להלן לקט שמות ברשימת החיסול הארוכה של מערכת הביטחון הרוסית בשירות ולדימיר פוטין: העיתונאית אנה פוליטקובסקיה נורתה למוות בדירתה במוסקבה, פעילת זכויות האדם נטליה אסמירובה נחטפה והוצאה להורג בצ'צ'ניה, הסוכן החשאי אלכסנדר ליטוויננקו הורעל בעודו שותה תה בלונדון, ראש מליציית ואגנר יבגני פריגוז'ין נספה בהתרסקות מטוס, והפוליטיקאי הסורר אלכסיי נבלני שניצל מניסיון הרעלה כושל אך מצא את מותו המסתורי בכלא בסיביר. לצד הדמויות הפוליטיות הללו, ישנם יוצרים שנרדפים על ידי הממשל כמו בנות להקת פוסי ריוט, המחזאי איבן ורפאייב והמפיק אלכסנדר רודניאנסקי שנשפטו לעונשי מאסר, או הדוקומנטריסט אלכסדר רוסטורגוייב שנרצח בעודו מצלם סרט תיעודי באפריקה. ההתנהלות האכזרית חסרת הבושה של הקרמלין לא הרתיעה את הבמאי הפולני פטריק וגה, שבדרמה הביוגרפית החדשה "פוטין" מציג את הנשיא הרוסי כפי שמעולם לא ראינו אותו, חשוף, חלש, ורדוף על סף פסיכוזה.
"פוטין" - טריילר
(באדיבות Horizon Events)
"אם הייתי מפחד מפוטין, לא הייתי עושה את הסרט. אי-אפשר להביא למסך סיפור כזה אם יש בך פחד", מצהיר וגה בריאיון בלעדי ל-ynet שנערך בניו יורק, ממש לאחר חשיפתו הראשונית בשוק הסרטים האמריקני AFM בלאס וגאס. "הבעיה הכי גדולה של פוטין זה להחזיק את האומה הרוסית ביחד. זה המניע העיקרי שלו לחסל כל מי שמתנגד לו מהשירות החשאי, מהקהילה העסקית או מהזירה הפוליטית. המסר הוא שעל כל האזרחים להתאחד מאחוריו וכל מי שיסרב דינו מוות. אבל זה עניין פנימי שלהם, לא חיצוני". וגה, או בשמו המקורי פטריק קז'מיינייצקי, מפגין ביטחון עצמי לקראת הפצת הסרט השערורייתי ברחבי העולם, אולם כבר כעת עם השקת הטריילר, אפשר להתרשם שמושא הביוגרפיה הקולנועית יתכחש לסיפור חייו שמתגולל על המסך כילד הסובל מבריונות בבית היתומים, דרך מזימותיו האלימות לתפיסת השלטון ועד למותו המדומיין כזקן דמנטי שאינו שולט על הסוגרים, ולא מן הנמנע שינסה לסכל את הפצתה.
לצד ההסתבכות האפשרית עם הקרמלין, וגה עלול למצוא עצמו במסלול התנגשות עם קהילת הקולנוע, מכיוון שדמותו של הנשיא הרוסי עוצבה על המסך כשילוב בין שחקן בשר ודם בלייב-אקשן לבין הטמעה דיגיטלית של פניו פוטין עצמו באמצעות בינה מלאכותית, שהוא עצמו פיתח לטענתו בניסיון להקנות אותטיות לדמות הראשית, המוכרת כל כך. "הייתי זקוק לפרצופו האמיתי של פוטין כי הסרט הוא לא רק על העבר, הוא מגולל את ההיסטוריה בזמן אמת. כולם רואים את פוטין יום-יום בחדשות, כך שאפילו השחקן הטוב ביותר עם איפור לא היה יכול לתת לנו את החוויה שהסרט נותן: להיות קרוב אל האדם ולראות את חולשותיו. בתקשורת הרוסית הדימוי שלו עוצב כרודן החזק אי-פעם, אז זה מסובך לעצב מחדש את החזות שלו. ניסינו טכנולוגיה של דיפ-פייק אבל זה נראה נורא. לא מצאנו מגוון מספק של הבעות פנים שלו ברשת. זה לא כמו עם טראמפ למשל שלא חסר צילומים שלו מחייך", הוא מסביר.
