מודה: סרטי "לזמן את הרוע" הם הגילטי פלז'ר שלי. סדרת החקירות המבוססת על סיפורים אמיתיים שבמרכזם זוג הדמונולוגים האמריקאים אד ולוריין וורן שיוצאים לצוד שדים ולפענח תופעות על-טבעיות, הפכה את שלושת סרטי הסדרה להצלחות מסחריות (כ-850 מיליון דולר בסה"כ), וכוננה יקום שלם של אימה שהעלה את הכנסותיה בעולם לכ-2 מיליארד דולר. היקום הזה כולל את סרטי "הנזירה" המקוללת והבובה הרצחנית "אנאבל", וכמובן את שלל הבתים הרדופים שאליהם מגיעים בני הזוג וורן כדי לסלק אורחים ערטילאיים בלתי-קרואים.
לזמן את הרוע: הפרק האחרון
(באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
עתה יוצא לאקרנים הפרק הרביעי והחותם, שנקרא בצורה הולמת "לזמן את הרוע: הפרק האחרון" (The Conjuring: Last Rites) – הכותרת באנגלית מתייחסת לטקסים הדתיים שמלווים אדם על ערש דווי. הוא מוצא את בני הזוג וורן כשהם כבר בפנסיה – אם אכן זו ההגדרה הנכונה למגרשי שדים אחרי פרישה – במה שיהפוך להיות הסיבוב האחרון שלהם מול כוחות האופל. אחרי עשור קולנועי מוצלח בהחלט מבחינה כלכלית (הסרט הראשון יצא ב-2013), אפשר בהחלט לחתור לסיום – אם כי, כמו שקורה לא פעם עם רוחות, ספק אם מפיקי הפרנצ'ייז (ג'יימס וואן ופיטר סאפרן) לא יעלו עוד פרקים באוב.
3 צפייה בגלריה
הכיור הזה רדוף! תעשה אתה את הכלים. מתוך "לזמן את הרוע: הפרק האחרון"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
הפרק האחרון מתרחש בשנת 1986, כאמור אחרי שבני הזוג וורן (ורה פרמיגה ופטריק ווילסון) החליטו, מה שנקרא, לעשות לביתם. פרולוג קצר מחזיר אותנו ל-1964 כאשר השניים, בתחילת דרכם המקצועית ולוריין בהיריון מתקדם, מגיעים לחקור את צפונותיו של רהיט-מראה ארור. ההתנסות הזו כמעט נגמרת באסון, אבל לבני הזוג נולדת בת מקסימה. לימים, אמהּ תלמד אותה שיר ילדים שאמור לסייע לה להתגבר על פחדים וחרדות – עניין מובן מאליו נוכח עיסוקם של הוריה. השיר הזה עוד ישוב ויצוף כמה פעמים במהלך האירועים המחרידים שלהם הבת הבוגרת תהיה עדה בהווה. חזרה לשנת 1986, הבת, ג'ודי (מיה טומלינסון), מצוידת עתה בבן זוג, שוטר לשעבר (בן הרדי) המתכוון להציע לה להינשא לו, למורת רוחו של אד - מה שמכניס אל הסרט גם את רוחן (סליחה, אי אפשר היה להימנע מזה) של קומדיות משפחתיות נוסח "אבי הכלה" ו"פגוש את ההורים".
הפרשה ששואבת את בני הזוג (כמו גם את בתם וחתנה המיועד) חזרה לעניינים נודעה כ"בית משפחת סמרל הרדוף", ומתייחסת לאירוע שקרה בעיר קטנה פנסילבניה. בסרט מתוארת משפחה מורחבת הכוללת גם סבא וסבתא שרוכשים את הרהיט הנ"ל כמתנת טקס הקומיוניון לנכדתם. כצפוי, מאותו רגע מתחילה סדרה של התרחשויות על-טבעיות לפקוד את הבית, שמגיעות לשיאן בפרץ מונומנטלי של הקאות של כלת השמחה. המשפחה הופכת לסנסציה תקשורתית אבל לוקח זמן עד שבני הזוג וורן נכנסים לתמונה – אד סובל ממחלת לב שאינה מאפשרת לו לצאת לעוד סבב מול הרוחות, ובכל זאת. איך אמר מייקל קורליאונה ב"הסנדק 3"? "כשכבר חשבתי שיצאתי מזה, הם מושכים אותי חזרה פנימה!".
