בטקס האוסקר ה-82, שנערך ב-7 במרץ 2010, נרשמה היסטוריה: קתרין ביגלו הפכה לאישה הראשונה שזוכה באוסקר הבימוי, וזה קרה בזכות סרטה "מטען הכאב", שהתרחש על רקע המלחמה בעיראק.
"על סף פיצוץ" - טריילר
( באדיבות נטפליקס)
"אין דרך אחרת לתאר את זה, רגע של פעם בחיים", אמרה ביגלו בנאום התודה שלה. "קודם כל, זה כל כך יוצא-דופן להיות בחברתם של חבריי המועמדים, יוצרי קולנוע כל כך חזקים שהעניקו לי השראה ואני מעריצה את חלקם, במשך עשרות שנים. ותודה לכל חברי האקדמיה. זה, שוב, רגע של פעם בחיים. אני רק רוצה להקדיש את הפרס לנשים ולגברים בצבא שמסכנים את חייהם על בסיס יומי בעיראק ובאפגניסטן וברחבי העולם. ומי ייתן שיחזרו הביתה בשלום".
לזכייה של ביגלו נוסף ממד נוסף, רכילותי אפילו - בקרב על האוסקר, ביגלו ניצחה את בעלה לשעבר, הבמאי ג'יימס קמרון, שהיה מועמד על "אווטאר" מוחץ-הקופות. בדרך לאוסקר, ביגלו עשתה תקדים נוסף כשהייתה לאישה הראשונה שוכה בפרס גילדת הבמאים האמריקאית. באותו טקס אוסקר תקדימי, "מטען הכאב" זכה בעוד חמישה פסלונים, כולל הסרט הטוב ביותר.
7 צפייה בגלריה
ניצחה את "מלך העולם", שבמקרה היה גם האקס שלה. קתרין ביגלו
(צילום: Vittorio Zunino Celotto/Getty Images)
אבל ביגלו לא אוהבת דיונים בנושאי מגדר. היא הייתה הראשונה להדוף עיסוק בסוגיות של "קולנוע נשי" ושאלות כמו איך זה להיות במאית בתעשייה הנשלטת על ידי גברים, ואם היא נהנתה לביים סרט מלחמה בסביבה נוטפת טסטוסטרון. "עשיית סרטים לא קשורה למגדר", היא הכריזה כשראיינתי אותה בפסטיבל ונציה 2008, כש"מטען הכאב" נחשף שם. "בלתי אפשרי בשבילי לצאת מעצמי, כך שאני לא יודעת איך הייתי מביימת את 'מטען הכאב' לו הייתי גבר. זה כל כך היפותטי, שזה בלתי אפשרי לדמיין את זה. אני גם לא מסתכלת על הדברים דרך עדשה מגדרית, אלא דרך עדשה של הגינות דרמטית".
15 שנה חלפו מאז הזכייה של ביגלו באוסקר, ומאז קטפו עוד שתי נשים את הפסלון הנחשק: קלואי ז'או על "ארץ נוודים" (2021) וג'יין קמפיון על "כוחו של הכלב" (2022). והנה, ביגלו חוזרת לוונציה, והפעם עם "על סף פיצוץ" (במקור: A House Of Dynamite), תוצרת ענקית הסטרימינג נטפליקס.
כשפגשתי את ביגלו בסוויטה בסטייל אוריינטלי המשקיפה על חוף הים, במלון הכי יוקרתי ומהודר בלידו, שאלתי אותה מה הזיכרונות שלה מהלילה שבו היא עשתה היסטוריה. "הייתי בהלם מוחלט", מגלה ביגלו. "לא חשבתי בשום צורה שזה יקרה. יש עכשיו הרבה יותר נשים בתעשייה ובאוסקר, וזה מאד משמח אותי".
איפה את שומרת את הפסלון החלוצי?
"אני שומרת את האוסקר במשרד שלי, וזה נראה כאילו הוא מוצב קצת בארון קבורה".