"תוכנות AI לא יודעות לפענח רגשות בכוחות עצמן. כדי ליצור ספקטרום רחב של הבעות פנים, היינו חייבים לפתח משהו מאפס. זה לקח לנו שנתיים. התובנה שלנו זה שהשילוב בין AI לשחקן בלייב-אקשן מביא את התוצאות הטובות ביותר", קובע וגה שלא מתנצל על המניפולציות הדיגיטליות שביצע בתווי פניו של פוטין לצורך עיצוב הדמות - לא בפני השליט הרוסי ולא בפני האיגודים המקצועיים בהוליווד שרק לפני קצת יותר משנה הכריזה על שביתה כדי להדוף את חדירת טכנולוגיית AI לתעשיית הקולנוע: "התוכנה מאפשרת ליצור דמויות דיגיטליות שלא מבוססות על בני אדם מהמציאות, כך שמבחינה אתית זה לא נוגד את מטרות השביתה. החידוש הוא שאפשר לעצב דמויות יש מאין לפי צרכי מגדר, גזע וכדומה. חוץ מזה, אפשר להמשיך להתנגד ל-AI אבל זה חלק מהעתיד.זה כמו הרדיו והטלוויזיה. אבל אם נסתמך במאה אחוז על אינטליגנציה מלאכותית אנחנו עלולים להשתעבד לה, במקום שהיא תעבוד בשבילנו".
לווגה בן ה-48 יש נטייה ללהג רהבתני, וחיבתו לתשומת לב ניכרת גם בהופעתו יוצאת הדופן של הגבר נמוך הקומה וגלוח הראש שגופו מלא בקעקועים, שלא קשה להבחין בהם מבעד ללבוש החושפני והצעקני האהוב עליו. הוא ידוע במולדתו כפרובוקטור עם חיבה לנושאים שנויים במחלוקת ונטייה להפיק מותחני אקשן יומרניים וסרטים נחותים על נושאים חשובים. בין השאר ביים דרמה על הזירה הפוליטית בארצו וגם אוטו-ביוגרפיה מפוברקת על עצמו. יש מי שמשווה אותו לקולנוען הגרמני אווה בול, שכונה "הבמאי הגרוע ביותר בעולם", ולכן אין פלא שמאחוריהם עומד אותו מפיק מיכאל ראוש. אולם וגה, שאימץ לעצמו את השם העברי "בצלאל" (הוא מסרב להסביר את הבחירה התמוהה, מכיוון ש"אני לא מדבר על הקשר ביני לבין אלוהים", א"ב), מתעקש כי את סרטו החדש יצר לא כדי לעורר מהומה, אלא מתוך דאגה אמיתית לגורל העולם במציאות של אי-יציבות גלובלית, ושעל פי אמונתו הקתולית האדוקה, מובילה את האנושות "בדרך לגיהנום".
ההקשר הדתי ניכר מאוד במהלך הסרט, כשפוטין הבוגר מתמודד עם שדים מן העבר שצצים שוב ושוב בראשו. גם כשהוא מגיע לשיא כוחו כנשיא רוסיה, הוא מונחה על ידי דמות של הנער העבריין שלקח אותו תחת חסותו בבית היתומים בסנט פטרסבורג, שאליו נשלח על ידי אימו שנישאה מחדש לבעל מכה. מאז שהעבריין הצעיר נהרג מול עיניו בתאונת דרכים, רוחו השטנית ממשיכה לרדוף אותו ומנתבת אותו לעבר האבדון. הסרט מתאר כיצד המשבר הקיומי של פוטין מתגבר ככל שהוא צובר יותר ויותר כוח, ודוחקים בו למצוא פתרונות שונים ומשונים לקונפליקט בראשו. אנו חוזים בו כשהוא חווה התעוררות שמיימית בגיל 41 ויוצא לירושלים כדי לעבור הטבלה בכנסיית הקבר. בהמשך, הוא מאמץ לעצמו הרגל מוזר שנובע מהתגברות מפלס החרדה שלו והפחד ממוות, ועובר טיפול בתא חמצן שאמור להאריך את חייו. בסצנות הללו, כשהוא ישוב לבדו עירום, אנו מתוודעים לסערות בתוך ראשו שקורעות אותו מבפנים.
