כשסימה ברמי עמדה להוציא את שיר הראפ הראשון שלה בעברית, היא חיפשה שם במה - ובבת-אחת נולדה הראפרית סימה נון. "סימה זה השם שלי ונוני זה איך שהחברים קוראים לי. אני גם אומרת 'נוני' על דברים חמודים או על חיות". בריאיון שיתפרסם בסופ"ש הקרוב ב"7 לילות", ברמי מספרת שהשם הפרטי שלה, שנתפס זקן, הפך עם השנים דווקא למקור גאווה. "השם הזה גרם לי בילדות לעמוד על שלי ולא לפחד בין כל המיכל, הנועה והגל".
בעשור שעבר מאז, היא שיתפה פעולה עם האמנים הבולטים בהיפ-הופ, כמו רביד פלוטניק, עדן דרסו, המפיק אורי שוחט וטונה. ב-2020 היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה "תדברי כבר", בדיוק כשההיפ-הופ הישראלי צעד ללב המיינסטרים וראפרים הוכתרו לאמני השנה. "ראיתי את הצמיחה הזו בזמן אמת", היא אומרת. "את רביד, למשל, אני מכירה המון שנים, וראיתי איך לאורך הזמן פתאום אי-אפשר ללכת איתו ברחוב יותר. יש סיבה שהוא במקום שהוא הגיע אליו, גם בגלל האופי שלו, לא רק הכישרון. הוא תומך בי ומרים לי, וזה מגיע לי - אבל זה לא מובן מאליו. הוא מאוד עזר לי למצוא את עצמי בעולם ההיפ-הופ".
מחר (חמישי) היא תשיק את אלבומה השני, "קילומטרים", במרץ 2, בהופעה חגיגית שבה יתארחו גם פלד וכהן. "אני שמחה שזו הקליקה שמצאתי", היא מודה. "אני מניחה שזה אולי משהו באנרגיה שלי שמושך אנשים שאני גם אוהבת את המוזיקה שלהם וגם מרגישה שהם תואמים לערכים ולמוסר שלי".
ברמי, 36, גדלה במעוז אביב שבצפון תל אביב. אמה חלתה בפרקינסון בגיל צעיר, וכבר כילדה ברמי הצטרפה לאביה בטיפול בה. בן זוגה בגיל ההתבגרות הכיר לה אז את הפאנק, ומאותו רגע הז'אנר הפך למרכזי בחיים שלה. "נגלה לי עולם, מקום שמאפשר מוזרות. יש אפשרות לבטא רגשות לא חיוביים במקום שכולם סבבה עם זה", היא אומרת. "הייתה לי ילדות יפה, וההורים שלי עשו הכל כדי שיהיה לי את החינוך הכי טוב לצד האנשים הכי טובים, אבל בבית לא היה את כל מה שראיתי סביבי. התביישתי, הרגשתי שאני לא מתאימה, שההורים שלי לא עשירים ולא מנכ"לים. זה היה לא פשוט ומאוד עצוב. במוזיקה היה לזה פורקן. היו אנשים שהבינו אותי, שגם הרגישו דפוקים".
כיום, במקביל לעשייה שלה כסימה נון, ברמי חברה בשתי להקות פאנק, האחת Not On Tour שהקימה בגיל 20, והשנייה היא Moom, שמתאפיינת בסגנון הארדקור יותר רועש וקשוח. "בסופו של דבר שתי הזהויות הן אני, אבל הייתי צריכה להבין איפה הן נושקות ולדייק את המוזיקה שלי למקום הזה. חוויתי הרבה פחד בגלל הדאגה סביב מה יחשבו עליי, האם יגידו שאני לא מספיק בראפ או לא מספיק בפאנק. עם השנים הבנתי שאלה הקולות שיש בי, ואנשים יכולים להתחבר רק לחלק ממה שאני עושה וזה בסדר. אני מזכירה לעצמי שאני טובה, שאני חזקה גם כשיש קשיים בדרך. זה חלק מאיך שגדלתי. צריך ביצים בעולם הזה, ויש לי".
