תאמינו או לא, גם לאה לב, אמנית המצחק, שהביו בטוויטר (הנעול) שלה הוא "חברה טובה מהשמאל", מנסה לפעמים להבין את ביבי נתניהו. מתוך כוונה כנה לא לחטוא בעצלות ובקיבעון מחשבתי היא יושבת בבית, צופה בנאומים של ביבי "ואומרת 'יאללה, בית המשפט רודף אותו, יש לו ילד שמטריף אותו, תיכנסי לסטייט אוף מיינד, תנסי להיות הפרקליט של השטן של עצמך", היא מתארת בריאיון ל-ynet.
"ילד זין" - טריילר
(באדיבות יובל גרבר תקשורת ויח״צ)
והצלחת?
"אני הכי מבינה את הצד שלו. ואני גם קצת מבינה שהוא שקררררן פתולוגי. בן אדם שלא יכול להוציא מילים מהפה שלו בלי לשקר. אז יגידו שגם אחרים משקרים. נכון, אבל לאחרים אין את הכוח להמשיך ולשקר. ואני הולכת לצאת גילנית, אבל אני מנסה להתבסס לא על סתם שנאה אקראית - לא נראה לי הגיוני שאנחנו נסמוך על גבר בן 80 שיוביל אותנו לעתיד טוב יותר, כשאני לא יודעת כמה שנים יש לבן אדם. אני רוצה שתהיה לי הנהגה שתהיה איתי גם בעתיד, ושאני אסמוך על האנשים האלה שהם יבנו עתיד טוב יותר, כי גם הם יצטרכו לחיות בו.
"הילדים שלו, הם יכולים ללמוד באנגליה ולגור במיאמי, לי אין את הפריבילגיה הזאת. הפריבילגיה הכי גדולה של אנשים פה זה עוד דרכון. יש להם יכולת להימלט. אני 'תקועה' פה ואין לי ארץ אחרת - פיזית. אין לי אופציה לעוד אזרחות. ואנשים עם דרכון נוסף אומרים לי, 'אם לא נוח לך, תחזרי לרוסיה'. השתגעתם? אתם יודעים מה עושים שם ליהודים? לבנות כמוני? אני לא אשרוד יום אחד. ישר לסיביר, איפה שסבא רבא שלי נכלא.
"אני באמת מקווה שנשרוד את זה ולא נברח. אני כל כך מבינה את מי שרוצה לחפש מקום טוב יותר אבל אני חייבת שנישאר פה כי לי אין, ועכשיו זה הגיע אליי אז עכשיו כן אכפת לי, כמו ששאולי אומר. מה, אני אגיע לרומניה עם הדרכון הרומני של בעלי ונתחתן ברבנות בשביל שהכול ייחשב, ואני אגור שם ואתחיל לשפר את מצבה של רומניה? לעבוד בקהילה הרומנית? הנוער בסיכון של רומניה? לא רוצה. בא לי להיות פה. לא מפעיל אותי 2,000 שנות גלות, אבל זה שאנחנו מדברים בעברית, השפה של התורה, זה בלתי-נתפס. בואו נישאר פה ונדבר בעברית, זה הנס האמיתי".
את זועמת, אבל זועמת כל כך יפה שלא ברור אם את צינית או לא.
"אני מאוד כועסת שם בצד השני, שתדעי. בבפנים שלי אני ממש מתעצבנת".
וטוויטר הוא מקום אידיאלי להוציא בו כעס?
"לגמרי. הנה, פה התעצבנתי שחייל צה"ל כמעט נעצר בברזיל והיה צריך להבריח אותו באישון לילה, אחרת היו שופטים אותו על פשעי מלחמה. ופתאום נזכרתי בנתניהו של 2019 מלקק את החלחולת של ז'איר בולסונארו, שהיה נשיא ברזיל. 'אתה יאיר בעברית, כמו הבן שלי! אנחנו כמו בעל ואישה!' בסוף פאקינג עולה הלולה הזה והלך עלינו. אז בשביל מה זה טוב להתחנף לפוטין ולכל המגעילים, ובסוף אתה בעצמך לא יכול לצאת לחו"ל, יא מרבון! הוא לא מרבון, אנחנו המרבונים. הוא שמגג אולי".
החשבון שלך בטוויטר נעול.