"אני מאמין שבכל אדם, אפילו הנורא ביותר, יש אור", אומר הבמאי, "משהו בתוכו דחף אותו לעבור טקס הטבלה ב-1993, ואני חושב שהמניע הוא מקור האור הזה שבתוכו. על הרקע הזה החלטתי להשתמש בסיפור האוניברסלי על המאבק בין חושך לאור שמלווה אותנו מאז התנ"ך. השכבה המטאפיזית הזאת יכולה להיות המפתח להבנת המאבק שמתחולל בתוך הראש של פוטין. ייתכן שפסיכופתים אינם חשים פחד, אבל השפויים שבנו מפחדים. אני לא מאמין שלפוטין אין חולשות ושהוא לא חש פחד בחייו, ושהוא לא בוכה כשהוא לבד". באמצעות ההקשר הדתי, וגה שואף לפענח את עולמו הפנימי של פוטין: "אני בטוח שהוא לא משוגע, אבל הוא כרת ברית ארוכת שנים עם כוחות אפלים. כך אני רואה את זה. לכולם יש קולות בראש, לפעמים טובים ולפעמים רעים, ואתה צריך להחליט איך לפעול. אם בחרת בצד הרע, אז זה ישפיע עליך ותאבד את האיזון. זה משנה אותך, כל פעם קצת. עד שלבסוף אתה כבר לא מזהה את עצמך במראה".
בגלל השתלתם הדיגיטלית של תווי פניו על ראשו של השחקן הראשי, סלבומיר סובאלה (שדומה מאוד לדמות שהוא מגלם גם בלי עיבוד ה-AI), אין ספק שפוטין יזהה את עצמו על המסך. אבל הבמאי טוען כי גם הניתוח של אישיותו, מופרע ככל שיהיה בסרט, גובש בתחקיר שמבוסס על עדויות ממקור ראשון. "הייתה לי הזדמנות נדירה לדבר עם מישהו שהיה מקורב לפסיכיאטר ששהה עם פוטין בתא החמצן שלו, ובסביבה הזאת אנחנו מבטאים את העולם הרגשי האמיתי של פוטין בשתי שכבות: זו שנשענת על היסטוריה, וזו שמבוססת על הדמיון שלי, כמו למשל בסצנת המוות של פוטין".
סצנת המוות שפותחת את הסרט וגם חוויות הילדות הטראומתיות שלו, מקנות לרוצח ההמונים אנושיות ומעוררות אמפתיה.
"רציתי להביא למסך חוויה אנושית של פוטין, וכדי שזה יקרה צריך למצוא דרך לגרום לנו להזדהות איתו כבר בהתחלה, כשהוא ילד. העובדה שהוא סובל מבריונות מעניקה לנו הסבר אפשרי למה גדל להיות אדם בוגר נבזי במיוחד. הניסיון לעורר חמלה הוא לא שגרתי, אבל יש סיבה שהביוגרפיה של היטלר היא רב-מכר. אנשים אוהבים סיפורים אישיים של מפלצות. ומה שמרתק בזה הוא שכל בני האדם מגיעים לעולם כילדים תמימים, ואז משהו תמיד משתבש במהלך החיים. כך מתחילה הדרך לאבדון, ונקודת הציון הראשונה במקרה של פוטין היא האלימות שספג מאביו החורג והחלטת אמו לשלוח אותו לאימוץ בלנינגראד. ברור שזו הייתה חוויה משמעותית שהרסה את העולם הרגשי שלו. נקודת ציון נוספת היא תאונת הדרכים שבה נהרג חברו. המפגש עם המוות תמיד משנה את האישיות. פוטין מוצג בתקשורת כגבר פוטנטי נטול חולשות, אז הפיצוח שלי היה לייחס עבורו נקודת מבט שונה לחלוטין".
