הבמאי-תסריטאי דייויד לינץ', מהיוצרים החשובים ופורצי הדרך בתולדות הקולנוע, הודות לחזון אומנותי אפל וסוריאליסטי שבא לידי ביטוי בסרטים כמו "קטיפה כחולה" ו"מלהולנד דרייב" ובטלוויזיה עם "טווין פיקס", הלך לעולמו בגיל 78.
משפחתו הודיעה על מותו בפוסט בפייסבוק, שבו נכתב: "יש חור גדול בעולם עכשיו כשהוא כבר לא איתנו. אבל, כמו שהוא היה אומר, 'שימו עין על הדונאט, לא על החור'". בשנת 2024 לינץ' חשף כי אובחן עם נפחת הריאות, מחלה הנובעת מהרגלו כמעשן לאורך רוב חייו, והודיע אז כי לא יוכל להמשיך לביים עוד מכיוון שהוא מרותק לביתו.
"לפני 42 שנה דייויד לינץ' שלף אותי מהאנונימיות כדי לככב בסרט הגדול הראשון והאחרון שלו", ספד לו קייל מקלכלן, שכיכב ביצירות רבות של הבמאי. "הוא בהחלט ראה בי משהו שאני אפילו לא זיהיתי. את כל הקריירה שלי, ואפילו את חיי, אני חב לחזון שלו. מה שראיתי בו היה אדם חידתי ואינטואיטיבי, עם אוקיינוס יצירתי שמתפרץ בתוכו. הוא תקשר עם משהו שכולנו היינו רוצים להגיע אליו.
5 צפייה בגלריה
"עולמי התמלא כי הכרתי אותו, ועם לכתו הוא התרוקן". קייל מקלכלן ב"טווין פיקס"
(צילום מסך, מתוך הסדרה)
"החברות שלנו פרחה על סט 'קטיפה כחולה' ואז ב'טווין פיקס', ותמיד חשבתי שהוא האדם הכי חי ואותנטי שפגשתי", כתב, והוסיף: "בעוד שהעולם איבד אמן יוצא דופן, אני איבדתי חבר יקר שדמיין לי עתיד ואפשר לי לבקר בעולם שלא הייתי יכול להמציא בעצמי. אני אתגעגע אליו באופן שהשפה לא מאפשרת לי להגיד, ויותר משהלב שלי יכול לשאת. עולמי התמלא כי הכרתי אותו, ועם לכתו הוא התרוקן. תמיד שלך, תודה על הכול".
"אהבתי את הסרטים של דייויד. 'קטיפה כחולה', 'מלהולנד דרייב' ו'האיש הפיל' הגדירו אותו כחולם ייחודי ומלא בחזון, שביים סרטים שהרגישו כאילו נעשו בעבודת יד," ספד לו סטיבן ספילברג בהצהרה שפרסם. "הכרתי אותו כשהוא גילם את ג'ון פורד ב'הפייבלמנים'. אחד מהגיבורים שלי - דיוויד לינץ' - שיחק את גיבור אחר שלי. זה היה סוריאליסטי והרגיש כמו סצנה מתוך אחד מסרטיו של דייויד. העולם הולך להתגעגע לקול כל כך מקורי וייחודי. הסרטים שלו עמדו במבחן הזמן, ולנצח יעמדו".
"נוח על משכבך בשלום, דייויד לינץ'", ספד לו הבמאי ג'יימס גאן. "היית השראה עבור רבים מאיתנו". גם הבמאי רון האוורד קרא ללינץ' "אדם אדיב ואמן חסר פחד שהלך בעקבות ליבו ונשמתו, שהוכיח שניסויים רדיקליים יכולים ליצור קולנוע בלתי נשכח".
דייויד קית' לינץ' נולד ב-20 בינואר 1946 במונטנה, והחל את דרכו האמנותית כצייר. במהלך לימודיו באקדמיה לאמנויות בפילדלפיה, החל להתנסות ביצירת סרטי אנימציה קצרים ששילבו לייב-אקשן. הוא פרץ לתודעה עם סרט הביכורים שלו "ראש מחק" משנת 1977. הסרט, שהפך לקלאסיקה של הקרנות חצות, הביא ללינץ' הכרה הוליוודית לצד הכרה בינלאומית. לאחר מכן הוא נשכר על ידי חברת ההפקות של מל ברוקס כדי לביים את הדרמה המרגשת "איש הפיל" (1980), שזכתה לשמונה מועמדויות לפרס האוסקר, כולל לפרס הבמאי הטוב ביותר.
על אף כישלונו של הסרט "חולית" (1984) שביים - העיבוד הקולנועי הראשון לספר המדע הבדיוני שכתב פרנק הרברט - הצליח לינץ' להתאושש עם שני סרטים שהגדירו את סגנונו: "קטיפה כחולה" (1986) ו"לב פראי" (1990), שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן באותה השנה.
בשנת 1990 חולל לינץ' מהפכה בטלוויזיה האמריקנית עם "טווין פיקס", סדרה שנכתבה יחד עם מארק פרוסט. הסדרה, שהחלה כחקירת רצח של נערה בעיירה בוושינגטון, התפתחה למבוך נרטיבי מורכב אשר חקר נושאים כמו התמכרות, שיגעון ורוחות דמוניות. על אף דעיכת הקהל בעונתה השנייה, הסדרה זכתה למעמד פולחני שהוביל להפקת פריקוול קולנועי ולעונה שלישית שעלתה ב-2017.
5 צפייה בגלריה
שילבו אלמנטים של אימה, פילם נואר, עלילות בלשיות וסוריאליזם קלאסי אירופי. מתוך "קטיפה כחולה"
לאורך הקריירה שלו יצר לינץ' סרטים שנחקקו בתודעה הודות לסגנון ייחודי, גיבורים כפולי זהות ואירועים אלימים ומטלטלים. "כביש אבוד" (1997) ו"מלהולנד דרייב" (2001) הן רק שתיים מהיצירות שהציגו את עולמו החידתי. "טווין פיקס" וסרטים כמו "קטיפה כחולה" ו"מלהולנד דרייב" שילבו אלמנטים של אימה, פילם נואר, עלילות בלשיות וסוריאליזם קלאסי אירופי, כשלינץ' טווה סיפורים אשר התקדמו בהיגיון חידתי משלהם.
לינץ' היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר שלוש פעמים, על סרטיו "איש הפיל", "קטיפה כחולה" ו"מלהולנד דרייב", ולמרות שלא גרף אף פסלון - קיבל בשנת 2020 את פרס האוסקר לשם כבוד על תרומתו המשמעותית לתעשיית הקולנוע.
לצד עבודותיו הקולנועיות המרשימות, הציג לינץ' תערוכות ציור, הפיק מוזיקה ושימש כמוביל של קרן שקרויה על שמו לקידום מדיטציה טרנסצנדנטלית.
סרטו האחרון באורך מלא של לינץ' כבמאי היה "אינלנד אמפייר" מ-2006, וב-2017 הוא ביים סרט קצר עבור נטפליקס. בשנים האחרונות, לאחר סיום "טווין פיקס", התמקד לינץ' ביצירת קליפים בהם Shot in the Back of the Head של מובי ו-Came Back Haunted של ניין אינץ' ניילז, כמו כן המשיך בהפקת מוזיקה. לינץ' הותיר אחריו מורשת ייחודית ורבת השפעה, שממשיכה להוות השראה ליוצרים ברחבי העולם.
הוא נישא ארבע פעמים והותיר אחריו ארבעה ילדים - שתי בנות ושני בנים.