"נכון, כי אנשים לא יודעים איך להכיל ולהתמודד עם הכעס. פעם כתבתי 'גם אני התפכחתי'. זה היה לפני 7 באוקטובר, לא קשור לכלום - התחילו לדבר על התפכחות לימין ואמרתי, 'יאללה, גם אני. יש לי אידיאולוגיה חדשה והיא מוות לערבים!' כמובן שזאת לא הייתה התפכחות אלא הקצנה, אבל אנשים תפסו את זה כהייט ספיץ'. אבל זה היה מחוץ לקונטקסט. בתוך הקונטקסט צחקתי על אידיאולוגיית הימין שמתכנסת ל'מוות לערבים'. אבל אנשים שהם לא עוקבים שלי דיווחו עליי. לא יודעת אם זאת אי-הבנה או שאיזה טרול הבין שהוא יכול להפיל אותי שם אם הוא יתלונן, אז חשבתי שעדיף לי להישאר עם העוקבים שלי ולדבר לתיבת התהודה שלי".
אבל אם את נועלת את החשבון את נכנסת לבועה של אנשים שחושבים רק כמוך.
"נכון, וברמה מסוימת אני לא מחפשת בטוויטר את ההדהוד. אנחנו פשוט חבורת שמאלנים שמשלהבים אחד את השני, 'קיבינימט, כמה אפשר!' בסופו של דבר אם אני רוצה להגיד משהו, אני הולכת לאינסטגרם שפתוח לכולם".
אז אני מסיקה מזה שלא קנית את ההתפכחות מהשמאל לימין של מי שהיה קולגה קרוב שלך זמן לא מבוטל, שי גולדשטיין.
"אני חושבת שמה שקרה שם היה רצון מאוד גדול לעבוד והבנה שהוא יכול להשיג עבודה דרך הדבר הזה: גלי ישראל, רדיו על הבוקר ותוכנית לילה בערוץ 14. הוא טל ברמן של הימין עכשיו, הוא בכל מקום. את שואלת, מתי הבן אדם ישן? אני חושבת שזה מהלך ציני, אני רוצה לקוות שהוא לא באמת מאמין לרוב הדברים שהוא אומר".
זה כאב?
"אשכרה היה לי חבר טוב שגדול ממני ב-30 שנה, ובמקום מסוים הוא היה בשבילי עוד דמות אב. יש לי אבא ביולוגי, יש לי אבא חורג, יש לי בן זוג שגם ממלא מקום אבהי כזה ועוד שי, שזה סוג של אבא בעבודה כמו שיש Work husband. וזאת לא פעם ראשונה שדמות אב מאכזבת אותי, האבא הביולוגי שלי נטש אותי כשהייתי בת 15, אז בוא, עוד אחד בייטס דה דאסט. מה אני אעשה? זה בן אדם אוטונומי. כמו במשחק סימס, כשאת לא אומרת לסים מה לעשות הוא במצב אוטונומי ועושה מה שהוא רוצה. אדוני! יש לך עבודות בית לעשות, אבל לא, הוא הולך לשחק במחשב.
7 צפייה בגלריה
"היה לי חבר טוב שגדול ממני ב-30 שנה, ובמקום מסוים הוא היה בשבילי עוד דמות אב". שי גולדשטיין ולאה לב
(צילום: טל שחר)
"זה לא שאני אומרת שהייתה לי שליטה על שי לפני זה, ממש לא, אבל הוא נכנס למצב אוטונומי. אחרי שפוטרנו מ-103 הוא פתח רדיו פיראטי בבית. בהתחלה עשינו שם תוכנית בוקר, מקליטים מרחוק, כל אחד בבית שלו. ואז קלטתי שאני מתעוררת בקורונה, שזה הרגיש כמו חופש גדול לכולם, וקמה לעבוד. זה היה לי ממש כבד בשלב מסוים, ואמרתי לו, 'כפרה בוא נפרוש בשיא שעוד לא הגענו אליו', והוא המשיך לעשות את התוכנית אבל זה לא התרומם.
