להיוולד למשפחת בנאי אולי נשמע כמו כרטיס חופשי אל עולם המוזיקה, אבל בפועל זה קצת כמו להיכנס לאולם מלא אורות ולגלות שאין לך בעצם מושג איפה ממוקמת הבמה. אהוד בנאי גילה את זה בזמנו. הוא היה לייט-בלומר שהוציא אלבום ראשון אחרי שנים של ניסיונות ומעקפים. רק לאחרונה הוא סגר מעגל והוציא את האלבום "אהוד בנאי והפליטים" בגרסת דאב, הסגנון שאליו הועיד את האלבום מלכתחילה, לדבריו. הבת השלישית שלו - זוהר, מוציאה בימים אלה סינגל ראשון, שנדמה שמתכתב עם תחושות מאותה משפחה, ליטרלי.
"לכל אחד יש איזה תואר. פסיק אחרי השם. אני אוהבת לנסוע, להיות רק בין לבין", היא כותבת ב"ישר אל השדה", הסנונית הראשונה מתוך אלבום הבכורה שנרקם בשנה וחצי האחרונות ושאותו תשיק בהופעה ב-1 בנובמבר. "הקשבתי לריאיון עם מוזיקאית לא מוכרת בערך בת גילי", היא משחזרת את הרגעים שהובילו לכתיבת השיר, "מכל מיני סיבות מצאתי לנכון להשוות בינינו, ובסוף הריאיון אמרתי לעצמי, 'וואו, הפסדתי לה בגדול'. אני בחיים לא אוכל לעשות את זה, אני לא כזאת. לא רק מבחינת הישגים אלא גם אופי, בגרות, ידע, ניסיון, עצמאות. לא הבנתי איך אני אוכל לחיות בעולם שבו אני לא עומדת בתקן".
זאת תחושה שהכרת?
"כן. סוג של תחושת חוסר שייכות שאני מרגישה ממש מגיל קטן, ונכון לעכשיו גם הרגשה שאני לא במקום שאני אמורה להיות בו. אני בת 34 ולהרבה אנשים מסביבי כבר יש משהו. הייתה לי שיחה עם חברה שאמרה לי, 'אני פותחת סטודיו ואני לא יודעת איך אני אגיע ללקוחות שלי'. היא בת 23. אמרתי לה, 'תקשיבי, אני בגיל שלך בהיתי בקיר עם ג'וינטים ושמעתי זוהר ארגוב באוזניות', מי בכלל עשה משהו?
4 צפייה בגלריה
"אני בגיל 23 בהיתי בקיר עם ג'וינטים ושמעתי זוהר ארגוב באוזניות, מי בכלל עשה משהו?" זוהר בנאי
(צילום: זוהר שטרית)
"הפער מטורף. אז נכון שזה דור כזה, אבל אלו גם הציפיות של החברה וכנראה גם שלי. אני יודעת שמי שיש לו הישגים כאלה או אחרים הוא לא בהכרח יותר בוגר או יותר מאושר, אבל זה יושב על איזשהו חוסר ביטחון עצמי. ומצד שני, יש גם את האחיות שלי או חברות שהן יותר גדולות ממני, בנות 40 ו-40 פלוס והן בסבבה שלהן, בלי איזו קריירה מפוארת או משפחה או ילדים, ואני רואה שטוב להן גם".
מה היית בוחרת: את רשימת ההישגים או לחיות בסבבה עם מה שאת, גם אם זה לא עונה על הציפיות?
"חד-משמעית להיות סבבה. זאת העבודה מבחינתי, להיות בטוב עם מה שאני כרגע. במקום מסוים השיר אפילו מתריס כזה. ברור שיש את הקול הפנימי שאומר לי שאולי זה שלא הייתי בזוגיות עשר שנים אומר דרשני, ברמה החברתית זה יכול להיות קצת לא נעים, אבל זה לא דחוף לי בכלל. יש אפילו איזה מקום שאומר, 'אל תאיצו בי להתבגר'. זוגיות וקריירה זו רק עוד דרך. השנים שהרגשתי תקועה עם היצירה היו לי הכי קשות. אבל אף פעם לא קמתי בבוקר ואמרתי איזה באסה שאני לבד. איזה באסה שאני לא מצליחה לכתוב - זה כן".
את משווה את עצמך גם לשתי האחיות הגדולות שלך?
"לא. אנחנו ממש כוך כזה, החבורה אחת של השנייה. זה נורא כיף שהן ממש מבינות אותי, זה מקום בטוח".
גם אבא שלך היה בן 32 כשהוא יצא עם המוזיקה שלו.
"לגמרי. בגלל זה ההורים שלי תומכים ומבינים את המקום אצלי שלוקח את הזמן, וזה לא תמיד הולך. יש גם דאגה כמו כל ההורים, הם רוצים לראות שטוב לי".
חדי האוזן יוכלו לזהות את אהוד בנאי פורט עלי גיטרה בסינגל הזה. זה קרה כשדוד בית הלחמי, המפיק של האלבום, אמר לזוהר שנראה לו שיתאים להביא גיטריסט לנגן בשיר. "הוא אמר שצריך שמישהו מקצועי ינגן פה, ורציתי גיטריסט טוב בחינם אז זה היה הכי טבעי", היא צוחקת. "אמרתי שאני יכולה להביא את אבא שלי. אני אוהבת את איך שהוא מנגן וזה לא יעלה לנו כסף, זה היה הכי בפשטות, לא ממקום של 'אבא שלי ינגן בשיר'. בכלל לא חשבתי שזה יהיה הסינגל וזה השיר היחיד שהוא מנגן בו. אבל זה כיף כי גדלתי על הנגינה, והשירים שלו הם פסקול חיי. אני לא מנסה להרחיק את זה, להפך, אני גאה בזה מאוד, זה חלק ממי שאני".