לפי גרסת וגה, דווקא מנקודת ההזדהות הזו עם פוטין השברירי, הוא מעניק לצופים הקשר שמאפשר להם להבין את התהליך שהוא עובר בהמשך כשהוא פורץ משום מקום למרכז הבמה הפוליטית המקומית בסנט פטרסבורג אחרי קריסת ברית המועצות, ומשם אל הקרמלין כשהוא מסלק בדרכים ערמומיות חסרות רחמים כל מי שעומד בדרכו, כולל הנשיא בוריס ילצין. "אני מאמין שהעולם כיום נמצא במצב הכי פחות יציב מאז מלחמת העולם השנייה, ואנשים בכל מקום חוששים מהעתיד. ממה אנחנו מפחדים? ממה שאנחנו לא מבינים", מסביר הבמאי, "כולם חוששים מהתנגשות עם נאט"ו וארצות הברית, כמו במלחמה הקרה. הכול קשור אחד לשני, והאנשים הפשוטים לא מצליחים להבין את העתיד. אז מה שרציתי לעשות זה להעניק לצופים הזדמנות להציץ לתוך הראש של ולדימיר פוטין, מה מפעיל אותו. אם אתה מבין מה המקור, אתה יכול לגבש את התרחישים האפשריים ולמזער את הפחד שלך".
7 צפייה בגלריה
"במקרה של רוסיה, המידע שמוצג לעולם זה רק מה שהשלטונות רוצים להציג" פטריק וגה על הסט של"פוטין"
(צילום מעמוד הפייסבוק של פטריק וגה)
למרות שהוא עצמו מודה שחלק מהביוגרפיה של פוטין כפי שהיא מוצגת בסרט התגבשה על פי החזיונות המדומיינים שלו, הבמאי עומד על כך שההיבטים ההיסטוריים השונים מבוססים על תשתית עובדתית שחשף בכוחות עצמו, ובאמצעות רשת של קשרים קרובים עם מקורבים לפוטין, בכירים בזירה הפוליטית הגלובלית, ואנשי כוחות הביטחון ושירותי מודיעין הבינלאומיים. זוהי הצהרה מגלומנית מאדם יומרני, שמלבד היותו קולנוען מצהיר על עצמו כסוציולוג ועיתונאי חוקר. "עשינו תחקיר מקיף וזה היה קשה מאוד", הוא אומר, "אם הייתי רוצה לעשות סרט על פוליטיקאי אמריקני, זה היה פשוט יותר כי כל המידע נמצא ברשת או בספרייה. אבל במקרה של רוסיה, מה שמוצג לעולם זה רק מה שהשלטונות רוצים להציג. כל המידע נגוע בתעמולה. מצאתי פרטי מידע בגוגל אבל הייתי צריך לאמת אותם, אבל ידעתי מהתחלה שאזדקק למקורות שונים".
וגה מזכיר למשל את סגן אגף המודיעין של נאט"ו כאחד מהמקורות שלו, וסיפר כי שוחח איתו ועם גנרלים אחרים כדי להשלים את התחקיר בנוגע לתמונת המצב הפוליטית בשנות ה-90 והאופן שבו פוטין שינה אותה. "אני הוכשרתי כעיתונאי מלימודיי באוניברסיטה ואני מודע לצורך להצליב מידע ולאמת אותו וכך עשיתי עם מספר מקורות, וזו עובדה. זה משהו שהנחה אותי במהלך כתיבת התסריט, להראות איך זה מתחולל מנקודת המבט של פוטין והכאוס בראשו", אומר הבמאי ובהזדמנות זו שמח להכריז שיש לו קשרים במוסד - הצהרה שיש לקחת בעירבון מוגבל, כמו כל טענה של הפרובוקטור: "הייתי צריך לוודא למשל אם הסברה ששני מאמני הג'ודו הישראלים של פוטין הם אלה שחלקו איתו טכנולוגיה של לווייני מודיעין שמקורם בישראל. יש המון סיפורים שאפשר למצוא ברשת, אבל זה לא אומר שהם מדויקים".
