אם יש שני אנשים שיהיה קשה לחמוק מהם בקיץ הקולנועי של 2026, אלו טום הולנד וזנדאיה. אחרי שכיכבו יחד ב"האודיסאה", סרטו המדובר של כריסטופר נולאן, הם ישובו בסוף החודש (31 ביולי) עם "ספיידרמן: יום חדש" - הסרט הרביעי שבו הולנד ילבש את חליפת איש העכביש. עבור השניים, שכיום כבר נשואים מחוץ למסך, מדובר גם בחזרה לפרנצ'ייז שהפך אותם לכוכבים בינלאומיים והיווה את נקודת הפתיחה של סיפור האהבה שלהם.
גלריה
טום הולנד וזנדאיה בפרימיירה של "ספיידרמן: יום חדש"
(צילום: Vittorio Zunino Celotto/Getty Images)
עלילת הסרט החדש עדיין לוטה במעטה כבד של סודיות. גם הפעם מארוול וסוני הקפידו לשמור על כל פרט, ורק מעטים זכו לצפות בסרט המוגמר לפני יציאתו. גם בפאנל העיתונאים הבינלאומי שנערך לקראת ההשקה, שבו נכחנו גם אנחנו ב-ynet, איש מהמשתתפים לא העז לחשוף פרטים משמעותיים מהעלילה - ואפילו טום הולנד, שידוע בפליטות הפה שלו, הצליח לעמוד במשימה.
מה שכן עלה שוב ושוב במהלך השיחה הוא מצבו של פיטר פארקר והשאלה היכן יפגשו אותו הצופים אחרי שאיבד את כל מי שהכיר. כזכור, בסיום הסרט הקודם, "ספיידרמן: אין דרך הביתה", בחר פיטר להקריב את חייו כפי שהכיר אותם וביקש מדוקטור סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ') למחוק את קיומו מזיכרון העולם כולו. חבריו, אהבתו הראשונה והאנשים הקרובים אליו ביותר ממשיכים בחייהם מבלי לדעת מיהו, בעודו נותר היחיד שנושא את הזיכרון של כל מה שאיבד.
"אני חושב שאנחנו פוגשים את פיטר פארקר בתחילת הפרק האפל ביותר בחייו", אומר הולנד. "מבחינתי, הדבר שאני הכי אוהב בסרט הוא שהוא מהווה מעין נורת אזהרה מפני הסכנות שבחיים לבד, בלי קהילה ובלי חברים. אחד השיעורים שפיטר למד בסרט הקודם הוא שלפעמים הדבר האמיץ ביותר שאפשר לעשות הוא לבקש עזרה, אבל הוא מתעלם מהעצה הזאת, ויש לכך השפעה עמוקה על החיים שלו כאדם".
"ספיידרמן: יום חדש" – טריילר
(באדיבות פורום פילם)
"אבל מהצד השני, בתור ספיידרמן, הוא דווקא משגשג", ממשיך השחקן, "בתחילת הסרט אנחנו פוגשים כנראה את הגרסה הטהורה ביותר של מה שספיידרמן מייצג עבור ניו יורק. ההתנגשות בין שני העולמות האלה הייתה מרתקת מבחינתנו כשחקנים – לעמוד באור הזרקורים ואז לחזור לדירה קטנה ומוזנחת בניו יורק ולקחת כדור נגד כאב ראש. במיוחד הסצנות שבהן אנחנו רואים אותו באינסטגרם הרגישו לי נאמנות מאוד למה שהרבה צעירים חווים היום. אהבתי שאנחנו מדברים על הדברים האלה דווקא במסגרת של סרט בסדר גודל כזה".
"תחושה שמשהו חסר"
אם "ספיידרמן: אין דרך הביתה" הסתיים בכך שפיטר פארקר נותר לבדו בעולם שבו איש אינו זוכר מיהו, "יום חדש" נפתח בדיוק מהמקום הזה. מבחינת המפיקה איימי פסקל, שמלווה את פרויקטי "ספיידרמן" כבר שני עשורים, זו גם הייתה ההחלטה היצירתית שעיצבה את הסרט כולו.
