לפני תשע שנים עלתה ב-HOT סדרה בז'אנר דרמה יומית. קראו לה "מטומטמת", מאת בת חן סבג. היא הייתה כל כך מוצלחת יחסית לטלנובלה. מחוברת מאוד ליוצרת שלה שגם שיחקה בה דמות ראשית. כמוה הייתה גם "שבאבניקים" שעלתה שנה אחריה, הפכה ללהיט ושובצה על תקן דרמת יומיים בשבוע. שתיהן התבררו כהפתעה נהדרת. עשו קולות של דרמה יומית אבל הביאו תסריט כפרה עליו, ליהוק מושלם ו"שבאבניקים" הוסיפה לתמהיל הזה גם הרבה-הרבה פאן לא מתנצל. לשתיהן היו יוצרים שידעו על מה הם כותבים: בת חן סבג כתבה לעצמה את "מטומטמת"; אלירן מלכה אומנם לא שיחק בסדרה שלו, אבל היא התבססה על הניסיון האישי שלו כנער ישיבות. שתי הסדרות הפכו ללהיט, ובצדק.
מתוך "חזי ובניו"
(באדיבות HOT)
עכשיו מצטרפת ליציע המכובד והצבעוני הזה גם "חזי ובניו", שעלתה אמש (ראשון) ותעניק לצופים שלושה פרקים בשבוע. גם היא נוצרה בהשראת משפחה אמיתית, המשפחה של לימור צרפתי-פרץ שגם משחקת את אחת הדמויות, בשיתוף עם רז יובן ומיתר פרהט-פרי. "חזי ובניו" מציגה את עצמה כטלנובלה מזרחית בלי להתנצל, ובאה עם כל הטוב שיש לז'אנר הזה להציע, אבל אל תאמינו להצטנעות שלה. יש בה הרבה יותר מזה, והודות להצטלבות מופלאה של דיאלוגים מופלאים שהונחו על תסריט בסיסי, ליהוק כל כך טוב שהמסך נמס משמחה והמון אהבה לדמויות שלה, היא בקלות תהפוך לממתק מה-שנותר-מהקיץ שלכם.
כמו "זגורי אימפריה", שבקרוב תעלה לעונה שלישית, גם "חזי ובניו" מציעה למשתמשי הקצה שלה דרמה שהשורשים שלה טמונים במשפחה מזרחית צבעונית וסוערת. הפעם זאת משפחה עיראקית - חזי יחזקאל (איציק כהן), שמגדל את ארבע האחיות לבית יחזקאל (או שהן מגדלות אותו, תלוי את מי שואלים), רבקה, אסתר, מרים ואליהו. האחרונה נקראה על שם אבא של יחזקאל, עליו השלום, והיא גם זאת שלוקחת על עצמה לתחזק את העסק המשפחתי - מוסך חזי ובניו.
אמא של האחיות, כרמלה, מתה בלידה של אלי (קיצור של אליהו), לא עלינו, והיא נוכחת ברוחה לאורך כל הפרקים שנשלחו לביקורת. עמודי התווך האחרונים של הדרמה-קומדיה-טלנובלה המקסימה הזאת הן הדודות, שושנה וסוסו (אורלי זילברשץ ועינת שרוף), שמתעסקות בעיקר בענייני המיסטיקה המזרחית - קללה שמוטלת על האחיות ושתמנע מהן להתחתן, ירחם השם, עד שלא ישלמו את מחיר החטא הקדמון המשפחתי, שהולך ומתברר במהלך העונה.
אי-אפשר שלא להתפעל מהמשפחה המלוכדת של "חזי ובניו". בתוכה מתמזגים למקשה אחת מוטיבים אלמנטריים מוכרים כמו המרדף אחרי הסרת הקללה וסודות שנחשפים, אינסוף צבע, תרבות עסיסית וז'רגון תואם, ולצידן הדרמה המתוחכמת של היחסים ההדוקים בין האחיות ובעיקר תועפות של קומדיה נהדרת ומודעות עצמית טובת לב. חלק גדול מהיופי הזה מונח על כתפיהן של השחקניות - לירז חממי המושלמת ("מנאייכ"), צרפתי-פרץ עצמה, נועה אסטנג'לוב (בתפקיד שתפור עליה אפילו יותר מזה שעשתה ב"מפקדת", אם זה בכלל אפשרי) ומיקה צור, הלא היא אליהו.
הדינמיקה ביניהן מוצלחת כל כך כאילו הן הותכו יחד, ובחוכמה רבה עשו שלוש היוצרות ששילבו הרבה סצנות שלהן במשותף. גם לזילברשץ ושרוף לא חסר, כל אחת מהן מתמסרת לתפקיד שלה בעונג שחוצה בקלילות את המסך. בן סולטן, אור בן מלך כפי שלא ראיתם אותו מעולם, ושלומי טפיארו משלימים את הצלעות הגבריות בתמונה ועינב בובליל תצוץ מתישהו בתפקיד הרבנית שרעבי, ואידך זיל גמור.
במסר של היוצרות שצורף לפרקים מספרת צרפתי-פרץ איך היא לקחה את המשפחה שלה, הוציאה ממנה את הגברים אבל השאירה את כל השאר: הטעמים, הקולות ובעיקר האהבה הגדולה שמחשלת את המבנה המשפחתי החם הזה. המטען הזה, שהיוצרת מביאה איתה לתסריט, ניכר בכל דקה על המסך. כל אלה יכניסו אתכם אל תוך הלב של משפחת יחזקאל, ומשם, בדאלאל עיונק, כבר לא תרצו לצאת.