"על סף פיצוץ" יוצא בסוף השבוע הקרוב לבתי הקולנוע והחל מ-24 באוקטובר הוא יהיה זמין בנטפליקס. העלילה עוקבת אחר משבר שמאיים על ארצות הברית – טיל בליסטי בין-יבשתי גרעיני נורה ממקור לא ידוע ותוך 18 דקות הוא אמור להגיע ליעדו. הסרט מורכב משלושה סיפורים ומנקודות מבט אחדות, המדגימים את התמודדות הבית הלבן עם האיום, את הניסיון לברר מאיפה הטיל שוגר ואת הדילמות איך להגיב. אגב, אידריס אלבה מגלם את נשיא ארצות הברית ויש גם נקודה ישראלית – באחת הסצנות בחדשות מדווחים שבתל-אביב יש אזעקה.
התסריט נכתב על-ידי העיתונאי, המפיק והתסריטאי נואה אופנהיים, החתום בין היתר על חשיפת פרשת המפיק והאנס הטורף הארווי ויינשטיין. אופנהיים נטל את השם המקורי של הסרט – "בית של דינמיט" - מפודקאסט של סם האריס, "שדיבר מספר פעמים על הנושאים שבהם הסרט שלנו עוסק", כפי שסיפר אופנהיים בפגישתנו בוונציה. "חשבתי שבית של דינמיט הוא מטאפורה מבריקה על השבריריות של העולם שבו כולנו חיים ועל היכולת הקולקטיבית לבחור לשכוח את הסכנות הכרוכות בחיים בעולם שבו יש נשק גרעיני".
7 צפייה בגלריה
רגע, לא היית נשיא בריטניה לפני רגע ב"ראשי מדינות"? אידריס אלבה, מתוך "על סף פיצוץ"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
ביגלו מעידה שהרצון שלה לעשות את "על סף פיצוץ" נובע בין היתר מזיכרונות ילדות טראומטיים. "גדלתי בשנות ה-50, בשיאה של המלחמה הקרה - תקופה שבה התחבאות מתחת לשולחן בית הספר נחשבה לפרוטוקול המקובל לשרוד פצצת אטום. זה נראה אבסורדי עכשיו, אבל באותה תקופה, האיום הרגיש כל כך מיידי, שצעדים כאלה נלקחו ברצינות. זה היה מפחיד, התאמנו בלרדת מתחת לשולחנות. וזה היה מגוחך – זה הרי לא היה מציל אותנו, ועדיין הכריחו אותנו לרדת מתחת לשולחן. היום במבט לאחור אנחנו מבינים כמה מטופש זה היה, וכמה טיפשים אנחנו היום, כשאנחנו מקיפים את עצמנו בבית של דינמיט.
"כיום, הסכנה רק הסלימה. מדינות רבות מחזיקות בכמות מספקת של נשק גרעיני כדי לשים קץ לציוויליזציה תוך דקות. ובכל זאת, ישנה מעין קהות קולקטיבית - נורמליזציה שקטה של הבלתי-נתפס. איך אפשר לקרוא לזה 'הגנה' כאשר התוצאה הבלתי-נמנעת היא הרס מוחלט? רציתי לעשות סרט שמתעמת עם הפרדוקס הזה - לחקור את הטירוף של עולם שחי תחת צל מתמיד של השמדה, אך כמעט ולא מדבר על כך".
היום אנחנו כאמור במצב דומה לתקופה שבה גדלת. את חושבת שאת האיום יוכלו להסיר ממשלים שאומרים: "בואו נתקוף לפני שהכול יתחיל"?
"לצערי אין תקיפה שלא יהיו לה תוצאות שישפיעו על כל העולם. לכן אני חושבת שהאפשרות לדיפלומטיה, שיחה, אינפורמציה - הם הדברים החשובים ביותר להגנה עלינו. אני מקווה שיתקיים דיאלוג ושנוכל לדבר על הנושאים האלה. ולרוע המזל צריך לנהל דיאלוג עם כולם. זה פחד עולמי שלא ניתן יהיה לעצור את הפצצות הללו. אני מאמינה בכוחה של העיתונות וזה חשוב שהיא ממשיכה להביא מידע לעולם. הידע והאינפורמציה הם ההגנה היחידה שיש לנו נגד המצב. המטרה שלי היא לעורר את הקהל ולעורר מחשבה נגד הקטסטרופה האפשרית".