"בסוף הסרט הקודם העמדנו את עצמנו במצב מאוד קשה", אומרת פסקל. "שלושת הסרטים הקודמים עסקו בכך שאנשים גילו מי הוא ספיידרמן, וזה הפך את החיים שלו לשונים מאלה שאנחנו בדרך כלל מכירים. לכן החלטנו להקשות עליו עוד יותר ולהחזיר אותו למקום שבו אף אחד לא יודע מי הוא, כי זאת תמיד הדילמה המרכזית של הדמות.
"הכול מתחיל בפיטר והכול נובע ממנו". מתוך "ספיידרמן: יום חדש"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
"אחרי סרט כמו 'אין דרך הביתה' יש נטייה לרצות לעשות את הסרט הבא גדול יותר. אבל אנחנו החלטנו, יחד עם הבמאי, דווקא ללכת בכיוון ההפוך ולעשות סרט קטן ואינטימי יותר, שעוסק בחיים של אדם אחד. הכול מתחיל בפיטר והכול נובע ממנו. תמיד ניסינו לעשות את זה בסרטי 'ספיידרמן', אבל אני חושבת שהפעם באמת הצלחנו".
עבור הבמאי דסטין דניאל קרטון ("שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות"), שם הסרט עצמו מסכם את רוחו. "'יום חדש' הוא משהו שפיטר עדיין לא יודע איך לחוות בתחילת הסרט", הוא מסביר. "אני חושב שזה מייצג את מה שהוא מייחל לו עמוק בפנים. במהלך המסע הזה, פיטר - וגם רבות מהדמויות האחרות - יגלו כל אחת בדרכה מה המשמעות של יום חדש ושל התחלה חדשה".
מי שמושפעים יותר מכולם מההחלטה של פיטר, מבלי לדעת זאת כלל, הם אהבת חייו אמ.ג'יי (זנדאיה - ובשמה המלא של הדמות: מישל ג'ונס ווטסון) ונד לידס (ג'ייקוב בטלון) - חברו הטוב ביותר. כלפי חוץ נדמה שחייהם נמשכים כרגיל, אך שניהם חשים שמשהו חסר - גם אם אינם מסוגלים להסביר מהו. "לצערו של פיטר, נד ואמ.ג'יי חיים חיים טובים ומלאים", אומרת זנדאיה. "אבל לשניהם יש גם תחושה שמשהו חסר. הם מנסים להבין מה החוליה החסרה בינם לבין ספיידרמן. למשל, למה הוא תמיד מציל אותם? הוא עוקב אחריהם? או שהוא פשוט ממש אוהב את הווייב שלהם?".
לדבריה, דווקא העובדה שהדמויות אינן זוכרות את פיטר הפכה את העבודה על הסרט למעניינת יותר, וכמעט לתרגיל משחק. "אמרנו לעצמנו: בואו נשחק את הסצנה כאילו מעולם לא נפגשנו, כאילו אנחנו באמת לא מכירים", היא מספרת. "היה כיף לחקור איך נראו החיים שלהם בלי פיטר, וגם לחשוב על כך שמבחינתם הוא מעולם לא היה קיים - למרות שברור שהוא השפיע על החיים שלהם. יש משמעות לכך שכולם עדיין חברים וגרים בניו יורק".
"פיטר הוא אחת הדמויות שפשוט אי אפשר שלא לאהוב". מתוך "ספיידרמן: יום חדש"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
"בסרטים הקודמים אמ.ג'יי תמיד הייתה הפסימית, ופיטר היה האופטימי״, זנדאיה ממשיכה, ״עכשיו מעניין לראות את ההיפוך הזה. בגלל שהוא לבד הוא אימץ את הפסימיות שלה והיא אימצה את האופטימיות שלו בלי שהיא בכלל יודעת מאיפה היא באה. ברור שמשהו עדיין נשאר שם.
