"הריאיון שלי עם ביל גייטס ממיקרוסופט התחיל, סליחה שאני אומר את זה, מפגישה בשירותים בדאבוס, שווייץ, בכנס הפורום הכלכלי העולמי", נזכר בחיוך סבר פלוצקר, העורך הכלכלי והפרשן הבכיר ב"ידיעות אחרונות", באחת הפגישות המוזרות והקצת-מביכות, עם אחד מעשירי העולם, ומראשי תעשיית ההייטק. "הוא ראה שכתוב אצלי בתג השם שאני מישראל והתחיל לצעוק עליי. אמרתי לו, 'למה כבודו צועק עליי?', והוא אמר, 'מה אתם מעתיקים את התוכנות של מיקרוסופט, כל הפיראטים, מה אתם חושבים?' הייתי פעור פה, אמרתי, 'אני עיתונאי, אצלנו בעיתון משלמים לך כל הזמן'. וכך התחילה סוג של ידידות בינינו.
האזינו לפרק המלא:
העיתונאים של המדינה
סבר פלוצקר
31:09
"בסוף הוא הזמין אותי ללאס וגאס, לתערוכה של הייטק, שם ראיינתי אותו כנשיא מיקרוסופט. אנשים לא יודעים עד כמה הוא היה פרו-ישראלי, אין להם מושג. הוא עברת את כל התוכנות ואפשר היה לכתוב בעברית יפה. זה לא היה מובן מאליו, הוא לא הרוויח על זה גרוש, אבל הוא באמת היה ציוני. היה אמריקאי ציוני אמיתי. אני אומר שהיה, כי עכשיו הוא כבר בתפקידים אחרים לגמרי".
זהו רק אחד מתוך הסיפורים ההיסטוריים והמרגשים של סבר פלוצקר בפרק החדש בסדרת הפודקאסטים "העיתונאים של המדינה". בשנת 2009 כאשר זכה בפרס מפעל חיים של אגודת העיתונאים בתל אביב, ערכה ד"ר מינה צמח סקר שבו אמרו 65% מהמשיבים כי פלוצקר הוא הפרשן הכלכלי המוביל בעיתונות הכתובה בישראל. באותה שנה זכה גם בפרס למצוינות ומקצוענות בעיתונות הישראלית. חברי הוועדה הבוחרת קבעו כי "פלוצקר משלב השכלה רחבה, ידע, חקר האמת, שפה בהירה והגינות בכתיבה". בהסכת המתפרסם לרגל 85 שנה ל"ידיעות אחרונות", חוזר פלוצקר אל רגעי המפתח בקריירה ארוכה של יותר מ-35 שנה ב"ידיעות אחרונות". הריאיון המלא זמין להאזנה ולצפייה.
צפו בפרק המלא:
העיתונאים של המדינה – סבר פלוצקר
בוא נחזור ממש להתחלה. ילד עולה חדש מגיע מפולין הקומוניסטית שאחרי השואה הישר לחולות של בת-ים וחולון.
"לא בדיוק הישר, הסתובבנו קודם בכל מיני מעברות, אבל בסוף נחתנו בחולות של בת-ים, חולון, מעברות, דירות של 24 מטרים רבועים. בנו פעם דירות כאלה, שם התחילה הקליטה".
מהר מאוד הצטיינת בלימודיך, התחלת ללמוד באוניברסיטה כבר בגיל 16. הצלחת ללמוד את השפה ולשלוט בה עד כדי כך שתהפוך את הכתיבה לפרנסה.
"אני לא מאוד מוכשר לשפות, אבל עברית היא לא שפה קשה. גרנו בהתחלה במעברות ואחר כך באיזה מושב עולים בשרון, ולאט לאט ספגתי את השפה ומאוד מאוד אהבתי אותה, הייתה שפה קסומה בעיניי, יוצאת דופן. אני אוהב את השפה עד היום. אני חושב שעיתונאי בין השאר צריך לדעת לכתוב יפה.
"התחלתי לכתוב ב'על המשמר' ביקורות קולנוע. מאוד אהבתי קולנוע. הקמתי את המרכז במכון הישראלי לקולנוע וערכתי כתב עת לענייני קולנוע. עוד בסוף התיכון כתבתי ביקורות קולנוע מאוד אגרסיביות, בעברית, והן התפרסמו באופן פחות או יותר שוטף".
כעבור שנים כתבת בעיתון בצורה מרגשת, כאשר תיארת את ילדותך המוקדמת בפולין, לפני העלייה.