"היו עוד חלטורות מוזרות שניסו לתאם בינינו ולא התרוממו, ואני מרגישה ששי נתקל בהרבה מאוד 'לא' בדרך. גם אני חוויתי את ה'לא' הזה אבל אני רואה את עצמי עוד בהתחלה. עוד יש עבר גדול לפני. אז אני לוקחת את ה'לא' בעירבון מוגבל, אבל אני חושבת שלשי זה עלה. היה לו כסף בצד שהוא חסך אבל בשלב מסוים בן אדם, אפילו לא בשביל הכסף, לא יכול שלא לעבוד. ואני לא מנסה לנקות את שמו, אני מנסה להסביר לעצמי מה קרה שם".
אז קל לך יותר לקבל את הרעיון שהוא עשה את זה נטו בשביל פרנסה?
"זה לא קל בכלל! זה מזכיר לי את הסיפורים מברית המועצות. סבתא שלי סיפרה לי שהיא רצתה להיות סופרת אבל ויתרה כי היא הבינה שלא תוכל לכתוב שום דבר ביקורתי על המשטר הקומוניסטי. זה קצת מרגיש ככה פה, שאם אתה רוצה פרנסה אתה צריך להתיישר לפי המשטר. ככה זה מתחיל ולהיות עיוור לזה, זה מביך בעיניי. זה לא הסבר יותר טוב אבל זה עדיף על 'כן, הוא פשוט נהיה פשיסט משוגע'".
את רואה אתכם עובדים יחד שוב?
"היחסים בינינו נגמרו וכנראה לא ישתקמו. כשמישהו מחוק אצלי הוא מחוק. זה קרה כל כך מהר. הוא רקד אצלי בחתונה, וחודש אחרי זה הוא התחיל לכתוב את הדברים המטורפים האלה בטוויטר. מבחינתי זה קרה כשהוא התחיל לצדד ברוסיה ולא באוקראינה, הוא אמר שהם צודקים. שם חסמתי אותו. ובשיחה האחרונה שלנו הוא אמר 'זהו? נמאס לך ממני?' אמרתי לו תשמע, ברגע שאתה מצדד ברוסיה אתה לא לעומתי יותר, זה ממש להיות בצד של הרעים.
7 צפייה בגלריה
"ברגע שאתה מצדד ברוסיה אתה לא לעומתי יותר, זה ממש להיות בצד של הרעים". שי גולדשטיין ולאה לב
(צילום: טל שחר)
"יש בי כעס אמיתי על חבר שבגד בי. את חושבת שאת מכירה בן אדם, חבר טוב וקולגה שהיינו יושבים יחד לקפה, מדברים סתם על דברים שקורים לנו, ופתאום לראות את הבגידה הזאת. ואני יודעת על עוד חברים מהשמאל שאמרו, 'חביבי, הגזמת. אנחנו לא מוכנים להיות לצידך בזמן הזה'. ומנגד יש אנשים שאומרים, 'די, שי, מספיק עם ההצגות, תודה שאתה עושה דוקו סטייל בוראט נגד הימין ואתה מנסה לחשוף את מכונת הרעל הביביסטית מבפנים'. הרי זאת הזיה. וזה סאטיריקן, שאת נוטה להאמין שיש לו חשיבה ביקורתית כלשהי.
"גם זאת שאלה, מתי אנחנו עוברים את הנקודה של חשיבה ביקורתית וגולשים לחשיבה קונספיריטיבית. ברגע שהידע שלך נגמר מתחילה האמונה, ואתה מתחיל להאמין בדברים כאילו הם ידע שקיים לך בראש. מאוד קשה לנהל דיאלוג ככה כי הוא לא מבוסס על עובדות אלא על רגשות ושמועות שמעורבבים יחד. אתה מתחיל להגיד שיש מימון של אהוד ברק להפגנות, שמפגינים מקבלים כסף. אני אשמח לראות הוכחה כי לא קיבלתי שקל! ואני אשמח לדעת מי מחלק את הכסף הזה ולמה הוא לא הגיע אליי".
אבל זה לא התחיל אצלו רק עכשיו.
