הקולנוען הישראלי נדב לפיד, המוכר כמבקר חריף של ממשלת נתניהו, נאלץ לפרוש מצוות השיפוט של פסטיבל הקולנוע היוקרתי בצרפת (FID Marseille) בעקבות לחצים כבדים ואיומי חרם מצד יוצרים שסירבו להשתתף לצדו. בעוד שר התרבות מיקי זוהר מיהר לתקוף את לפיד ולהשתמש במקרה כהוכחה לכישלון דרכו של הבמאי, לפיד חושף כי מאות אנשי קולנוע צרפתים התגייסו לעצומה רחבת היקף למענו.
מיקי זוהר, נדב לפיד
(צילום: עוז מועלם, Kate Green, GettyImages)
לפיד בן ה-50, שהשתקע בצרפת בשנים האחרונות, מצא עצמו השבוע תחת מתקפה של גורמים בתנועת החרם המקומית. דרישתם להדחתו נבעה מעצם היותו ישראלי, והובילה לכך שהנהלת הפסטיבל, מחשש לשערורייה ולפרישת יוצרים מהתחרות, ביקשה ממנו לפרוש – והוא נענה לבקשתם. הפרשה עוררה סערה בקהילה הקולנועית בצרפת, כאשר עיתונאים ואנשי תרבות כינו את הצעד "כניעה לבריונות אנטישמית וגזענית".
שר התרבות, מיקי זוהר, הגיב במהירות לדיווחים על פרישת לפיד. "נדב לפיד לא מבין ששונאי ישראל לא מבדילים בינינו, לא משנה כמה הוא ינסה למצוא חן בעיניהם – הם מעולם לא ראו בו אחד משלהם והוא לעולם יהיה בשבילם יהודי מישראל", כתב זוהר. "עלינו להרים ראש בגאווה יהודית... שום פסטיבל קולנוע, נחשב ככל שיהיה, לא ישבור אותנו".
בשיחה עם ynet, דוחה לפיד את דברי השר: "אנשים כמו מיקי זוהר מנסים לשכנע את הציבור שמדובר במיקשה אחת של שונאי ישראל. אני מעריך את הסולידריות של מיקי זוהר, שקפץ על המקרה הזה בשמחה רבה כמוצא שלל רב. אבל כמו בכל סרט טוב, כדאי לו כצופה להמתין לסוף".
לפיד חושף כי הסוף של הסיפור מבחינתו צפוי להיות חיובי בהרבה מהתחזית הפסימית של השר: ביום שלישי הקרוב צפויה להתפרסם ב"לה-מונד" עצומת תמיכה רחבת היקף שעליה חתומים מאות קולנוענים, שחקנים ואנשי צוות בכירים בצרפת, המוחים על החרם ועל כניעת הנהלת הפסטיבל.
"הבעת הסולידריות הזו נוגעת ללב ומוכיחה בדיוק את ההפך ביחס לטענתו של זוהר", הוסיף לפיד. "יש מי שרוצה לספר את הסיפור של כל העולם נגדנו כמו מיקי זוהר, שלא עושה מאמץ גדול להסתיר את האושר שלו. נכון שיש אנשים שמתנכלים לי בגלל שאני ישראלי, אבל הלקח מבחינתי הוא אחר – כמעט כל הקולנוע הצרפתי נרתם לעצומה הזאת, וזה שם הכל בפרופורציה".
לפיד, שסרטו האחרון "כן" עורר הדים וביקורות מנוגדות סביב אירועי 7 באוקטובר, מנתח את מניעי המחרימים כתוצר של ריחוק: "בעיניי זה תוצר של פנאטיות, של בורות מסוימת ושל טהרנות מנותקת מהמציאות של השמאל הרדיקלי. בגלל שאין יותר סרטים ישראליים בחו"ל והם לא פוגשים ישראלים, הם מחפשים איך להזיק כשסוף סוף מתחככים באחד".
עם זאת, לפיד מדגיש כי הבעיה המרכזית בעיניו היא פחדנותן של הנהלות הפסטיבלים: "הם נכנעים ללחץ הזה כדי לחסוך מעצמם את הבלגן, וכך סרטים נעלמים, דיונים דועכים, וכולם שוקעים בדממה". מנגד, המחרימים עצמם, בהם הקולנוענית מרימאן מארי, טוענים כי מדובר במאבק פוליטי במודל תרבותי ולא בחרם אישי, טענה שרבים בצרפת, כולל מבקרי קולנוע ואנשי אקדמיה, דחו בתוקף כניסיון לטייח אנטישמיות.