"אנחנו תמיד מחזיקים לו אצבעות ומקווים בשבילו, כי פיטר הוא אחת הדמויות שפשוט אי אפשר שלא לאהוב. אתה רוצה שהוא יקבל את ההחלטות הנכונות. בסרט הקודם שאר אנשי העכביש הזהירו אותו ממה שעלול לקרות, ואני חושבת שבמובנים רבים הסרט הזה מתמודד בדיוק עם הדברים שהם הזהירו אותו מפניהם. אז אני מחזיקה לו אצבעות", היא מחייכת.
"הרבה ממערכת היחסים שלנו על המסך נולדה דווקא מחוץ לפריים"
אחת מנקודות העניין הגדולות ב"יום חדש" היא הופעת הבכורה של המעניש (פושע שמטרתו להעניש את העולם התחתון של ניו יורק) ביקום הקולנועי של מארוול. עבור קוראי הקומיקס מדובר במפגש מתבקש: פרנק קאסל אומנם הפך עם השנים לאחת הדמויות המזוהות ביותר של מארוול, אך את הופעת הבכורה שלו עשה דווקא כאויבו של ספיידרמן.
"הדבר הכי טוב במקצוע הזה, בלי שום ספק, הוא האנשים שפוגשים בדרך". מתוך "ספיידרמן: יום חדש"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
עבור ג'ון ברנטל, שחוזר לגלם את קאסל, החזרה לעולם של מארוול הייתה גם מפגש מחודש עם טום הולנד, שאותו הכיר הרבה לפני ששניהם הפכו לפנים של שניים מהגיבורים הפופולריים ביותר של האולפן. השניים נפגשו ב-2015 על סט הצילומים של הסרט Pilgrimage, בזמן ששניהם היו בעיצומם של האודישנים לתפקידי מארוול - ומאז נשארו חברים קרובים.
"הדבר הכי טוב במקצוע הזה, בלי שום ספק, הוא האנשים שפוגשים בדרך", אומר ברנטל. "טום נמצא מבחינתי בראש הרשימה. הכרתי אותו כשהיה בן 17, ילד שהיה חדור מטרה להשיג את התפקיד הזה. מעולם לא ראיתי מישהו עם רמת הריכוז, המסירות והאמונה שהייתה לו".
"הוא השיג את התפקיד, ואני עקבתי מהצד אחרי מה שקרה לחיים שלו בזכות הזיכיון המדהים הזה - כמה אנשים אוהבים אותו ואיך הוא הפך לאדם שהוא היום. ואז לחזור ולעמוד לצדו שוב על הסט, אחרי שכל זה כבר קרה, ולהיזכר בחדר קטן באירלנד שבו צילמנו יחד קלטות אודישן, וגם בתסרוקת המצחיקה שהייתה לו אז - זה פשוט מדהים".
"מה שמדהים הוא שבכלל הצלחתי לקבל תפקיד אחרי שעשיתי אודישנים עם התסרוקת ההיא", צוחק הולנד, כשברנטל משיב לו: "זה רק מוכיח כמה אתה מוכשר".
"אני מאוד מגונן על פרנק, על מעריצי המעניש ועל מה שהוא מייצג". ג'ון ברנטל
(צילום: Jamie McCarthy/Getty Images)
אבל לצד ההתרגשות, ברנטל מודה שההשתתפות בסרט לוותה גם בחשש ובהתלבטות אמיתית סביב השאלה כיצד דמות כמו פרנק קאסל משתלבת בעולם של ספיידרמן. "אני מאוד מגונן על פרנק, על מעריצי המעניש ועל מה שהוא מייצג", הוא אומר. "זו הייתה שאלה אמיתית מבחינתי, ולזכותם של דסטין, איימי, קווין, טום וכל מי שיושב כאן ייאמר שזו הייתה גם שאלה שהעסיקה אותם.
"אני חושב שבאמנות, כשמגיעים ללב של בעיה, לא מנסים להתחמק ממנה או לברוח ממנה, ומתייחסים לקהל בכבוד מתוך הבנה שגם הוא ישאל את אותה שאלה - אפשר להגיע למשהו באמת טוב. ניסינו לגרום לכך שיהיה אמין שהמעניש יוכל לצאת מאחת מסדרות ה-TV-MA שלו (סדרות המיועדות לקהל בוגר יותר, ש"ג) ולהיכנס לעולם הזה, וגם להפך. ובאותו הזמן גם לכבד את הטון שדסטין יצר לסרט".
