אביב ברעם ז"ל, היה מפיק הטכני של עברי לידר. ב-7 באוקטובר הוא חבר לכיתת הכוננות בכפר עזה ונלחם במחבלים עד שנהרג. באירוע "על הגבורות" שנערך אמש (רביעי) בירושלים שיתף לידר בשנה הכואבת שעברה עליו ובמסקנות שהגיע אליהן מתוך ההתמודדות עם כאב. בדברים שנשא יצא נגד תופעת ההשתמטות וזכה לקריאות גנאי ממשתתפים בקהל. "ישראל הופכת לגרסה חשוכה ועצובה של המדינה הזאת", אמר היוצר, "עם קהילות גדולות שמתחמקות מגיוס, מהשכלה ומשוויון בנטל". אל מול הקריאות השיב: "זה בסדר, אני אוהב את כולכם".
צפו במונולוג ובשיר של עברי לידר ב"על הגבורות"
לידר ביקש לדבר על ברעם ז"ל, ובמונולוג אישי חשף עד כמה מותו והשנה שבאה לאחריו ערערה את תחושת הבית והביטחון שלו במדינה. "ישראל היא מקום של כאב", אמר לידר, "מקום שבו כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפל, מקום שבו כל אחד חווה את השכול, כאב אישי שמשותף לכולנו. אותי הוא פגש בנפילתו של אביב ברעם, מנהל הבמה שלי, חבר קרוב שלי למעלה מעשור ואיש משפחה אמיתי, שהיה עבורי עוגן.
"הוא גם היה חבר בכיתת הכוננות של כפר עזה. בעודו מגן על משפחתו וחבריו, אביו נרצח באכזריות. מאז אותו רגע שהוא הפך בו לזיכרון כואב, שום דבר כבר לא מרגיש בסדר. אבל גם בתוך הכאב העמוק הזה, בתוך האובדן הקשה, נולדה תקווה חדשה - נולדה קהילה, משפחה, קבוצה של אנשים שמסרבים לשכוח. שמוצאים בכאב כוח ומעניקים משמעות נוספת לזכרו של אביב", שיתף.
"מכאן פנה ודיבר על המחשבות והרצון לפעולה שהצמיח האובדן: "עבורי זה לא רק הזיכרון. זו קריאה להתעוררות ולפעולה. היום ישראל עומדת בצומת דרכים. היא אולי מתרחקת מהערכים של חופש, פתיחות וליברליות - מה שמדאיג אותי עמוקות. בעוד שאביב ייצג עבורי ישראל אחרת, את המדינה שכולנו רוצים להילחם עליה, את ישראל ששווה להילחם עליה. על קברו הטרי של אביב אשתו ביקשה אשתו 'שיהיה זכרו למהפכה'. כנראה שמהפכה היא הדבר שאנחנו זקוקים לו כעת. מהפכה שתשיב את ישראל למסלול של תקווה וחירות.
"צריך מהפכה שתהפוך את הזיכרון של אנשים כמו אביב, או רב סרן שגיא גולן ז"ל ושל רבים אחרים למצפן שמנחה אותנו. המציאות הקשה היום בישראל מורכבת ממלחמה צבאית לצד מלחמה פנימית. זו מלחמה של עמדות ודעות. שרים ונבחרי ציבור מתבטאים בקהות חושים כנגד אוכלוסיות שלמות - ואנחנו לפעמים נותרים שותקים. על רב סרן שגיא גולן, חבר קהילת הלהט"ב, מפקד צוות ביחידת לוט"ר, גיבור אמיתי שהציל עשרות משפחות בבארי - יש חברי כנסת שטענו שהוא גרוע יותר מהחמאס ומדאעש. איך אפשר לשתוק על זה? אם זו המלחמה שבה הפסדנו, הרי שהפסדנו לא מול האויב, אלא מול עצמנו.
"אני נזכר בתקופות שבהן הייתי גאה לספר לעולם על מדינה קטנה עם לב ענק, מדינה חדשנית ומתוחכמת. היום אולי לאט ובשקט, ישראל הופכת לגרסה חשוכה ועצובה של המדינה הזאת. עם קהילות גדולות שמתחמקות מגיוס, מהשכלה ומשוויון בנטל.
"ואף על פי כן, אני רואה ישראל טובה בהמון, המון אנשים - אלו שמסרבים לוותר, שממשיכים להילחם על הבית, על הערכים ועל הזהות שלנו. בלוויה של שגיא ראיתי את הצוות הנאמן שלו, אותם אנשים שהיו אמורים לחגוג יחד איתו את החתונה שלו עם בן הזוג שלו עומר, והרגשתי את המסר החזק שלהם ואת המחויבות העוצמתית שלהם לאנשים, לא רק לאדמה. ישראל היא מקום של כאב. אבל אנשים הופכים אותה למקום של תקווה".
לבסוף לידר ביקש לחתום את דבריו במסר של תקווה: "כבן לניצולת שואה, חייתי עם ההבנה הזאת כל חיי. אבל היא מקבלת משנה תוקף מאז 7 באוקטובר. באחת ההופעות לחיילים שעשיתי בשטחי הכינוס, ניגש אליי מישהו ואמר: 'תסתכל עליהם טוב. לא כולם יחזרו'. זה העיר אותי.
"הבנתי אז את עוצמת המחויבות שיש כאן איש לרעהו. אני רוצה ללמוד מהם, ואני רוצה שאנחנו נלמד מהם. הזיכרון של אביב. ושל כל מי שהקריב את עצמו, מוכרח להפוך לניצוץ, ניצוץ שהופך את ישראל ממקום של כאב למקום אחר. ניצוץ שמדליק מהפכה, מהפכה של תיקון, מהפכה של תקווה, מהפכה של חיים. רק אז יהי זכרה מהפכה".
מיזם "על הגבורות" נוצר לזכרו של נדב קריימן ז"ל, חייל יחידת דובדבן שנהרג בסמוך לאירוע הראשון ותרומת איבריו הצילה תשעה אנשים. מאז מבקש המיזם לתת במה לכל אותם גיבורי חיים שפועלים בשדות שונים של החברה הישראלית בארץ ובעולם ומוקיר אותם באירוע מיוחד. השנה נערך האירוע, במעמד נשיא המדינה, בסימן של גבורה ותקווה ישראלית. שורה של יוצרים ואמנים ביטאו במהלכו דרך פסיפס של אומניות את תפיסתם את מושג הגבורה מאז 7 באוקטובר ובחרו גיבורים משלה.
