כמו בשנה שעברה, גם בתחרות World Press Photo לשנת 2025, התמונה שזכתה בפרס היוקרתי ביותר בעולם לצילום עיתונאי מגיעה שוב מרצועת עזה.
את הפרס קיבלה הצלמת העזתית סמר אבו אלוף, בזכות דיוקן שצילמה עבור ה"ניו יורק טיימס" של ילד פלסטיני בן 9 שאיבד את שתי ידיו בתקיפה ישראלית – תצלום שזכה לכותרת: "איך אני אחבק אותך?".
בתמונה נראה מחמוד עג'ור, שלפי מה שנמסר מ-World Press Photo, בזמן הפגזות צה"ל במרץ 2024 ניסה להניע את משפחתו לברוח מאזור ההפצצות. לפי תיאור התמונה, כשהביט לאחור, פגעה בו הפצצה – יד אחת נקטעה במקום, השנייה רוסקה ונקטעה מאוחר יותר. זמן קצר לאחר מכן הוא פונה לדוחא, בירת קטאר, שם קיבל טיפול רפואי. כיום הוא מתגורר שם, "לומד כיצד לפתוח דלתות, לשחק משחקים בטלפון שלו ולכתוב – באמצעות כפות רגליו". בדברי ההסבר לזכייה מצטטים גם את הערכת אונר"א לפיה "בעזה יש יותר ילדים קטועי-רגל לנפש מאשר בכל מקום אחר בעולם", וכי "מתחילת המלחמה, קטאר, אשר תעדפה ופיתחה את מערכת הבריאות שלה באופן מואץ, תיווכה בעסקאות לפינוי פצועים קשים לטיפול".
מנכ"לית World Press Photo, ג'ומאנה אל-זין חורי, אמרה כי "זו תמונה שקטה שמספרת בקול רם את סיפורו של ילד אחד, אך גם את סיפורו של עימות רחב יותר, שתהיה לו השפעה לדורות".
הצלמת אבו אלוף, שפונתה בעצמה מעזה ומתגוררת כיום בקטאר, הוסיפה כי "אחד הדברים הכי קשים שאמו של מחמוד סיפרה לי היה שכשהוא הבין לראשונה שאין לו יותר ידיים, היה המשפט הראשון שאמר לה: 'איך אני אוכל עכשיו לחבק אותך?'".
הצילום נבחר מתוך למעלה מ-59 אלף תמונות שהוגשו השנה לתחרות. חבר השופטים שיבח את "הקומפוזיציה, עבודת האור והעומק הרגשי" של התמונה, והוסיף כי היא מספקת "נקודת כניסה רבת-שכבות לסיפור מורכב, ותמריץ להעמיק בו".
זהו לא הפרס היחיד שהוענק לתיעוד מהאזור השנה, אך גם השנה ניכר בהיעדרו של כל ייצוג ישראלי – מלבד ההקשרים של תקיפות ברצועה ובלבנון. שתי תמונות נוספות מהאזור הגיעו אף הן לשלב הגמר בתחרות: האחת, "עזה תחת מתקפה ישראלית" של הצלם העזתי עלי חסן ג'דאללה, מציגה פלסטינים "מפנים את השכונות המזרחיות של רפיח בשל התקפות ישראליות גוברות". בדברי ההסבר לבחירה נכתב כי "ישראל המשיכה במלחמתה בעזה לאורך 2024, הותירה חלק ניכר מהשטח בהריסות, השתלטה וחסמה את זרימת הסיוע, כולל מזון, סיוע רפואי והומניטרי". בנוסף מובא ציטוט מפי ג'דאללה: "בכל פעם שאני מצלם בית הרוס, אני נזכר בשלי. בכל פעם שמחלצים פצועים ושהידים מההריסות, אני נזכר באבי ובאחיי".
התמונה השנייה שנבחרה: "תקיפות רחפנים בביירות" של הצלם הטורקי מוראט שנגול, מתארת "אנשים מביטים בחרדה מעלה במהלך תקיפת כטב"ם ישראלי, בזמן שהם מחפשים מחסה הרחק מהבניינים בשכונת דאחיה בביירות, לבנון. מטוסים וכטב"מים טסים לעיתים קרובות בגובה נמוך, מה שמעורר פחד ומצוקה".
גורמי הסברה ישראלים טוענים כי כמו בשנה שעברה, נפקד מקומה של ישראל מהצגת קשת רחבה של מציאות אנושית, תרבותית או אזרחית בזירה הצילומית הבינלאומית - מציאות שהופכת את ההצגה הגלובלית של הסכסוך לחד-צדדית יותר ויותר.
גם התמונה הזוכה לשנת 2024 צולמה בעזה, גם היא על-ידי צלם פלסטיני, וגם היא תיעדה מראות קשים לעיכול: אישה פלסטינית המערסלת את גופת אחייניתה בת ה-5 בבית החולים נאצר בחאן יונס, לאחר מתקפה ישראלית. הצלם מוחמד סאלם מרויטרס, שזכה אז בפרס, ציין באותה עת כי "זו לא תמונה שצריך לחגוג אותה", אך הדגיש את חשיבות ההכרה בהשפעה ההומניטרית של המלחמה על קהלים בינלאומיים.
לדברי מארגני התחרות, העובדה ששני הפרסים הרצופים הוענקו לתמונות מעזה – שתיהן של ילדים, שתיהן ברגעים של אובדן מוחלט – משרטטת מגמה ברורה: הפוקוס של עולם הצילום העיתונאי לא נמצא אינו רק בלב הקונפליקט, אלא בעיניהם של מי ששרדו אותו. הילדים, הנשים, הפצועים – אלו שגופם וסיפורם מעבירים את המסר החזק מכול. "החלום של מחמוד פשוט”, סיכמו השופטים. "הוא רוצה לקבל פרוטזות, ולחיות כמו כל ילד אחר". לדבריהם, "זהו צילום שמעורר שאלות עמוקות על עתידו של מחמוד, אך גם על הדה-אנושיות של האזור ועל המתקפות המתמשכות נגד עיתונאים בעזה, בצד ההכחשה הגוברת של גישה לתקשורת בינלאומית שמבקשת לחשוף את המציאות של המלחמה".
מעבר לזוכה המרכזי, הוכרזו גם זוכים נוספים בקטגוריות שונות מרחבי העולם. את המקום השני חלקו שתי תמונות: האחת, של מוסוק נולטה מפרו, המתעדת גבר הצועד על קרקע סדוקה של נהר שהתייבש באמזונס ונושא אספקה לכבר שפעם היה נגיש רק בסירה - תיעוד של הבצורת הקשה באזור. השנייה, של ג'ון מור עבור Getty Images, מתעדת מהגרים סינים מתכרבלים סביב מדורה בגשם, לאחר שחצו את הגבול ממקסיקו לקליפורניה – צילום "טעון שמעביר את הקשיים והתקווה במסע ההגירה", לדברי השופטים.
בקטגוריות האזוריות זכו לואיס טאטו מקניה, על סדרת צילומים על מרד הנוער במדינתו; ז'רום ברויה מצרפת, על תצלום של הגולש הברזילאי גבריאל מדינה מעל הגלים; קלרנס סיפורי, על תיעוד משבר הכנופיות בהאיטי; ואנסלמו קוניה, שתיעד מטוס בואינג 727-200 נטוש בנמל התעופה בסלגדו פיליו שבברזיל.