הולנד, מצידו, מסכים עם ברנטל ומספר שמערכת היחסים בין ספיידרמן למעניש נבנתה במידה רבה מתוך החברות האישית ביניהם, מה שהפך אותה בעיניו לאותנטית וטבעית יותר. "אחד הדברים שאני הכי אוהב בעבודה עם דסטין הוא עד כמה הוא במאי שיתופי", אומר הולנד. "הוא לא מסתכל רק על מה שאתה עושה מול המצלמה, אלא גם על איך אתה מתנהל מאחוריה. הוא ידע שג'ון ואני חברים טובים, והרבה ממערכת היחסים שעל המסך נולדה דווקא מהרגעים האלה שמחוץ לפריים".
"אז היו בינינו הרבה אלתורים שבסופו של דבר מצאו את דרכם לסרט, ואני חייב לומר שלאלתר עם ג'ון זה תמיד תענוג. הוא כל כך טוב בזה, והיה לנו המון כיף. צחקנו בלי סוף. למזלי הייתי עם המסכה רוב הזמן, כי לא פעם פשוט התפוצצתי מצחוק בזמן שהוא שיחק.
"צחקנו בלי סוף, למזלי הייתי עם המסכה רוב הזמן". מתוך "ספיידרמן: יום חדש"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
"זה גם היה אתגר אמיתי למצוא דרך להכניס דמות שהיא 'למבוגרים בלבד' אל העולם שלנו. היה חשוב לכולנו לא להתפשר על פרנק ועל המעניש בשום צורה, ואני חושב שדסטין הצליח לעשות את המעבר הטונאלי הזה בצורה נהדרת. אני כבר לא יכול לחכות שאנשים יראו את מערכת היחסים בין ספיידרמן לפרנק", הוא מסכם.
המפגש בין המעניש לספיידרמן הוא לא שיתוף הפעולה המסקרן היחיד שמצפה למעריצים. כפי שנרמז כבר בחומרי השיווק, איש העכביש יפגוש גם את הענק הירוק. "הענק הירוק וספיידרמן הם צמד איקוני עוד מימי הקומיקס", אומר קרטון. "וכששמים את טום הולנד ואת מארק רופאלו באותה סצנה, משהו פשוט מתפוצץ. ובאופן מפתיע, זה גם הופך לאינטימי מאוד. אלה שני שחקנים מהשורה הראשונה, ומה שלא הבנתי עד שהתחלנו לצלם הוא שכשמצלמים את הענק הירוק, בעצם מצלמים את מארק ואת טום משחקים יחד. הם מאלתרים, מביאים חיים לכל רגע, והעבודה שלי הייתה קלה מאוד. כל מה שהם היו צריכים לעשות הוא לדמיין שמארק לא לובש את החליפה המגוחכת הזאת. מצד שני, גם טום היה בטייץ, אז בסופו של דבר אלה פשוט שני גברים בטייץ", הוא צוחק.
"זאת חוויה מאוד מוזרה", מוסיף הולנד. "אם הייתה מראה על הסט והיית רואה מה אתה באמת עושה, היית מבין שזה דורש מחויבות מוחלטת. אני זוכר שעמדתי על ארגז, מארק החזיק יד ענקית וירוקה, ואני העמדתי פנים שהיא חונקת אותי בזמן שהוא גם עושה את הקול של הדמות. היו רגעים שפשוט אמרתי לעצמי: 'אני חייב לסמוך על התהליך'", הוא צוחק.
מארק רופאלו
(צילום: Getty Images)
לצד רופאלו וברנטל מצטרפת לקאסט גם סיידי סינק ("דברים מוזרים", "הלוויתן"), אולם זהות הדמות שהיא מגלמת נשמרת בסוד מוחלט. פרט ליושבי הפאנל, שהקפידו שלא לחשוף דבר, איש אינו יודע את מי היא משחקת, והרשת כבר התמלאה בתיאוריות של מעריצים.