ביגלו ממשיכה לקונן על המצב בתוך ארצות הברית בפרט ובעולם בכלל. "הבעיה היא שאנחנו לא מדברים אחד עם השני, אנחנו חיים בעולם מפוצל - דמוקרטים נגד רפובליקנים - והתשובה לכך למיטב הבנתי היא גלובלית. העולם חייב להתחבר ולומר את מה שאנחנו אומרים, ולשאול איך נוכל להתגבר על זה? איך נוכל לחיות בעולם בטוח יותר? ואני יודעת שזה נכון גם לגבי האקלים וההתחממות הגלובלית. זה בדיוק אותו המצב ואם נישאר בבועה שלנו, בסביבה המנותקת שלנו, שום דבר לא ישתנה".
אחד הסיפורים בסרט מתרחש בגטיסברג, בדרום פנסילבניה, במהלך אותן 18 דקות גורליות. זה קורה במקום שבו עורכים שחזור של קרב גטיסברג, אחד הקרבות המפורסמים במלחמת האזרחים האמריקאית – קרב הנחשב לנקודת מפנה במלחמת האזרחים וגם לקרב עם מספר הנפגעים הגדול ביותר באותה מלחמה, עם 50.000 אבדות בנפש.
"יש בבחירה בגטיסברג איזו סמליות נעלה", מסבירה ביגלו, "כמו כן גיטסברג קרוב מבחינה גאוגרפית לוושינגטון הבירה, וכך הדמויות בסיפור הזה יכלו להגיע במהירות לאתר בפנסילבניה, שבו נמצא מאגר הנשק הגרעיני. אז ההחלטה שלנו לבחור בגטיסברג נבעה מהסמיכות הגיאוגרפית וגם בגלל שזו אנלוגיה מעניינת".
את חושבת שמלחמת אזרחים נוספת עלולה לפרוץ בארצות הברית?
"אני לא יודעת".
ביגלו מעידה ש"על סף פיצוץ" מתבסס על תחקיר מקיף שערך אופנהיים. "נואה, עם הידע הבלתי-נדלה שלו, סיפק את כל מה שהיינו צריכים. התחקיר היה מאוד חשוב והוא שנתן לנו את היסודות. היו גם כמה גנרלים שהייתי בקשר איתם. אם הם לא היו על הסט הייתי יכולה לפנות אליהם בכל זמן והם סייעו בכל דבר שהיינו צריכים".
אופנהיים מוסיף: "יש לי ולקתרין הרבה קשרים, אז שוחחנו עם אנשים רבים שעבדו בית הלבן, בחדרי מצב וכדומה. למשל המנהל לשעבר של הבית הלבן, וכל מיני דמויות בולטות שהיו בנקודות אסטרטגיות וקשורות למאגר הנשק הגרעיני שלנו אחד הנושאים המשותפים שעלו בשיחות הללו זה שהם הגיעו לעבודה מדי בוקר ותרגלו את כל התרחישים האפשריים מדי יום: מה יקרה במקרה של משבר גרעיני, מה הצעדים שיש לנקוט. אבל יש דבר אחד שאתה לא יכול לעבוד עליו ולתרגל אותו - התגובה הרגשית שלך כאשר קורה אחד התרחישים.
"אז בעבודה על הסרט, בנינו את כל התרחישים והפעולות, את כל התוכניות המורכבות, אבל בסופו של יום ההחלטה תיפול על כתפיו של אדם אחד. וזו הסיטואציה בארצות הברית - אדם אחד שמקבל את ההחלטה וזה נשיא המדינה. אז לא משנה כמה פעמים תתרגל או כמה מפוארת ומתוחכמת היא תוכנית הפעולה, כי בסופו של דבר אותו אדם צריך לקבל את ההחלטה. וקצת קשה לקבל את זה".
וביגלו מסכימה איתו. "העובדה הזאת שלאדם אחד יש מספר דקות לקבל החלטה גורלית כזאת, מאוד טורדת ויכול להיות מאד בעייתית. זו לא בעיה של מדינה אחת, זו בעיה עולמית".
