אם לא הספקתם לשמור את התאריך של נועה קירל ודניאל פרץ, או שבמקרה זה נפל לכם על משהו שאתם פשוט לא יכולים לבטל, קיבלתם הזדמנות נוספת לפגוש את הנערה על המסך שלכם, בסדרה "איננה", שעלתה אתמול (חמישי) ב-yes. נכון, הדמות שלה אומנם מתה עוד לפני שעוברות שתי דקות מתחילת הסדרה, ואנחנו בעצם לא פוגשים את הדמות, נויה, כשהיא חיה בשום שלב, אבל אל דאגה. כמו כל חיית מחמד שנאלצתם להיפרד ממנה אי-פעם היא לא נעלמת, רק עולה לענן. אל נויה תוכלו להתוודע הודות לוייראלז, טכנולוגיה עתידנית (אולי לא מהעתיד הכל-כך רחוק), שבאמצעות עדשות ראייה מאפשרת למשתמשי הקצה שלה להיכנס לעולם מהמם של מציאות רבודה, לאינטרנט וגם לצלם אירועים מהחיים שלהם, החלום הרטוב של גוגל שבינתיים התייבש קצת.
מתוך "איננה"
(באדיבות yes)
אבנר (מוריס כהן שאין תפקיד שהוא לא נועץ) הוא לוחם קרבי ותיק. ביום שהוא תולה את המדים, כשהוא, אשתו והילד חוזרים ממסיבת השחרור שלו, הם מגלים שהבת, נויה, נעלמה. די מהר מתברר שהיא נהרגה בתאונת דרכים. בעוד שהאמא, רויטל (קרן ברגר) מנסה להסיח את עצמה עם פרויקט חדשני בחינוך שהיא עובדת עליו, אבנר דווקא מתקשה להרפות. אחרי שהמשטרה אורזת את התאונה כ"טרגדיה" הוא מתחקה אחרי הטלפון שלה, מגיע לחברה טובה שלה, דריה (יובל לבקובסקי, גם לה לא חסר בלי עין הרע), שביום היא תלמידה ובלילה ברמנית במועדון אפלולי. יחד הם מתחילים בחקירה פרטית בניסיון להבין מה הוביל למותה של נויה.
באופן מפתיע משהו "איננה", של ישי אוריין ויאיר שגיא, דווקא מצליחה למצות לא רע את הבריף שלה – משהו בין "אופוריה" ל"מראה שחורה". היא בונה בחוכמה את הקונספירציה שלה, בקצב הנכון. המחשת העולם העתידני שהיא בנתה אמינה ועוברת מסך, בין היתר הודות לניהול האמנותי של אילן עבודי, שגם מביים. המצלמה מיטלטלת, זוויות הצילום תורמות לאווירה וכל חדרי המדרגות בעולם חשוכים או מהבהבים (אזהרת טריגר לאפילפטים על כל הסדרה), ועלילת המתח מתקדמת ככל שהמציאות של הדמויות מתפרקת.
גם עלילת המשנה המקבילה עובדת לא רע - דניאל אסייג הוא חוקר משטרתי שמתחיל לחבר את הנקודות בין מוות של נער ועלייה במספר האשפוזים הפסיכיאטרים בקרב בני נוער ומגיע מהצד השני לאותו מקום: משחק בשם Wonder, שמתבגרים נסחפים אליו וכנראה משלמים מחיר לא קטן. עופר, האח הצעיר של נויה (יונתן בר אור) מנהל מיני חקירה משל עצמו אבל בתכלס פשוט מנסה למצוא את עצמו בסיטואציה החדשה והבודדה. המשחק של קירל עצמה הוא לא משהו לכתוב עליו הביתה - אבל מה אכפת לה, יש לה תאריך שמור. "איננה" צולחת גם משוכה נוספת שרבות הסדרות שכושלות בה: היא לוכדת בצורה אמינה את עולם המתבגרים, השפה, הסימביוזה המפחידה שלהם עם העולם הדיגיטלי והניכור.
החולשה היחידה של "איננה" היא בדיאלוגים ובסצנות שאמורות ליצור עומק ומוטיבציה רגשית לדמויות - היחסים בין אבנר לרויטל, הטינה בין נויה לאמא שלה, כפי שאנחנו מתוודעים אליה מהפלאשבקים - כל מה שקשור לתיבת הפנדורה של השכול והאשמה שהסדרה מנסה לפתוח נשמע אעפס שטחי וצפוי מדי. מכיוון שהסדרה מחזיקה (במיוחד הודות למשחק העל של מוריס כהן, יובל לבקובסקי - וגם סוזנה פפיאן בתפקיד אשת הטכנולוגיה במשטרה) ועלילת המתח שלה מצליחה להפתיע, אפשר בהחלט להחליק את זה וליהנות מסדרת מתח לא מביכה, אפילו לא רעה, שתשאב אתכם פנימה לעולם אחר.