"אבא שלי היה ציוני, עבד בג'וינט, וסייע להרבה מאוד יהודי פולין לעזוב. אבל אז שעריה של פולין נסגרו ליציאת יהודים וככה נשארנו בלית ברירה עד 1957. הורי היו רחוקים מאוד מהקומוניזם, הם באמת שנאו את המשטר הזה. מאז אני מתקשה מאוד להזדהות עם שמאל עמוק וסהרורי".
חזרת מאז לפולין לא מעט.
"בפעם הראשונה ב-1987. מנהיג פולין דאז ירוזלסקי עשה איזה כינוס של כלכלנים, ושלח לי הזמנה. ב'ידיעות' כמובן אישרו את הנסיעה. חזרתי משם עם תחושה שאחרי 30 שנה אתה בעצם לא חוזר לשום מקום. נסעתי לעיר מגורי, לודז', ביקרתי שם, אבל לא מצאתי את הקשר. הייתי הרבה מאוד פעמים מאז, שידרתי המון ברדיו של 'קול אירופה החופשית' בפולנית, כתבתי לעיתונים פולניים. אבל אני כבר לא מרגיש את ההזדהות שאתה מרגיש לארץ המולדת הראשונה שלך. זה נגמר".
"הישראלים הוכיחו שהם יודעים לנהל את הכלכלה שלהם. לא הממשלות או הצמרת הפוליטית"
טור הפרשנות הראשון של פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" התפרסם ב-31 באוגוסט 1987. הטור עסק בהחלטת הממשלה על הפסקת ייצור מטוס הלביא, והכותרת הייתה "הוסרה אבן מצווארנו". "כן", הוא נזכר, "הגעתי ל'ידיעות' מתפקיד העורך הראשי של עיתון 'על המשמר', ביטאון השומר הצעיר. היו אז שני מחנות, מערכת הביטחון תמכה בהתלהבות בהמשך הפיתוח של הלביא, והמחנה השני שבראשו עמד פרופסור מיכאל ברונו המנוח, יועץ כלכלי לממשלה, אמר שהמחיר גבוה מדי וזה לא משתלם. ככלכלן תמכתי בעמדתו של ברונו".
בהמשך אותה שנה, זמן קצר אחרי שהצרף ל"ידיעות אחרונות", סיפק סקופ דרמטי כאשר חשף בכותרת הראשית של העיתון את כוונתו של נשיא ברית המועצות דאז מיכאל גורבצ'וב לאפשר את יציאת היהודים מהמדינה. "עד היום כששואלים אותי בשיחות 'מה אתה חושב שהיה הסקופ הכי גדול של חייך כעיתונאי', אז אני לא מדבר על חשיפת תוכנית כלכלית כזאת או אחרת, או מינוי כזה או אחר, אפילו לא ההדחה של דני דנקנר כיושב ראש בנק הפועלים" הוא מספר. "כל אלה היו דברים חשובים ועשו הרבה רעש בשעתם, אבל הדבר המעניין ביותר היה אותו ריאיון. לקראת יום העצמאות מישהו אמר שצריך לראיין מיליארדר יהודי. אז אמרתי שיש מיליארדר אחד מבוגר, ארמנד המר, שהוא ביחסים טובים מאוד עם המשטר הסובייט עוד מימי לנין, ואני אנסה להגיע אליו. בסוף הגיע הטלפון המיוחל ודיברתי איתו. ובסוף השיחה, אחרי שדיברנו על מחירי הנפט, אני שואל אותו, 'אתה נפגש עם גורבצ'וב?', הוא אומר, 'כן, בוודאי, אכלתי אתו אתמול ארוחת ערב'. ואני שואל 'על מה דיברתם? שאלת אותו על היהודים?' הוא ענה 'כן, שאלתי אותו, והוא אמר שייתן לכל היהודים שרוצים לצאת לישראל'.
"חזרתי לעורך הראשי של 'ידיעות אחרונות' ואמרתי לו, תשמע, יש לי סיפור כזה וכזה. הוא אומר, 'אני אברר במקורותיי'. הוא חזר אליי ואמר, 'עזוב, סבר, זה לא רציני'. אמרתי לו, 'אני נותן את הראש שלי'". בסוף הידיעה פורסמה בכותרת הראשית של העיתון, וצוטטה ברחבי העולם. העלייה של יותר ממיליון יהודים אישרה את הסקופ.
מתוך היכרות עם הדמויות הבכירות בכלכלה הישראלית כבר עשרות שנים. איזה ציון היית נותן לכלכלה שלנו?