הייתי יכולה להמשיך לעשות סרטים שגרמו לי הנאה, אבל גיליתי את הכוח של הקולנוע"
ביגלו בת ה-73 היא אישה מרשימה, תמירה ונאה מאוד, בלי התערבות של פלסטיקאים או זריקות. היא נראית נהדר בחליפת ג'ינס מחמיאה. לא מפתיע שהמותג גאפ בחר בה ב-1989 לככב בפרסומת.
היא נולדה בסאן קרלוס קליפורניה לספרנית ומנהל מפעל צבעים, שחלם להיות צייר קומיקס. בצעירותה ביגלו למדה והתעסקה באמנות פלסטית, ואת הרקע הזה הביאה לסרטיה המסוגננים, בעלי העוצמה החזותית והמיומנות הטכנית.
ביגלו למדה קולנוע באוניברסיטת קולומביה והחלה לעשות סרטים. כבר בראשית דרכה, היא לא התעסקה במה שנהוג לכנות נושאים נשיים, והעדיפה לייצור קולנוע פעולה גברי, אנרגטי ואף אלים על אופנוענים, ערפדים וגולשים. סרטה השלישי, "פלדה כחולה " (1990) על שוטרת (ג'יימי לי קרטיס) המנסה לחסל/להפליל רוצח פסיכופט (רון סילבר) הרוצח אנשים בשם אהבתו אליה, הפנה אל ביגלו את תשומת הלב - והיא החלה לקבל סרטים עם תקציבים גדולים בהשתתפות שחקנים מפורסמים.
ב"נקודת פריצה" (1991), על סוכן FBI היוצא ללכוד חבורת שודדי בנקים/גולשים המתחפשים במהלך השוד לנשיאי ארצות הברית לשעבר, היא שיתפה פעולה עם קיאנו ריבס ופטריק סווייזי. בסרט הפעולה/מד"ב השאפתני "ימים משונים" (1995), שאותו הפיק וכתב הגרוש ג'יימס קמרון, כיכב רייף פיינס.
אך למרות הצלחותיה, ביגלו סומנה כשנויה במחלוקת. מתנגדיה סברו שהיא צמאת-דם ואלימות ולא התלהבו מעודף הסגנון "היומרני והמלוקק" שלה. נטען גם שהיא מפגינה בסרטים שלה פטיש למדים ולכלי נשק. "זה לא פטיש, זה עניין שלי בסוג של קולנוע ניסיוני", הדפה את המתנגדים. "אין דבר יותר דרמטי ממלחמה ומאלימות".
בשנת 2000 יצרה ביגלו את "גלים מן העבר" דל-התקציב, שהתרחש במאה ה-19 והופיעו בו שרה פולי ושון פן. הסרט כשל בקופות. כעבור שנתיים, חוותה אכזבה נוספת, אך מהדהדת יותר - סרטה "K-19" שעלילתו מוקמה בצוללת גרעינית סובייטית ונעשה בתקציב מפואר (100 מיליון דולר), קרס בקופות - וזאת למרות הנוכחות של האריסון פורד וליאם ניסן. הכישלון הזה פגע במעמדה של ביגלו בבירת הסרטים, והיא התקשתה להשיג תקציבים.
אחרי שבע שנות היעדרות, ביגלו התקמבקה עם "מטען הכאב" - הפקה עצמאית שנעשתה מחוץ לאולפנים הגדולים, בתקציב דל. בתחילה, "מטען הכאב" לא זכה להצלחה קופתית גורפת או לתהודה רבה, אבל לפתע צבר תאוצה וכבש את המבקרים ואת חברי האקדמיה, שהעניקו לו את האוסקרים.
העלילה התמקדה ביחידה של צבא ארצות הברית המתמחה בפירוק פצצות ונטרול מטענים, ופועלת בעיראק, ששרצה אז מחבלים מתאבדים ומארבים של מורדים אשר התנגדו לפלישה האמריקאית. ליחידה הצטרף חייל חדש (בגילומו של ג'רמי רנר) – חבלן מיומן, אמיץ, פסיכי, חף מפחד, שלא נרתע לפלרטט עם הסכנה. הוא מציית למוטו הפותח את הסרט: "פעמים רבות, ריגוש הקרב מהווה התמכרות חזקה וקטלנית, כי המלחמה היא סם".