7 צפייה בגלריה
"ראשי הכנסייה הודיעו שמישהו זיהה את פוטין בכנסייה וכוחות ביטחון הוזעקו". מתוך צילומי "פוטין" בירושלים
(צילום: Michał Gościk)
וגה הטריח את עצמו עד לירושלים לצורך סצנת ההטבלה בכנסיית הקבר, ולפי דבריו הוא ניצל את קשריו ברשויות הביטחון של ישראל כדי לצלם באתר הקדוש. "נאמר לי שזו פעם ראשונה בהיסטוריה שניתן אישור לצלם בכנסייה, ונזקקתי לעזרת חבריי במוסד", הוא משחזר, "במקור פוטין הוטבל על ידי הבישוף מסנט פטרסבורג וזה קרה במתחם הכנסייה האורתודכסית. הבאנו שחקן שיגלם את הבישוף והתחלנו לצלם כשבמקום נערך כנס של בישופים מכל העולם. ואז פתאום שמתי לב שהאורחים התחילו לנשק את ידי השחקן שלי, ומכיוון שהוא לא מדבר אנגלית הוא לא הצליח להסביר להם את הנסיבות. הייתה שם אישה שביקשה ממנו שיתפלל למען ילדיה. ואם זה לא מספיק, כשסיימנו את צילומי הסצנה הזאת, ראשי הכנסייה הודיעו שמישהו זיהה את פוטין בכנסייה וכוחות ביטחון הוזעקו, ולכן אנחנו צריכים לסיים את הצילומים ולפנות את המקום".
"טראמפ שונה לחלוטין מפוטין, אבל כשבוחנים את האישיות של כל דיקטטור מזהים מאפיינים זהים"
במהלך הסרט אפשר להתרשם מקור הרוח של פוטין, תחילה כשהוא מפלס דרכו בסנט פטרבורג על חשבונם של אוליגרכים ובירוקרטים מושחתים, ואחר כך כשהוא משרטט לעצמו מסלול עקלקל לארמון הנשיאות במוסקבה. השגשוג שלו ניזון מהסבל של עמו בצל המלחמה עקובת הדם בצ'צ'ניה. לפי התסריט, שנכתב בהשראת סברות שהעלו בעבר היסטוריונים, פוטין עצמו כרת ברית עם המורדים האיסלמיסטים ואף יזם פיגועי תופת בערי רוסיה שבוצעו על ידי שירותי הביטחון שלו - הכול כדי ליצור משבר גדול שיקנה לו סמכויות מיוחדות לשעת חירום. משאת נפשו של כל דיקטטור בפוטנציה. ב"פוטין" מוצגים התרחישים הללו שבהם סוכנים חשאיים מטמינים פצצות בבתי מגורים, אולם הסצנה המזעזעת מכולן היא מתקפת הטרור על תיאטרון דוברובקה במוסקבה ב-2002, שבה נהרגו בני ערובה רבים על ידי כוחות הביטחון שפרצו פנימה, בליווי שליחי השטן שמנצלים את ההזדמנות להתנקש באזרחים חפים מפשע.
7 צפייה בגלריה
"ההיסטוריה הרוסית היא כל כך מסובכת, במיוחד עבור קהל בינלאומי". מתוך "פוטין"
(צילום: Horizon Events)
בהתייחסותו לטרגדיה, אומר פוטין: "זה בסדר להרוג אזרחים כל עוד אתה מחסל גם כמה מחבלים בדרך". זהו רגע מצמרר עבור הצופה ישראלי, כפי שהוא אמור להטריד את שלוותו של הקהל הרוסי, אבל לא את הבמאי עצמו: "לא רציתי לעשות את הסרט כמותחן פוליטי. זה לא ספר היסטוריה והייתי צריך ליצור נקודת הזדהות עם הדמות. ההיסטוריה הרוסית היא כל כך מסובכת, במיוחד עבור קהל בינלאומי. היו היבטים רבים שהייתי יכול לשלב בעלילה ולהכניס אותנו לתוך התהליך, הסיבות והתגובות לכל אחד מהאירועים אליהם נחשפנו בתקשורת. פוטין היה קשור לכולם. הבעיה ברוסיה היא שהיו צריכים לעצור את זה מהתחלה כי עכשיו המאפיה הרוסית, שירותי הביטחון והפוליטיקאים התמזגו יחדיו, וזה מאוחר מדי".
איך הסרט הזה עוזר לנו להבין את מה שמתחולל היום ברוסיה וההחלטה של פוטין לפלוש לאוקראינה?