"אני משתדלת לקחת דברים בקלילות אבל גם ברצינות ובחיבור, זה משהו שקיבלתי מאבא"
המוזיקה לא הייתה ברירת המחדל של בנאי, מאז שהיא זוכרת את עצמה הכתיבה הייתה נקודת המוצא: יומנים, שירה, סיפורים קצרים. בשנות העשרים לחייה היא גרה בגליל, שם הכירה שני בחורים שיחד איתה הפכו לטים יצירה. פעם בשבוע הם נפגשו והניחו את מרכולתם על השולחן, בנאי טקסטים והם לחנים. המפגשים הפכו את הטקסטים שלה ליותר ויותר נגישים להלחנה, עד שבגיל 25 היא העזה "להרים את הגיטרה ולשיר שירים שאני אוהבת", היא נזכרת.
אז המוזיקה היא המקום שאת רוצה להתפרנס ממנו או שזה פשוט המקום הקל והבטוח שגדלת לתוכו?
"לא קל ולא בטוח", היא צוחקת, "קל זה לא. זה קל במובן הזה שמה שקורה פה עכשיו, הריאיון הזה, לא היה קורה אחרת. זה נותן לי את הבוסט של ההתחלה, אבל אם מישהו לא יתחבר, הוא לא יקשיב לשיר פעמיים או יבוא להופעה כי אני הבת של אהוד בנאי. אני מאוד אוהבת ליצור מוזיקה, להקליט, לעלות לבמה ולשיר. זה לא בא לי באופן טבעי בהתחלה, אולי לא הרגשתי מספיק אמיצה כדי להתעסק בזה. אז זה הגיע מהדלת האחורית, דרך מפגשים עם אנשים. הכתיבה תמיד הייתה שם, בלי קשר לבית שגדלתי בו. אז אולי מוזיקה יותר נגישה לי אבל אני יודעת שאני תמיד אכתוב".
4 צפייה בגלריה
"זה לא בא לי באופן טבעי בהתחלה, אולי לא הרגשתי מספיק אמיצה כדי להתעסק בזה". זוהר בנאי
(צילום: איילה בנאי)
אלבום הבכורה של בנאי הצעירה נע בין כמה סגנונות. "יש שירים רכים מאוד, שהמטרה שלהם היא לבוא ממקום מנחם או לתת ביטחון, אקוסטי או אלקטרוני מלטף ורך, ויש גם שירים יותר לכיוון הפופ, שזה סגנון שאני מאוד אוהבת. הטקסטים הם אישיים, ויש בהם בעיקר רצון לנחם ולחבר או לשמח ולתת ביטחון. אלה כנראה המקומות שהיו חסרים לי ואני מחפשת אחריהם בחיים".
והיציאה של האלבום מרגיעה את חוסר הביטחון הזה בחיים שלך?
"כן. אני מקווה שאני לא אתבדה, כי יש משהו מאוד נוח בלהיות רגע לפני. עד עכשיו עבדתי בכל מיני עבודות, בעיקר עבודות טיפוליות, עם פגועי נפש, אנשים עם צרכים מיוחדים, אוטיסטים, כמדריכת שיקום או משלבת. לא טיפול ברמה שצריך ללמוד בשבילה אבל יש המון נתינה וליווי. חלקן היו מדהימות, בחלקן הרגשתי שאני לא במקום. אני משתדלת לקחת את הדברים בקלילות אבל גם ברצינות ובחיבור, זה משהו שקיבלתי מאבא שלי. מצד אחד לתת את הכול על הבמה ולהבין שהדבר הזה קדוש ומרפא, ומצד שני בסדר, אף אחד לא זוכר את הדברים האלה, וצריך להחזיק את שני הקצוות יחד ולא להתרגש מתגובות".
מאז המלחמה חלה התכנסות חזרה של המעגל הפנימי של משפחת בנאי. כרגע מתגוררים בבית ההורים ושתיים מתוך שלוש האחיות, מרים-חווה, איילה וזוהר. באורח פלאי כולן עובדות על אלבום כרגע, כל אחת עם החומרים שלה. "כן, כולנו באלבום הראשון", מאשרת בנאי, "בכלל יש איזה חיבור בינינו. שלושתנו עבדנו במשרות טיפוליות, שלושתנו גם לא בזוגיות".
סליחה, זה כמו לקבל מחזור ביחד. אנחנו מוציאות אלבום.
"כל אחת בצורה מאוד שונה וכל אחת בתהליך נפרד אבל כן. מרים-חווה הוציאה שני שירים, היא גם כתבה שיר לאלבום של אבא שלי, 'זקוק למחילה'. לסינגל שלי היא עשתה את הקליפ - צילמה, ביימה וערכה. מעבר לזה אנחנו משמיעות אחת לשנייה ומתייעצות".
ומה לגבי משפחת בנאי המורחבת? יש לך דיאלוג מוזיקלי עם בועז בנאי, אלישע בנאי או נועם בנאי?
"האמת שלא, פשוט זה קשר שהוא די רחוק. זאת אומרת, הם בני דודים שניים שלי אז יוצא שאני בעיקר רואה אותם בחתונות או באזכרות. יצא לי להיות בהופעה של אלישע ושל נועם ואני מאוד אוהבת את מה שהם עושים, אבל אנחנו לא קרובים בחיים האישיים שלנו. אני שומעת הרבה על משפחת בנאי וזה נכון שאני חלק ממנה, אבל אני גדלתי במשפחה המצומצמת שלי, מהבחינה הזאת אבא שלי זה הדבר המשמעותי".