לדברי ביגלו, "בהתחלה היו היסוסים מצד אנשים כשהם שמעו שאנחנו מצלמים בירדן. היו חברי צוות שרצינו להביא למזרח התיכון והם פחדו. ניסיתי להפיג את החששות שלהם. עם חלק הצלחתי. להיות במזרח התיכון זו הזדמנות לקולנוען, במיוחד אם זה הנושא של הסרט. צריך להתקרב לקונפליקט שם כמה שאפשר". אגב, בנאום התודה שלה באוסקר, היא הודתה ל"אנשים של ירדן, שהיו כל כך מסבירי פנים אלינו בזמן הצילומים".
ביגלו שבה לצלם בירדן את "כוננות עם שחר" (2012) - דרמת מתח-פעולה שהייתה מועמדת לחמישה פרסי אסקר. סיפורה של סוכנת CIA הנמנית על הצוות שמנסה להתחקות אחר מקום מחבואו של אוסאמה בן לאדן. בסרט כיכבו ג'סיקה צ'סטיין שזכתה בגלובוס הזהב והייתה מועמדת לאוסקר, קייל צ'אנדלר, ג'ייסון קלארק ונציגנו יואב הלוי.
יוצרי הסרט הואשמו בכך שיצרו סרט הנועד לשמש כלי תעמולת בחירות במרוץ לנשיאות ארה"ב. ביגלו והתסריטאי מארק בול הואשמו גם שהם טיפחו את הנרטיב הגורס כי השימוש בעינויים ובחקירות הוא זה שתרם לחיסולו של בן לאדן - ובכלל, מסייע למאבק בטרור. הסופרת נעמי וולף הגדילה לעשות כשהשוותה את ביגלו לבמאית התעמולה הנאצית לני ריפנשטאל, ואמרה שתמיד תיזכר לרעה כיד ימינם של המענים. אנשים אחדים מהוליווד אף קראו להחרים את "כוננות עם שחר".
תרבות - כוננות עם שחר טריילר
(יח"צ)
ב-2017 היא יצרה את "דטרויט" שהתרחש על רקע "מהומות רחוב 12", המהומות שהתפרצו ב-1967 בעקבות פשיטה משטרתית על מתחם בילוי לא-חוקי בעיר דטרויט, ובמהלכה נהרגו שלושה שחורים. במהומות נהרגו עשרות אנשים. "דטרויט" זכה לשבחים, אך כשל בקופות. לקח לביגלו שמונה שנים לשוב - וזה קורה כאמור עם "על סף פיצוץ".
הקריירה שלך השתנתה מראשית הדרך, מה גרם לך לעסוק יותר ויותר בנושאים פוליטיים וחברתיים?
"נהניתי לעשות סרטים כמו Near Dark (מערבון אימה שהיה סרט הבכורה של ביגלו, א"ק) ו'נקודת פריצה', והייתי יכולה להמשיך לעשות סרטים כאלה שגרמו לי כל כך הרבה הנאה, אבל גיליתי את הכוח של הקולנוע. הבנתי שהקולנוע הוא מדיה כל כך עוצמתית וכלי להתחלת הידברות. הקולנוע הוא הצומת המחברת בין אמנות ועיתונות, אמנות ומידע. כל כך חשוב להעביר מידע, אז רציתי לנצל את ההזדמנות ולהעביר את המידע שהיה חשוב לי להעביר".
יש מצב שתחזרי לשורשים ותעשי שוב סרטים כמו אלה שעשית בעבר?
"אני אשמח. זו יכולה להיות הנאה גדולה".
יש סיכוי שתעשי פעם קומדיה?
"אני לא יודעת. אולי".
לא מעט קולגות שלך מאיימים ומאיימות לעזוב את ארצות הברית בגלל הממשל הנוכחי של דונלד טראמפ. גם את שוקלת לעשות זאת?
"נכון, הרבה אנשים עוזבים. לי עדיין אין תוכניות כאלה. עדיין לא, אבל אם אני ארגיש מאד לא בטוחה בארצות הברית, אני אעזוב. אבל אני לא יודעת איפה באמת בטוח היום".