"רוסיה שואפת להיות אימפריה רבת עוצמה ואני חושב שהפחד הגדול ביותר של פוטין הוא הקריסה שלה. לאורך ההיסטוריה כל האימפריות התפוררו מבפנים בגלל המתח בין הממשלה והאזרחים והצבא. כך התמוטטה גם ברית המועצות. פוטין לא מטורף, והוא רוצה להתכונן באופן אישי לאתגרים של ההיסטוריה. הוא לא מעשן, לא שותה, ומקפיד להתאמן בג'ודו. אבל הוא כבר לא צעיר, ויש לו בעיית אגו קשה. אם הוא היה ממתין שלוש שנים עם המלחמה, אירופה הייתה מוצאת עצמה מסובכת קשות בגלל תלותה בנפט הרוסי. אבל הוא לא השכיל להתאפק וקיבל החלטה בהתאם לאגו שלו. כך או כך, הוא זקוק לקיומו של אויב מבחוץ כדי להחזיק את האומה ביחד. צריך לזכור שרוסיה מורכבת מהרבה מיעוטים אתניים, תרבויות, ולאומים שונים. הוא חושש מהאפשרות שאחת הרפובליקות תכריע שהיא אינה מזדהה יותר עם רוסיה ופוטין ומעוניינת לחבור למערב. וכרגע, אוקראינה היא שדה הקרב היחיד שיש לפוטין מול המערב".
מה צופים בינלאומיים יכולים ללמוד מהסיפור של פוטין כפי שאתה מציג אותו בסרט בנוגע למנהיגים שלהם?
"בעיניי דונלד טראמפ הוא מומחה מבריק לשיווק, ולכן הוא פוליטיקאי שונה לחלוטין מפוטין, אבל כשבוחנים את האישיות של כל דיקטטור מזהים מאפיינים זהים. הם מעדיפים להקיף את עצמם בתומכים בלבד, ומרחיקים את עצמם מהמבקרים וכך הם יוצרים לעצמם מציאות שבה כולם אומרים להם מה שהם רוצים לשמוע. ואז הם מאמינים שתפיסת המציאות שלהם היא אמת, ושאין אף אחד שמתנגד אליהם. וכשזה קורה, זו תחילת הסוף. כל דיקטטור, ובמיוחד פוטין, מפתח תסביך פרנויה וחושש שכולם הם האויבים שלו ורוצים לחסל אותו. לכן, אם יש יריב שמתחיל להרים ראש ולהתחזק, הוא יודע שהוא צריך למגר אותו כדי שלא יאיים עליו בעתיד. אנחנו מכירים את הסיפור הזה מהרבה מקרים אחרים בהיסטוריה וזה דפוס התנהגות שחוזר על עצמו שוב ושוב".
ואכן, באחת הסצנות ב"פוטין", נראים אנשי לשכתו מוטרדים בגלל שהתוצאות בבחירות לא מספקות, והם נדרשים לשנות את המספרים כדי לרצות את הבוס הקשוח. לפי וגה, המטרה שעומדת מאחורי סרטו היא לפנות לכיוון אחר של הטחת האמת בפנים ובפומבי באופן שיהיה נגיש וברור לצופים ויעורר את תפיסתם הביקורתית. "אני סוציולוג ומה שאני עושה מבוסס על ההצלחה שלי בתחום. מהיום הראשון של המלחמה חשבתי שזה יהיה הנושא הכי חשוב לקראת העתיד, והחלטתי לעשות סרט על כך. התנסיתי באופן אישי בחיי מחסור תחת קומוניזם. בה בעת, התפיסה החזותית שלי התגבשה על פי הוליווד. לכן אני חושב שאני יכול לתרגם את תרבות האבסורד של מזרח אירופה לשפת המערב", הוא קובע, ומתאר את הכוונות שלו בסצנות הרבות בהן אנשים תאווי כוח נחשפים ברגעים של שפל, כשהם מגיעים לרמות גועליות של השחתה מוסרית כשהם זוללים קוויאר בגרגרנות מבחילה, או פושטים את בגדיהם ומשתעשעים עם נערות ליווי.
