"להיות נאהבת" (Loveable), סרט הביכורים של הבמאית הנורבגית ליליה אינגולפסדוטיר, מפגין מידה יוצאת-דופן של דיוק רגשי ודרמטי. מה שנדמה בהתחלה כסרט על התפרקות של נישואים, דינמיקה מהסוג שנבחן ב"תמונות מחיי נישואים" (אינגמר ברגמן, 1973), או "סיפור נישואים" (נואה באומבך, 2019), מתעצב כפורטרט פסיכולוגי נוקב של דמות שאינה מסוגלת לאהוב את עצמה.
"להיות נאהבת" - טריילר
(קרדיט: באדיבות קולנוע חדש)
מריה, גיבורת הסרט, אינה אישה קלה, והצפייה בה מאתגרת בגלל הדיוק הרב באופן שבו היא מעוצבת. לשחקנית הלגה גורן, המגלמת את הדמות, יש רקע נרחב בתיאטרון שבמסגרתו גילמה את הגיבורות של "בית הבובות" ו"הדה גאבלר" של הנריק איבסן. כעת היא מעצבת באמצעות התסריט והבימוי של אינגולפסדוטיר דמות נשית מורכבת נוספת. אלו לא הסודות והמניפולציות שהיא מסתירה מבעלה, אלא אמת עמוקה ולא-פשוטה לגבי עצמה שבה היא מתקשה להודות. לא רק שהעלילה משלבת בתוכה אלמנט של טיפול, קודם זוגי ואחר כך ביחיד, אלא שהיא בכללותה הצגה של תהליך נפשי שבו הקליניקה היא רק נקודה אחת ברצף.
הדקות הראשונות של הסרט יכולות לשמש כתקציר עלילה לסרט רומנטי. מריה זה עתה נפרדה מהגבר הראשון שאיתו התחתנה ושממנו נולדו לה שני ילדים קטנים. במסיבה שאליה הגיעה היא לוטשת עיניים לעבר מוזיקאי בשם סיגמונד (אודגייר תונה) ומיד מחליטה להשיג אותו. היא אפילו תופסת אותו ביציאה מהשירותים כדי להפיל עליו את ה"אני מרגישה שאני מכירה אותך", אבל מעבר לכך אין התקדמות במסיבה. במקום זאת היא מסתובבת במשך כמה חודשים במקומות שבהם הוא עלול להימצא – אבל ללא הצלחה. למרות הטון הקליל של הפתיחה, שבה הגיבורה משמשת כמספרת, כבר ניתנים לנו רמזים עבים לדפוסי אישיות שהם מעבר להיקסמות רומנטית מתקתקה. מריה וסיגמונד יפגשו בסופו של הדבר, ומהר זה יוביל לקשר שבו היא גם נכנסת להיריון.
לאחר סיקוונס הפתיחה אנו קופצים שבע שנים קדימה, אל ההווה שבו תתרחש עלילת הסרט. שני הילדים מהנישואים הראשונים גדלו, בעיקר הבת הבכורה אלמה (מאיה טוטהאמר-הרוזה), שטורחת להבהיר כל הזמן את העוינות והמיאוס שהיא חשה כלפי אימה. יש עוד שני ילדים קטנים מהנישואים עם סיגמונד, ואחד מהם מתנהג באופן בעייתי בגן. סיגמונד נמצא במשך שבועות ארוכים בנסיעות, ולכן כל העול בטיפול בבית ובילדים מוטל על מריה. כשהוא חוזר הביתה אחרי כמה שבועות של היעדרות האיחוד הזוגי מתדרדר במהירות להטחת האשמות מצידה. מבחינתה הם סיכמו שהוא ימצא עבודה שלא תחייב אותו לנסיעות, וכעת היא מבינה שעבורו זו לא הייתה התחייבות סופית.
המשבר בין מריה וסיגמונד הוא מהותי, ונובע לא רק מהקשיים האובייקטיביים של גידול משפחה ופרנסה, אלא מהאופן שבו היא מגיבה. היא דוחקת ללא שליטה לאסקלציה, עד שעימותים על דברים של מה בכך מגיעים לנקודת הנתק. היא מונעת מזעם תמידי שאותו לא ניתן לשכך לחלוטין, והוא הולך ודוחק את סיגמונד לנקודה שבה הוא יחפש את הדרך החוצה. מריה תופתע לגלות שיש מריבות שקשה מאוד לחזור מהן לחיי הזוגיות.
כשהזוגיות נכנסת למשבר עמוק, הנוכחות של סיגמונד בחיי מריה הולכת ומתמעטת. הפגישות שבני הזוג אמורים לקיים בקליניקה של מטפלת זוגית (היידי ג'רמונדסן ברוך) הופכות בהדרגה לטיפול פסיכולוגי שממוקד בגיבורה. ישנה גם סצנה מצוינת, אולי הטובה בסרט, שבה הגיבורה מבקרת אצל אמה המבוגרת (אליזבת סאנד), שמתדרדרת במהירות להצפת אמיתות לא-נעימות והאשמות מרות. הזעם העולה על גדותיו של הגיבורה מוצב בין ההשתלחויות של הבת הבכורה, והאמא שמעבירה מאסטר קלאס בעוינות פאסיב-אגרסיב. ל"להיות נאהבת" יש לא מעט מה לומר על תהליכי העברה בין-דוריים של פגיעות פסיכולוגית.
3 צפייה בגלריה
עוד רגע הוא יגיד לה שהיא מתנהגת כמו אמא שלה - ואז הכל אבוד. מתוך "להיות נאהבת"
(צילום: באדיבות קולנוע חדש)
במסגרת הסטרוקטורה הטיפולית של הסרט, יש כמה רגעים שבהם הסרט זונח את המציאות החיצונית בציר ומכניס אותנו פנימה לתוך התודעה של הגיבורה. רגעים שאותם ראינו קודם בעלילה של המציאות החיצונית שבים ונשלפים כזיכרונות שמעצבים אותם מחדש. זה קורה כתגובה להשפעה המטלטלת של התרחשויות חיצוניות. לא מדובר על מבנה זמנים/תודעה מורכב של סרט "ארט האוס" תובעני, אלא על מספר נגיעות בתוכן הפנימי של תודעת הגיבורה המשלים את ההתרחשויות החיצוניות. ניכר שיש כאן עניין מיוחד של אינגולפסדוטיר בכיוון שאולי יפותח בעבודותיה הבאות.
כפי שנאמר בתחילת הביקורת זהו סרט הביכורים של הבמאית, אבל אין משמעות הדבר שהיא מגיעה לסרט ללא ניסיון רב. מאז 1998 היא ביימה 13 סרטים קצרים, והיא משמשת שנים רבות כמורה לתסריטאות בבית הספר הנורבגי לקולנוע. היסודות לדמות של מריה לקוחים גם מחייה שלה. כמו לגיבורה גם לה יש ארבעה ילדים משני אבות שונים, וללא ספק מידה של היכרות עם החוויות הרגשיות המורכבות המלוות תהליכי פרידה. מהותן של חוויות אלו אינה ביחסים עם האדם ממנו נפרדים, אלא ביחסים שלך עם עצמך – האדם שממנו לא ניתן להיפרד. בסרט שנחווה כמו תהליך טיפולי שאותו עוברת דמות, ברור שמעבר לרגישות ולכישרון של הבמאית, הוא מבטא פרספקטיבה של ניסיון חיים שלא תמצא אצל יוצרים צעירים.