"לא קיבלתי את התסריט במשך הרבה זמן", משתפת סינק. "אבל דיברתי הרבה עם דסטין על הדמות, כך שהיה לי מושג טוב לאן הדברים הולכים. זה סוד די גדול שאני יושבת עליו כבר הרבה זמן. אני מעריצה גדולה של ספיידרמן, ובמיוחד של סרטי ספיידרמן של טום, כך שזה מרגיש מאוד סוריאליסטי להצטרף אליהם. אבל אני לא יכולה להגיד יותר מזה".
מי שכן הסכימה להוסיף מעט על הדמות היא המפיקה איימי פסקל. "הדמות של סיידי עוברת את אותו הדבר שכל הדמויות עוברות בסרט הזה", היא אומרת. "כולן מתמודדות עם תחושת בדידות, עם תחושת שונות, עם ניכור ועם הכחשה של החיים שהן חיות. בזכות הדרך שבה דסטין בנה את הסרט - עבור פרנק, עבור הדמות של סיידי, עבור אמ.ג'יי, עבור נד ועבור באנר - לכולם יש בעצם אותה בעיה. לכן לא היה לה קשה להשתלב בעולם הזה".
"תמיד יש אצלנו רף מאוד גבוה כשאנחנו מצרפים שחקנים חדשים", מוסיף פייגי. "הייתה לנו התחלה של רעיון לסיפור, וחשבנו על כמה דמויות שונות שיכולות להשתלב בו. מי שכיוונה אותנו הייתה המפיקה השותפה שלנו, אמילי פונג, שאמרה: 'סיידי סינק יכולה לגלם את הדמות הזאת'. דסטין כבר עבד איתה, ובאותו רגע כולנו הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: 'כן. זאת צריכה להיות היא, וזאת צריכה להיות הדמות'. לכן גם לא היו אודישנים".
סיידי סינק
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
"זה בטח מאוד נחמד", מתערב הולנד בחיוך, כשהוא פונה לסינק. "אני חושב שאני עברתי שבעה אודישנים".
"ניו יורק היא דמות בסרט הזה בדיוק כמו כל שחקן שיושב כאן"
אי אפשר לדבר על ספיידרמן בלי לדבר על ניו יורק. אחרי שבשלושת סרטי "ספיידרמן" הקודמים ביקשו היוצרים למקם אותו בעיקר כחלק מהיקום הקולנועי של מארוול, הפעם המטרה הייתה להחזיר אותו קודם כל לעיר שמזוהה איתו יותר מכול.
"בשלושת סרטי 'ספיידרמן' הראשונים שלנו ב-MCU התמקדנו מאוד בכך שהוא חלק מהיקום המשותף, משום שלחמשת סרטי 'ספיידרמן' שקדמו להם לא הייתה האפשרות לעשות את זה", אומר נשיא אולפני מארוול, קווין פייגי. "אחד הדברים שהופכים את 'יום חדש' ליום חדש באמת הוא ההתמקדות בפיטר ובניו יורק. בסרטים הראשונים נמנענו במכוון מלצלם אותו מתנדנד בין גורדי השחקים של העיר, כי זה כבר נעשה לא מעט בעבר. עכשיו עברו עשר שנים, והרעיון הזה שוב מרגיש מרגש. גם משחקי הווידאו העלו את הרף מבחינת האקשן, ואני חושב שדסטין הצליח לעמוד בו ואפילו לעבור אותו. זה גם רגע שמאפשר לחובבי הקומיקס לראות סוף סוף את ספיידרמן והענק הירוק יחד - אחד הדברים שמעולם לא העזתי לחלום שיהיו אפשריים".
עבור הולנד, לעומת זאת, ניו יורק היא קודם כל האנשים. "זו כנראה אחת הערים הטובות בעולם פשוט לשבת ולהסתכל על אנשים. בשביל ספיידרמן להיות חלק מהאנשים האלה, חלק מהקהילה הזאת, זה דבר מדהים".