3 צפייה בגלריה
היזהרו מרהיטי-מראה. מתוך "לזמן את הרוע: הפרק האחרון"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
לזכות הסרט שביים מייקל שאבס (שביים גם את הפרק הקודם כמו גם את "הנזירה 2") ייאמר, שהוא לא מתיימר להציע משהו חדש. כן, גם זה יתרון לפעמים. מי שהולכים לראות את "לזמן את הרוע: הפרק האחרון" יקבלו בדיוק את מה שהוגש להם גם בפרקים הקודמים. זה כמו מפגש מחודש עם חברים ותיקים, עד כמה שישויות דמוניות נחשבות לכאלה. אם כבר, הסרט מנסה לסגור מעגל עם תחילת הקריירה של בני הזוג וורן, ולהסביר מדוע הפעם הזאת, גירוש השדים בבית משפחת סמרל, הייתה אולי פעם אחת יותר מדי עבורם. הסרט גם יותר מאשר רומז שיכולותיה המתקשרות של לוריין עברו בירושה לבתה. במציאות, אגב, ג'ודי חיה חיים שאינם קשורים בהתעמתות עם העולם שמעבר (בעלה הוא המנהל של "מוזיאון וורן לתופעות על טבעיות" שנמצא בביתם של בני הזוג בקונטיקט, ובו שמורים חפצים שנאספו במהלך חקירותיהם).
האם "הפרק האחרון", כמתבקש משמו, אכן יהיה כזה? לכאורה, ישנם עוד סיפורים רבים לספר שחוזרים מן הסתם על אותה מתכונת. הסרט הנוכחי מבקש לעצב את משפחת וורן כמשפחה נורמטיבית – עד כמה שארוחה משפחתית חגיגית במסעדה שבמהלכה נִגְלה לרגע שד יכולה לאפיין אותה ככזאת. חרדתו של אד מפני הגורם הזר, בצורת בן זוגה של ג'ודי שמעוניין להציע לה נישואים, אמורה לזהות אותו גם כאב דאגן ולא רק כאב קדום של הגוסטבאסטרס – עלילת הסרט מתרחשת אחרי הצלחתו הקולנועית של "מכסחי השדים" (1984), שדווקא הופכת את דמויותיהם של אד ולוריין למי שהיו, לפחות בעיני הקהל הדל, הצעיר והמשועמם שמאזין לאחת ההרצאות שלהם.
3 צפייה בגלריה
היום בהרצאתנו נלמד על רווחיותם העצומה של סרטי האימה. מתוך "לזמן את הרוע: הפרק האחרון"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
כך, עיסוקה של הסדרה כולה במשפחות שמתמודדות מול איום על-טבעי – מתחבר לחרדתו של אד מפני "הזר" שחודר אל התא המשפחתי הפרטי. לא רק דרך דמותו של החתן המיועד, אלא גם דרך זרעי רוע שטני שנטמנו כבר בראשית הדרך וקשורים בלידתה של בתם. זה אולי לא הופך את הסרט למורכב במיוחד, אבל בהחלט מייצר סגירת מעגל עם הפרקים האחרים. איך תסתדרנה מעתה, עם פרישתם של בני הזוג וורן, משפחות המתגוררות בבתים רדופים? ככל שהדברים אמורים בסדרה ובספין-אופ'ס שלה (אד ולוריין הלכו לעולמם ב-2006 וב-2019, בהתאמה) – סביר להניח שאיזו רוח רפאים תצוץ בדיוק בזמן המתאים.
