של הנערה, ולילי בגוף של טס ממשיכה להיות טס. ג'וליה באטרס, שאני בהחלט מצפה שתהפוך לשחקנית משמעותית, לא מצליחה להתעלות על מגבלות הדמות. אמשיך לחכות לתפקיד הראשי הגדול הראשון שלה.
אחרונה חביבה היא לוהן, אחד מספורי העלייה והנפילה האכזריים של שחקנית צעירה בהוליווד. מי שהיה שם בתחילת המילניום בוודאי זוכר. לא מעט שנים חלפו מאז שהייתה לה הופעת משחק שמזכירה את ההבטחה של נעוריה. בעשור האחרון היא שימרה את שאריות שמה בסדרות ריאליטי. "הפוך יותר" הוא הזדמנות, אולי אחרונה, לבצע תיקון למסלול החיים שהשתבש. האם זה יקרה? במשך רוב משכו של הסרט העבודה שלה היא לא יותר מסבירה.
4 צפייה בגלריה
הזדמנות לבצע תיקון למסלול החיים שהשתבש. מתוך "שישי הפוך יותר"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
הצופים שמייחלים לחזרה, או לפחות להופעות אורח, של דמויות מהסרט הקודם יבואו על סיפוקם. מקרה אחד משעשע באופן שגובל בפרוורטי - חזרתו הקרינג'ית של ג'ייק האופנוען (והבויפרנד של אנה בסוף הסרט הקודם), שמתברר שלא השתלט על תאוות ה- MILF המדומה שפיתח כלפי טס בסרט הקודם, ושהפכה לתאוות GILF ברבות השנים. כאן יש כמה בדיחות שעדיף שיעברו מעל הראש של הצופים היותר צעירים.
לזכותו של הסרט יש לציין את המהלך המתרחש ברבע האחרון. יש בו יש כמה סגירות מעגל מוצלחות. בעיקר ביחס לדמויות של אנה והארפר. לא רק אפשרות פיוס מרגשת בין הבת והאם, אלא גם חזרה של האם אנה למשהו שאבד לה בשנים שחלפו מאז גיל 15, ואולי גם ניצוץ של תקווה עבור שיקום הקריירה של לוהן עצמה.
להקרנה של "הפוך יותר" הגעתי יחד עם צוות מגוון: שני אנשים מבוגרים, שני בוגרים צעירים, ושני ילדים בני 12. בכל אחד מקבוצות הגיל היו בן ובת. בהתאם לקבוצת המדגם כמעט אף אחד לא סבל בסרט (למעט בן ה-12 שהשתעמם), אבל בכל קבוצת גיל היה פער במידת ההנאה בין הבנות והבנים.
בנים נמשכים לסרטי אקשן ונוטים לסלוח, או כלל לא לשם לב, למגרעות הרבות שיש בהם. גם ב"הפוך יותר", כסרט שתכליתו ההפוכה היא לקדם אינטגרציה בין-דורית ומשפחתית, יש חולשות. אבל הן, כמו בסרטי אקשן לבנים, לא יפגעו מהותית בהנאה של קהל היעד. למרות גודש עלילתי, משחק שהיה יכול להיות טוב יותר, וכמה בדיחות גבוליות במסגרת "סרט לכל המשפחה", זו כנראה תהיה הבחירה המוצלחת לקיץ 2025 כסרט לצפייה משותפת של אימהות ובנות. רק לא לשכוח לראות קודם את "שישי הפוך" מ-2003.