"שי דיבר על חיסונים עוד לפני הקורונה. אני זוכרת שאפילו מאזינים אמרו לו, 'אחי, אתה לא יכול לדבר ככה, זה מסוכן'. אחרי הקורונה הכול יצא בפייסבוק. ברדיו אתה יכול לפחות לקיים דיאלוג עם עוד מגיש או שיש לך עורך שמסמן לך, יש לך טונציה. אבל כשאתה כותב מגילות בפייסבוק על איך מנסים להזריק לנו רעלים, קשה לא להישמע מחופף. אין מה לעשות, יכול להיות שאתה מאוד משכנע, ויכול להיות שבאמת מנסים להזריק לנו רעלים, אבל אתה יוצא משוגע! גם אני, בריאיון הזה, בטקסט, כנראה יוצאת לא טוב והרבה פחות מצחיקה ומקסימה ממה שאני כאן, כן? אין מה לעשות, טקסט מנטרל משהו. וכשאני רואה את הפוסטים והציוצים האלה אני אומרת 'אוי ואבוי'. גם כשאני רואה את ערוץ 14 ו'גלי ישראל' זה לא נראה טוב אבל וואו, זה כל כך הרבה יותר גרוע בטקסט".
גולדשטיין מסר בתגובה: "אולי פשוט כדאי שאנשים שהיו חברים שלי עד ששיניתי את דעותיי הפוליטיות יפסיקו לנסות להסביר אותי כל הזמן. פשוט שכל אחד שיתעסק בעצמו ובא לציון גואל. מעבר לזה אין לי עניין להגיב לזה".
"יש סדרות שבהן התיכוניסטים הם בני 30 פלוס, אני לפחות עוד עדיין סוחבת איתי אקנה"
את התואר בקרימינולוגיה, שלימודיו הסתיימו לא מזמן ("בהצטיינות! אבל זה לא מעיד על חוכמה, זה תואר שמיועד לשוטרים"), לב (29) מוסיפה לרזומה שלה בעשור וחצי האחרון. היא נולדה לזוג עולים מרוסיה שלושה ימים אחרי שעלו לארץ, וגדלה לתוך כור היתוך לא פשוט של תרבות רוסית וישראלית. בגיל 17 היא התחילה לנתב את כל היופי האמביוולנטי הזה לסטנד-אפ, ומשם עברה לאינטרנט ("הישראליות"), שידרה ב"רדיו ללא הפסקה" עם גולדשטיין ואורי גוטליב, הגישה טורי דעה טלוויזיוניים, בין היתר ב"מהצד השני עם גיא זוהר", לקחה חלק בפאנלים של "מועדון לילה" עם ארז טל ו"ערב עם שי שטרן" ובמקביל גם טיפחה את המופע שלה. היום היא מתגוררת במושב בדרום השרון עם בעלה מזה שנה וחצי, אדם ולינגשטיין, העורך והמפיק המוזיקלי, וזועמת למחייתה.
מה הכי מכעיס אותך?
"תרבות האונס, כמובן. שבאות נשים ואומרות, 'מה יש לילדה בת 17 להיות עם אייל גולן?' וואלק, אני בכלל לא שמעתי אייל גולן אבל אם הייתי בת 17, גם אני הייתי הולכת ל... השתגעתם? אין לכם טיפת אמפתיה? זה מה שמטריף אותי. יש לי תחושה שאני רוצה להסתגר ולא לעשות כלום בשביל אף אחד אחר, כי אף אחד לא רוצה להזיז כלום בשביל אנשים אחרים. אני מרגישה שהלב שלי במקום הנכון ואני מסתכלת על אנשים ואומרת, 'מה, לא ראיתם הצגות ילדים? לא למדתם מוסרי השכל של לא להיות זין של בן אדם? זה כל כך בסיסי! למה אתם לא איתי בדבר הבסיסי הזה?"
איך את מסבירה את זה?
"אני לא יודעת. צריך סוציולוגים ופסיכולוגים שיעמדו בשורה ויסבירו למה זה קורה. זה הקפיטליזם? תרבות הצריכה? הרשתות החברתיות? הדור הנרקיסיסטי הזה שמה שמעניין אותו זה מה יביא יותר לייקים? אז רגע, אולי זה מה שאנחנו צריכים? אם החטופים יחזרו בן גביר יקבל מיליון לייקים. בואו נבטיח לו את זה! הרי זה מה שהוא רוצה, הוא מת על הלייקים, הוא אוהב את השיתופים, אז בואו נבטיח לו שזה יהיה הכי ויראלי בעולם אם הוא יחזיר את החטופים. אני לא מבינה מה דופק אותנו ככה כחברה, זה שובר אותי. הדבר היחיד שמעודד אותי זה ההפגנות בשבת. זה שיש אנשים שאשכרה קמים ויוצאים החוצה כדי להגיד, 'אכפת לי'".