"הכלכלה הישראלית היא באמת פלא. בלי אוצרות טבע, את הגז הטבעי מצאנו רק לפני כמה שנים, עם הוצאות ביטחון גבוהות מאוד,שישה-שבעה אחוזים מהתוצר המקומי כשיש שלום - ועדיין היא צומחת, היא מתפתחת, היא התגברה על אין-ספור משברים, יש לנו היום עתודות מטבע חוץ מהגבוהות ביותר בעולם המערבי יחסית לתוצר שלנו, יש לנו ייצוא ענק, יש לנו הייטק מאוד-מאוד מפותח, יש צמיחה יפה, אין אבטלה.
"בסך הכול הישראלים הוכיחו שהם יודעים לנהל את הכלכלה שלהם. לא הממשלות, לא המשרדים, בוודאי לא הצמרת הפוליטית, מה שבישראל מתנהל היטב זה היוזמות של האזרחים, של האנשים, המדענים, הטכנולוגים. בתנאי שבאמת נגיע לסיומה של המלחמה והחטופות והחטופים יחזרו הביתה, ונגיע להסדר סביר לגבי רצועת עזה, והיא לא תהיה אבן על כתפינו, ולא תהיה מקור לחיכוך וטרור מתמיד - אז בהחלט אפשר לראות דברים חיוביים".
במשך שנים אתה כותב בעיתון על עוני ועל אי-שוויון בחברה הישראלית, על מצב החינוך הקטסטרופלי, איפה אנחנו נמצאים עכשיו במדד האישי שלך?
"הייתה תקופה של בייגה שוחט כשר אוצר שהייתה התקדמות מאוד יפה בצמצום הפערים. גם בתקופה מסוימת של נתניהו כראש ממשלה, לא כשר האוצר. כשר אוצר הוא ניהל מדיניות שמאד הרחיבה את הפערים. מתחילת שנת 2020 והלאה יש לנו שוב גידול מאוד משמעותי באי-שוויון, גידול מאוד משמעותי בשיעורי העוני. דברים שמעמידים אותנו עדיין כמדינה הכי אי-שוויונית ועם תחולת העוני היחסית הכי גבוהה, אולי להוציא מקסיקו".
יש דרך לצאת מזה, לשפר את המצב?
"יש הרבה דרכים, כי העוני מרוכז היום בשתי קהילות, החרדים, שיותר מחצי מהם מתחת לקו העוני, והמיעוט הערבי שמצבו טוב יותר עכשיו ממה שהיה לפני עשור, אבל עדיין כמעט חצי מתחת לקו העוני".
אנחנו ניצבים בתחילת מהפכה חדשה בהייטק, הבינה המלאכותית. איך אתה רואה את זה מתפתח על רקע החששות שהמחשבים ישתלטו עלינו?
"אני ידיד גדול מאוד של טכנולוגיות, אני לא חרד מאף טכנולוגיה. בריאיון ההוא עם ביל גייטס הוא אמר לי, 'אל תשכח שהמחשב הכי חכם הוא בסך הכול מיליארד טוסטרים, הוא לא יודע לעשות יותר ממיליארד טוסטרים'. אני כרגע עוד לא רואה את אותה מהפכה שכולם רואים, ניסיונותיי האישיים להשתמש בבינה מלאכותית היו באמת מביכים".
כמי שעובד ברצף בעיתונות מאז שנות ה-60 אתה מרגיש שבבסיס העיתונות של ימינו היא אותה עיתונות?
"בבסיס זאת אותה עיתונות, מאז ימי התנ"ך שהוא בעצם עיתון גדול. סיפור אנושי, שערורייה, פרשה, פרשנות, מה שאנשים רוצים לקרוא. החומרה משתנה, התפיסות משתנות, אבל ההמצאה הגדולה ביותר של האנושות, המילה הכתובה, עדיין קיימת ואני לא רואה שנסוגה".
ואם היה מגיע אליך כתב צעיר ומבקש טיפ כמישהו שרוצה לעשות את צעדיו הראשונים בעיתונות.
"הייתי אומר לו, 'קודם כל תלמד לכתוב יפה. אתה יכול לעשות הרבה מאוד דברים בחיים, אבל כדי להיות איש של מילה כתובה, צריך לדעת לכתוב. תקרא 'מלחמה ושלום', תקרא 'ימי צקלג', למרות שזה קצת קשה, אבל תקרא. כשכבר תדע לכתוב עם דימויים, עם אנלוגיות, עם קיצורי דרך, עם בהירות. ועם רגש, אז תבחר לך את המסלול שאתה רוצה ללכת בו בעיתונות, אבל אל תתחיל מזה שתגיד שאתה רוצה להיות כתב לענייני אופנה ואיכשהו אתה תכתוב על אופנה. זה לא הולך ככה, זה לא, קודם כל תלמד לכתוב'".