"אחד הדברים שהופכים את 'יום חדש' ליום חדש באמת הוא ההתמקדות בפיטר ובניו יורק". מתוך "ספיידרמן: יום חדש"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
"מעצב ההפקה שלנו, צ'רלי ווד, שלדעתי אחראי לכמה מעיצובי ההפקה הטובים ביותר שראיתי, בנה ארבעה רחובות ניו-יורקיים שלמים באולפני פיינווד שבלונדון. היית נכנס לסט ופשוט שוכח איפה אתה נמצא".
פייגי מוסיף שהרחובות שנבנו באולפן העניקו לקרטון חופש גדול יותר ליצור את ניו יורק כפי שדמיין אותה. "הם אפשרו לו להחיות את ניו יורק בצורה שאפשר לעשות רק כשנמצאים בה", הוא אומר. "עם המכוניות, הניצבים והרחובות שבנינו, כל המרקם והתרבות הייחודיים של ניו יורק פשוט היו שם. ניו יורק היא דמות בסרט הזה לא פחות מאף אחד שיושב כאן, והיה חשוב להתייחס אליה בכבוד הראוי".
"לי היה רגע מיוחד שקשור גם לניו יורק וגם לאולפנים", מספר הולנד. "אחי הצעיר, פאדי, עבד במחלקת הארט של הסרט. לפני שהתחלנו לצלם היינו מגיעים הרבה לחזרות, והייתי רואה אותו עובד עם הצוות. הוא היה לועס מסטיק, יורק אותו על המדרכה, דורך עליו, לוקח עוד מסטיק ועושה את אותו הדבר, ואז עובר עם סכין יפנית ומגרד את סימוני הכביש. זה היה לא ייאמן. רמת האותנטיות הייתה פשוט פנטסטית".
כמעט עשור אחרי שלבש לראשונה את חליפת ספיידרמן, נשאל הולנד מה המשמעות של הדמות עבורו כיום, ומה היה רוצה לומר למעריצים שמלווים אותו מאז.
טום הולנד
(צילום: Aurore Marechal/Getty Images)
“האמת היא שהתשוקה והאהבה שלי לסרטים האלה רק גדלו בכל פעם שהתמזל מזלי ללבוש שוב את החליפה״, הוא אומר. “הקשר שנוצר בין ג’ייקוב, זנדאיה וביני - שלושה צעירים שהחיים שלהם השתנו ביום הראשון בו דרכנו בסט- הוא משהו שאהיה אסיר תודה עליו תמיד.
“לחלוק את המסך עם השחקנים החדשים הוא זכות גדולה. והמעריצים, כולנו נסכים שהם חלק מהתהליך הזה בדיוק כמונו. אנחנו עושים את הסרטים האלה בשבילם, אנחנו מקשיבים להם. יש היום דור שלם של חובבי קולנוע צעירים בכל העולם. יש להם רעיונות נהדרים, והם כל כך מלאי תשוקה - ואנחנו חולקים איתם את אותה תשוקה.
“מבחינתי, להיות הילד בר המזל שעומד על הבמה ומייצג את התשוקה הזאת, זו מתנה שלעולם לא אקח כמובן מאליו. אני כל כך גאה בסרט הזה ואני כל כך גאה בדסטין. שהגיע ברגע די מפחיד לפרנצ׳ייז והציל אותנו.
“ואני גם חייב להגיד משהו על סיידי״, הולנד מסכם. ״הייתה לה משימה לא פשוטה: להצטרף לסרט ענק עם משפחה שכבר קיימת. היא השתלבה בצורה מושלמת. היא מקצוענית שנותנת הופעה נפלאה. הרגש, המקצועיות והלב שהיא מביאה הם בדיוק מה שהסרט הזה היה צריך. היא משב רוח רענן. יש בה משהו חדש וייחודי, משהו שעוד לא ראינו בסרטי ספיידרמן. מבחינתי היא גיבורה אלמונית, כי היא פשוט לא יכולה לדבר על שום דבר״ הוא מסיים עם חיוך.