7 צפייה בגלריה
"אם החטופים יחזרו בן גביר יקבל מיליון לייקים. בואו נבטיח לו את זה!" לאה לב
(צילום: טל שחר)
אבל הסיבה שלשמה התכנסנו אינה מעצבנת כלל. במשך שש שנים נערכו הצילומים לסרטו של ירדן אגיאן, "ילד זין", שבתפקידים הראשיים שלו משמשים לב ותובל שפיר (גאליס! השמיניה!). סרט התבגרות חמוד להפליא עם ניחוח אמריקאי, על ידידות אמת בין שני תיכוניסטים שמנגנים בלהקת דיסטורשן. את התסריט שלח אגיאן אל לב כשהיא הייתה בשיא פריחתה המקצועית: "הייתי אחרי 'מועדון לילה', הייתי ברדיו, כבר שיחקתי ב'לעבור את הלילה' והיה לי ניסיון בימי צילום. ופתאום הוא בא עם הפקה עצמאית קטנה, ואנשים רעננים שעושים טעויות של 'חבר'ה, בחייכם'. הם הרבה יותר מלומדים ממני, יודעים המון מצד אחד אבל פשוט לא מנוסים".
החיים של לב התנהלו בעלייה והיא אמרה לעצמה שתקרא את התסריט מתוך נימוס ותסרב. אבל תוך כדי קריאה היא הבינה שהיא קוראת את סיפור חייה. "זיהיתי את עצמי שם", היא אומרת בפליאה, "אני חושבת שאני לא היחידה שזה קרה לה - את בחורה קצת גמלונית, משהו לא מפותח עד הסוף ואת לא יודעת אם זה יתפתח. את מרגישה שאת שונה מהבנות שלומדות איתך כי הן מקבלות מלא תשומת לב מבנים ואת לא, אבל יש לך את החבר הטוב הזה, שאף פעם לא מנסה להתחיל איתך או לקחת את זה לכיוון המיני. אז את נושאת אותו בפרנד-זון.
7 צפייה בגלריה
"לשחק עם תובל שפיר מ'השמיניה'! ו'אווטאר כשף האוויר האחרון'! אני גדלתי על הדברים האלה". מתוך "ילד זין"
(צילום: רון ברנוב, באדיבות יובל גרבר תקשורת ויח"צ)
"בזמן הזה הוא מאוהב בך ואת מעוורת את עצמך כדי לא לראות את זה, כדי שזה לא ייהרס. כי עד שיש לי תשומת לב גברית שהיא לא מגעילה, בואי נהנה מזה. נתליתי בזה. אמרתי לירדן שהוא תפס משהו כל כך מדויק, שברור שאני אבוא. ועוד לשחק עם תובל שפיר מ'השמיניה'! ו'אווטאר כשף האוויר האחרון'! אני גדלתי על הדברים האלה".
הצילומים של "ילד זין" היו דרמה בפני עצמם. הם עברו דרך הקורונה, עם חזרות בזום וצילומים בין הבידודים, אחר כך הגיעו 7 באוקטובר והמלחמה. לב גילמה בת 17 כשבפועל הייתה בין גיל 24 ל-30, אבל עברה כתיכוניסטית על מלא. "זה לא כזה מוזר", היא קובעת, "יש סדרות שבהן התיכוניסטים הם בני 30 פלוס, אני לפחות עוד עדיין סוחבת איתי אקנה, אני עוברת כתיכוניסטית".
היה קשה לאמץ וייב של מתבגרת?
"ברור. זה לחבק בעיקר את לאה בת ה-14 ולהזכיר לי מי הייתי. כי בגיל 17 כבר התחלתי לעשות סטנד-אפ ומשהו נפתח. ברור שהיו עוד חלקים ילדיים אבל משהו בהתפרצות הזאת, כשיש לך עוד כוח לריב עם אנשים, זה היופי בגיל 17. היום אין לי כוח לריב יותר".
לא סגורה על זה, אבל ניחא. זה עשה לך חשק לשחק?
"אני מקבלת מדי פעם אודישנים ל'מיכל, בת 30, סטלנית ומצחיקולה'. יש לי שני טייפקאסטים - אשכנזייה לא רצינית או רוסייה לא רצינית. אבל לצערי אני כמעט אף פעם לא עוברת אודישנים כי אני לא באמת שחקנית. אני מתנצלת בפני כל השחקנים כי כשאני רואה שחקנים שמתחילים לעשות סטנד-אפ אני אומרת 'אוקיי, אבל אתה שחקן, עזוב אותך'.
