יושב לו אדם בביתו, ספון בכורסתו, צופה בעונה השנייה של "ווארט", תוכנית השידוכים לבני המגזר החרדי ברשת, וחש בלבול קל. מצד אחד, הריאליטי מתיימר להיות חלון הצצה לחברה החרדית. הצעירים המשודכים שומרים על (רוב) מצוות האל טוב, קלה כבחמורה, מקפידים על צניעות, מתעניינים בהרגלי לימוד התורה אחד של השני (סתם, רק של הגברים) או בנכונותה של האישה לפרנס את הלומד, במוצא וברקע ממנו באו וכמובן, כמצופה מאנשים עמוקים ובוחני כליות ולב, גם במראה החיצוני של המיועד או המיועדת. מצד שני, אי אפשר להתעלם ממה שקרה ברשתות החברתיות ובתקשורת מאז סיום שידור העונה הראשונה, כשבוגריה הפכו לאנשים מוכרים אפילו בבתים חרדים אחרים, חלקם למשפיענים או סתם לאנשים עם הרבה עוקבים שחולקים עצות לגבי שידוכים וזוגיות, או במילה (גסה) אחת: לסלבס.
מתוך "ווארט"
(קרדיט - באדיבות רשת)
אם אני נשמעת מה שמכנים בלעז "לא מפרגנת", זה אולי בגלל שאני קצת כזאת. אחרי שנים של הבעת עניין מצד העולם החילוני באורח החיים החרדי, אם זה בדרמות טלוויזיה, בריאליטי או בקולנוע, תוך כדי שימת דגש על העובדה שהעולם החרדי הוא מלא ערכים וסולידריות ואנושיות וחף מכל נגע רע, בניגוד אל החילונים שרק משוטטים עם העגלה הריקה שלהם בין המדפים בסופרמרקט שהוא החיים וממלאים אותה בג'אנק, אני חשה שהרווחתי ביושר הבהרה. איך זה שהאנשים האלה, שמתיימרים לחיות בחברה עילאית, מתפלשים בעולמות הנמוכים של החילונים. ולמה, לכל הרוחות, יש למישהו אינטרס למכור לי את שיטת השידוכים החרדית, שהיא לא יותר מאמצעי שליטה מתקדם של מנהיגים דתיים בצאן מרעיתם, כדבר האמיתי?
אני מניחה שחלק מהתשובה הוא שהקהילה החרדית היא לא מקשה אחת, שיש המון סוגים מהם שלעין חילונית נראים זהים ומה שאנחנו מקבלים ב"ווארט" או בסדרות ריאליטי אחרות הם סוג של שוליים – החרדים המודרנים. חלק מהם מן הסתם חוזרים בתשובה או חרדים מזרמים פתוחים יותר, או כאלה שסטו מהזרם מסיבה כלשהיא, ובסופו של דבר הצליחו, עם שכנוע עצמי כלשהוא, לחיות עם הרעיון שהם יופיעו בטלוויזיה למרות שמדובר במכשיר משוקץ ומדרדר. בעולם מסוים יתכן שאפילו שמור לשוליים האלה תפקיד קריטי – הם עשויים להיות חוליה מגשרת בין הציבור החילוני לחרדי. לרוב תוכניות על חרדים קוסמות לנו בגלל השוני, האקזוטיות של מובלעת הרמטית ואדוקה. אבל נדמה לי שחשוב שנדע, כשאנחנו צופים בתוכניות מסוג "ווארט", שלא מדובר בליבה של החברה החרדית ואפילו לא בפרברים שלה. הרוב המוחלט של החרדים לא צופים ב"ווארט" ואני מוכנה להמר שהשידוכים בחברה החרדית מתנהלים באופן שונה מזה שמתואר בתוכנית.
זה משהו שכדאי לקחת בחשבון, כי כשמשווקים לנו תוכנית ריאליטי על חרדים ומספרים לנו שהיא לא צהובה או נמוכה, מתכוונים שהיא לא צהובה או נמוכה יחסית למה שאתם רגילים לצרוך. בעוד שלצורך העניין מה שנעשה הוא סוג של עיקור שנועד להציג את המשתתפים באור כמה שיותר חיובי ונקי. לצורך העניין, "ווארט" היא בסך הכל עוד ריאליטי שידוכים שנצמד לנוסחה הבסיסית, הן מבחינת הפורמט והן מבחינת המסר ונקודות החיבור לצופה, אבל הוא "משאיר את הרגעים הצהובים בחוץ", כפי שהגדיר את זה יקי רייסנר, ראש צוות השדכנים בתוכנית ומלווה הגברים. "לא רצינו לבייש את הבחורה שפסלה מישהו כי לקח לו זמן לענות לה", או את האישה ש"כשהגבר שאל אותה אם היא מתכוונת ללבוש פאה או מטפחת אחרי הנישואים, היא ענתה לו שזה לא עניינו". השאיפה של היוצרים היא "להראות את בניית הקשר, הקמת הבית והאהבה" שנוצרים, כאמור, בשלוש עד עשר פגישות לפני שהם מתחתנים. איך בונים קשר ומקימים בית בעשר פגישות? לאל הטוב הפתרונים.
בעקבות ההצלחה של העונה הראשונה, "ווארט" מגיעה במלוא אונה אל השנייה מבחינת הליהוקים. הפעם לא עסקינן רק בפסולי חיתון מובהקים, אלא בצעירים יפים ורהוטים, רובם גם מפרנסים את עצמם והם די דומים לטיפוסים שהייתם מצפים למצוא ב"חתונמי" האפיקורסית. אסתר היא מורה לקרב מגע, הבחור ששודך לה הוא דיג'יי. שימי מנהל חנות למוצרי תאורה, אדל מפרנסת את עצמה. שניהם גרושים, למרות שהם בשנות העשרים המוקדמות שלהם, מה שמן הסתם מגביל את מצאי השידוכים האפשרי עבורם (חבל שבתוכנית על זוגיות לא מדברים על מערכות היחסים הקודמות ולמה הן לא הצליחו), אבל הם בהחלט מביאים לשולחן אישיות כריזמטית, לב ואינטליגנציה. אני מניחה שהמלהקים עבדו פחות קשה הפעם כדי לאייש את השורות, ולכן יכלו להרשות לעצמם להתקרב אל המודל החילוני מהבחינה הזאת, שכן בסופו של דבר "ווארט" אמנם משדכת חרדים אבל פונה לקהל חילוני.
ודבר אחרון, אי אפשר בלי לדבר על הפיל שבחיידר. אי אפשר לצפות בצעירים שבתוכנית מצליחים כבר בגיל צעיר לבסס את עצמם עסקית בלי לזכור שבזמן שהם עשו לביתם צעירים בגיל שלהם עשו לצבאם. וסליחה על הקלישאה, אבל תוכנית כמו "ווארט" לא מתקיימת בריק. יש לה הקשר חברתי כי היא מביאה את החברה החרדית אל החילונית ואפילו מחזיקה בכמה יומרות לקרב את הלבבות, אבל מצליחה בעיקר לדחוף אצבע לעין של ההורים שהילדים שלהם נתנו את שנותיהם היפות (במקרה הטוב) לצבא המוסרי במזרח התיכון. קשה יותר לגלות אמפתיה ולהתמסר לאנשים (הבאמת חמודים) שמשתדכים בתוכנית מבלי לחוש כעס או מרירות בצד. הפרומו מבשר לנו שאחד המשתדכים בשבוע הבא הוא חייל, וזה אולי זה המקום הראשון שבו "ווארט" מעוניינת בקירוב לבבות אמיתי ולא רק בהזמנה לעשות אצלה שבת.
