הישג אדיר לסרט הישראלי "עוד נחזור לרקוד", אשר זכה הבוקר (שישי) בפרס האמי התיעודי. יצירתו של הבמאי יריב מוזר, אשר מביאה למסך את סיפוריהם האישיים של ניצולי הטבח בפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר, גרפה את הפרס בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר בסוגייה עכשווית. עם הצוות של הסרט במקום נכחו גם יובל סימן טוב, תמיר לשץ ונטליה קסרוטי, אימו של קשת קסרוטי-כלפה ז"ל שנרצח במהלך הטבח.
הבמאי יריב מוזר לאחר הזכייה באמי, לצד נטליה קסרוטי
(צילום: אמיר בוגן)
מדובר בהישג מרשים ביומו השני של טקס האמי בדוקומנטרי, שנפתח בחמישי בשלל זכיות של תוכניות טלוויזיה ותחקירים שעסקו באסון ההומניטרי של המלחמה בעזה. בנאומו מעל במת הטקס שנערך בניו יורק, אמר מוזר כי "נכון להלילה, עברו 630 ימים במהלכם ישראלים ופלסטינים חווים כאב נוראי בגלל המלחמה שנפתחה בגלל מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. 'עוד נרקוד שוב' הוא מסמך שמתעד את האירועים כפי שהם קרו". בנאומו הזכיר מוזר את מיכל וייץ, אחת ממפיקות הסרט ומנהלת פסטיבל דוקאביב, שנפצעה במהלך מתקפת הטילים האיראנית על ישראל. לצד מוזר, ייצגו את הסרט ראשי חברת ההפקות סיפור שתמכו בסרט (שהופק על ידי סלוצקי הפקות בשיתוף חברת "סיפור" הישראלית, HOT8 ו-See It Now האמריקנית (מבית תאגיד הבידור פראמאונט).
מתוך "עוד נחזור לרקוד"
(באדיבות HOT8, סלוצקי ו- SIPUR)
"יותר מהכול, אנחנו מקדישים את הפרס לחזרתם הבטוחה והמיידית של החטופים שעדיין בעזה. אנחנו רוצים שמעגל שפיכות הדמים יסתיים. המלחמה צריכה להסתיים. אסור שהמלחמה הזאת תשרת את האינטרסים של הממשלה הישראלית ושל ארגון הטרור חמאס".
בשיחה עם ynet לפני זמן קצר, מוזר סיפר: "מבחינתי מה שחשוב זה שהמלחמה צריכה להסתיים והחטופים צריכים לחזור הביתה - ואת זה צריך להגיד מעל כל במה בכל מקום. לא משנה מה מחיר סיום המלחמה - יש חטופים שצריכים לחזור הביתה. חלקם בסרט הזה ועדיין לא חזרו הביתה, והמחשבה שאלון אהל נמצא שם מעל ל-625 יום... אז מבחינתי זה הדבר הכי חשוב, גם אם לא פופולרי להגיד אותו בישראל. מבחינתי זאת הייתה המטרה של להיות בטקס הזה, ואם זוכים אז עוד יותר חשוב להגיד את זה.
"ראיתי מי זכה אתמול [בערב הראשון של הטקס שעסק בפן החדשותי, א"ב] - כל כתבה שעסקה בעזה, חשבנו שאין סיכוי [שנזכה]. אז אולי זה כדי לאזן את התמונה, או כי אולי זה סרט טוב, למרות שקשה לי להגיד את זה על עצמנו. כולנו בהלם עדיין".
גם נטליה קסרוטי, אימו של קשת קסרוטי ז"ל שנרצח בנובה ומופיע על פוסטר הסרט, נכחה בטקס. "אני מקווה שבזכות הזכייה, כמו שקורה להרבה סרטים שפתאום מקבלים מקפצה, אז הוא יגיע לעוד אנשים", היא מספרת ל-ynet הבוקר, "הייתי חודשיים במרכז ובדרום אמריקה, אנשים לא באמת יודעים מה קרה ב-7 באוקטובר. אני דוברת ספרדית, סיפרתי והתראיינתי בתקשורת ובמפגשים קבוצתיים אישיים, ושיתפתי את 7 באוקטובר שלנו - סרט כזה צריך להגיע לכל בית, לכל ערוץ טלוויזיה, ולהיות משודר - לא רק מי שיש לו מנוי בפרמאונט או ב-HOT.
"זה מהדהד את הדבר הזה ברמה שאנחנו כבר שנה ושמונה חודשים נלחמים על המקום שלנו, על מה שעשו לנו, שתקפו אותנו. שבתוך התקיפה הזאת, בטבח הזה, בשחיטה הזאת - גם הבן שלי נרצח. אנחנו מצד אחד חוזרים מהר לחיים הרגילים, כי החיים חזקים באמת מהכל, אבל מצד שני - אסור לשכוח את מה שקרה, והסרט הזה יהיה כנראה סרט הזיכרון הקלאסי ביום הזיכרון של 7 באוקטובר, בכל שנה. יוקרן כמו 'הנער בפיג'מת הפסים', 'הפסנתרן', כל אלה. כי הוא קלאסיקה. יש בזכייה אחוז קטן של צדק, אחרי חוסר צדק משווע שנעשה לנו - בלא לשמוע את הקול, ולא לעלות אותנו לשידור, ולא להקרין ולשתף פעולה עם היהודים 'כי מה שהם עושים בעזה...'. יש פה פרק א' מקדים, יש פה אפילוג לפני כל הסרט הזה שאתם מדברים עליו - בואו תראו ותשמעו אותו".
"הסרט התיעודי על מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר בפסטיבל המוזיקה נובה בישראל מסופר על ידי תריסר ניצולים, עדים לסיפורים שלא יאמנו על אומץ, אנושיות וגבורה. הסיפורים שלהם מספרים תיאור מטלטל על חגיגה של מוזיקה שהפכה לסיוט, כשהחוגגים בפסטיבל היו נאלצו לעשות החלטות שיכריעו אם הם יחיו או ימותו", נכתב בתיאור הסרט ששודר בארצות הברית בפרמאונט פלוס (וכן ב-HOT8 בישראל, ו-BBC בבריטניה).
כמו כן, הסרט היה מועמד בקטגוריית העריכה הטובה ביותר בסרט תיעודי - אולם הפסיד לסרט Blink.