"לא עברתי אודישן אחד בחיים. כל תפקיד שעשיתי נכתב ללאה לב. אני זורמת על זה כי אין לי כוח לדחייה. דחייה זה תמיד דבר גרוע ולא נעים, למרות שאני רגילה לדחייה בתור סטנדאפיסטית. תמיד שואלים אותי, 'איך את עושה את זה, אם את עולה לבמה והבדיחה לא מצחיקה, מה עושים?' מתמודדים! ממשיכים הלאה, זה לא מפחיד אותי כי עברתי את זה כל כך הרבה".
7 צפייה בגלריה
"לא עברתי אודישן אחד בחיים. כל תפקיד שעשיתי נכתב ללאה לב". מתוך "ילד זין"
(צילום: רון ברנוב, באדיבות יובל גרבר תקשורת ויח"צ)
אז מה הבעיה?
"אני לא מסוגלת ללמוד טקסט שמישהו כתב. וסליחה, באמת, יש לפעמים תסריטים שהאלוהים ישמור. בתור מישהי ששואפת להיות תסריטאית בא לי לפתוח ג'ורה על תסריטאים בארץ. מה זה החרא הזה? איזה בחורה בת עשרים ומשהו תגיד 'אומנם'? אבל אני קוראת תסריטים ולומדת אותם ומגיעה, ונותנים לי הוראות בימוי ואני עושה מה שמבקשים ויוצאת משם ולא שומעת מהם בחיים. ואחרי שנה וחצי הסרט מקבל פרסי אופיר ואת אומרת, 'יאללה כוסאומו, אני לא מבינה כלום בתחום הזה'.
"בסוף עדיף לי לא להתמודד עם השינון של הטקסטים ולא לקבל את ה'לא' ולצבור את הגועל. הרי תמיד תהיה לי במה. אם אני רוצה להופיע אני אשלח הודעה לחבר סטנדאפיסט, 'תן לי עשר דקות אצלך', ואני אקבל. אז הרעב הזה של שחקנים, כבר אין לי אותו. אני מקבלת מלא צומי, אני לא צריכה צוות עליי. משחק זה סופר קשוח, את מגיעה לימי צילום כדי לשבת ולחכות שיכוונו את המצלמה והתאורה. רוב היום לא משתמשים בך, ואז את צריכה לעשות את השורות שלך בול, בזמן כשלכולם יש 20 אלף מקום לטעויות ולך אין, כי יש לו"ז. אני חושבת שאנשים לא מבינים כמה קשה זה לשחק. רוב היום זה לשחק קנדיקראש ולרכל עם המאפרת".
את מתפרנסת מסטנד-אפ בימים אלה?
"אני עושה כל מיני דברים מוזרים. אני כמעט אף פעם לא יוזמת, תמיד באים אליי. ככה זה היה עם 'הישראליות', 'מועדון לילה', הרדיו. כל הדברים שהחזיקו אותי לאורך זמן - אחרים יזמו. אני במצב טעינה כרגע, מי שרוצה לפנות אליי – בכיף. אני עובדת על תסריטים משלי, מה שנקרא. יש לי איזה 20 כאלה ואני עובדת עליהם במקביל. שום דבר לא יבשיל, כמובן, ואחרי שאמות תפתחו את זה ותעשו מה שאתם יכולים. אני לא אגיש את זה לשום מקום. יש לי הרבה חלומות ומשבר זהות. אני מתקרבת לגיל 30 ואני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה, אני אוכלת סרטים וזהו. והסרט הזה הוא עוד יוזמה של מישהו אחר שהצטרפתי אליה. ואני גאה בה מאוד".