"המטרה הראשונית שלי הייתה להסיר את כל המסכות מפוטין ולהציג אותו בדרך שונה לחלוטין בחולשתו", אומר וגה ומסביר למה בחר לפתוח את הסרט עם פוטין הזקן על ערש דווי כשרק חיתול לגופו והוא נתון לחסדי האחיות הסיעודיות. "רגעי הגסיסה שלו הם השפל הגדול ביותר של חייו. אבל באופן כללי, החברה הרוסית וולגרית ופרימיטיבית כי אין שם ערך לחיי אדם, רק האומה חשובה. זה עולם שבו הברוטליות מנצחת וזו הסיבה שכשאנשים שואלים אותי אם אני לא מפחד מפוטין, והתשובה שלי היא שהוא צריך לפחד ממני כי הוא מבין רק נרטיב של כוח. כשהוא נפגש עם מקרון, הוא מתייחס אליו כמו לילד. אבל כשהוא משוחח עם נתניהו, הוא מכבד אותו כי הוא מעריך את האישיות והכוח. אני חושב שזה שיעור עבורנו ועבור העולם כולו: שכשאתה נתקל בתוקפנות ומחליט לסגת, זה מקדם תוקפנות גדולה יותר בהיבט פסיכולוגי. הדרך היחידה לעמוד מול מנהיג כמו פוטין היא באמצעות חשיפת נרטיב הכוח שלו".
7 צפייה בגלריה
"הדרך היחידה לעמוד מול מנהיג כמו פוטין היא באמצעות חשיפת נרטיב הכוח שלו". ולדימיר פוטין האמיתי
(צילום: AP)
וגה מספר כי מאז השקת הטריילר לקראת סוף השנה שעברה, הוא ואנשי צוותו התחילו לקבל פניות חשודות מגורמים שונים ומשונים, שמקורם ככל הנראה בשירות המודיעין הרוסי. "הצלם שלי קיבל הודעה ממישהו שהציג את עצמו כעוזר אישי של חבר קונגרס מדרום דקוטה, ואמר שמכיוון שיש חשיבות רבה לנושא, הוא מציע לשלם מאה אלף דולר על הזכויות על הסרט והתסריט", הוא מספר. "במקרה אחר, מישהו פנה למאפרת וכתב לה שהוא מייצג את חברת ההפצה הגדולה ביותר באוקראינה. אבל מה שהוא לא ידע, שכבר היה לי הסכם הפצה עם אותה חברה בדיוק. אבל השתעשעתי ברעיון לנהל איתו משא ומתן מפוברק, ומה שגיליתי שבכל פעם כשהגיעה השעה חמש בערב שעון מוסקבה, סוף יום העבודה במשרדי הממשלה ברוסיה, הם ביקשו לסיים את השיחה ולהמשיך אותה ביום אחר. בסוף הסכמנו על 200 אלף דולר, אבל נתתי להם את פרטי המודיעין הפולני לצורך תשלום המקדמה, והם כעסו מאוד".
עם יד על הלב, אתה לא מפחד?
"נתקלתי במקרה דומה בעבר, כשיצרתי סרט על המדינאי הפולני ירוסלב קצ'ינסקי שהיה אמור לצאת לפני הבחירות ("פוליטיקה" מ-2019, א"ב). איימו עליי שאם לא אדחה את היציאה, יעצרו אותי. זה היה מצב מפחיד, והייתי לחוץ אבל בסופו של דבר, זה עבר בשלום והינה אני פה. החוויה הזאת הכשירה אותי לקראת הסרט הזה. יש לי פרספקטיבה אחרת. לפעמים, האיומים האפשריים מתגלים לך כסיטואציות משעשעות. זה לא היה קשה לגלות שהסרט הזה קיים בתקשרות. אבל יש להם בעיות גדולות יותר מול הפוליטיקאים והעיתונאים. הם לא כל כך יודעים איך להתמודד עם סרט עלילתי שפונה לקהל רחב. אין להם ניסיון בזה. חוץ מזה, לפוטין יש אגו עצום אז אולי זה יחמיא לו, למרות שאני בטוח שהוא לא יהיה שמח מהסוף שלו בסרט".