"טוויטר הייתה אפליקציה של הייטרים וטרולים, עכשיו היא של נאצים"
השילוב הבלתי-אפשרי של עור של פיל מצד אחד ולבישת הלב על השרוול מהצד שני, הוא חלק בלתי-נפרד מהאפקט הלאה-לבי. היא זועקת מדם ליבה על המציאות שאנחנו חיים בה, ורגע אחרי זה לוגמת מכוס עם תמונה שלה ומתמוגגת משגיאת כתיב בכיתוב על הכוס, שקיבלה בהוקרה ממכללת ספיר, "יקרית האולפן". מתחשק לך להתחנן בפניה שתיקח קצת פחות ללב, אחרת זה ייגמר לא טוב. אחרי 7 באוקטובר היא נסחפה לצפייה אובססיבית בחדשות עד שבשלב מסוים תפסה את עצמה והחליטה להיגמל.
"היום אני צורכת חדשות דרך הרשתות החברתיות, כי חבל לי על הזמן", היא מסבירה. "קלטתי שהמלחמה נגמרה כשחזרו הפרסומות. בהתחלה לא היו בכלל, אחר כך זה חזר לשתי דקות של 'בזמנים כאלה חשוב לפתוח חשבון בבנק הפועלים', שגם זה היה ציני אבל לפחות רק לשתי דקות. עכשיו יש מקבצים של שבע-עשר דקות, שמים זין על הרגולציה ומשלמים את הקנסות, שזה פינאטס.
7 צפייה בגלריה
"היום אני צורכת חדשות דרך הרשתות החברתיות, כי חבל לי על הזמן". מתוך "ילד זין"
(צילום: רון ברנוב, באדיבות יובל גרבר תקשורת ויח"צ)
"קשה לי. אני מרגישה את הציניות, החדשות נהיו כמו פעם. בשלוש, בארבע, בחמש, בשש, אותן חדשות מטאלנטים שונים, ואז בשמונה יש את דנה וייס וקושמרו ויונית והם אומרים את אותו דבר כמו אלה שמרוויחים פחות מהם. אי-אפשר לראות את החרא הזה. בכל פעם שאני רואה את זה אני אומרת, 'עמית סגל, הקשבתי לך, בוא ניתן לרביב דרוקר חודשיים להביא את התחקיר שיגיד את האמת ולא את החרטה שהבאת לנו עכשיו'. בטוויטר אני לפחות מקבלת את זה אחרי יד ביקורתית אחת לפחות. זה כל כך חשוב".
גם אני מרגישה שטוויטר מפשיט את המניפולציה והרצינות העצמית התהומית של החדשות ועדיין, הוא הפך למקום נוראי.
"טוויטר תמיד היה מקום נוראי, אגב, פשוט בכל פעם בדרך אחרת. פעם היו רק הייטרים וטרולים ועכשיו יש גם נאצים פתאום. מאז מאסק אני מדווחת על כמות מטורפת של ציוצים אנטישמיים. אני, לאה, שכל הזמן קוראים לה אנטישמית וגויה, שהיחס שלי ליהדות אמביוולנטי מאוד, אבל בשנייה שאני רואה גוי שבא ועושה האשמות אנטישמיות מלפני השואה, על יהודים שמנסים להשתלט על התקשורת, היהודייה שבי קופצת. ואני מדווחת ועונים לי במייל ש'לא מצאנו שום בעיה בציוצים שדיווחת עליהם'. מבחינתי זאת אפליקציה שנהייתה חד-משמעית של נאצים".
תגידי, איך מכילים את הכעס שלך בבית?
"זה מצחיק כי בעלי לפעמים כזה, 'למה את צועקת עליי?' ואני אומרת, 'שמעת שאני פונה אליך בכלל? צעקתי לחלל הכללי, אין לי טענות נגדך. אני מדברת על הממשלה על החברה, על דברים כלליים. דברים שקורים בחוץ. למה אתה לוקח את זה כזה אישי? אני פשוט צועקת'. אז לפעמים הוא אומר, 'בואי נוריד את הטונים' ולפעמים הוא יודע שכל מה שאני צריכה לשמוע זה 'את צודקת לגמרי, זה חרא. מה נעשה? בואי נקום ונתחיל לעבוד'".
הוא צריך להסתפק בזה שהטענה לא מופנית כלפיו.
"האמת שזה העניין. זה שכבר אין לי כוח לריב עם אנשים שקרובים אליי זה בגלל שהאנרגיות האלו הולכות על דברים שאין לי שליטה עליהם. ללכת לפוליטיקה? אני?! אבל על מי אני יכולה לסמוך שם? אני יודעת שאני לא אשרוד שם. אז אני אשב פה כמו מפגרת ואצעק".
