לפחות מבחינה טלוויזיונית, זוהי שעתה היפה של הנוכלות. נדמה שהמין האנושי שישוב מול המסך הקטן אינו שבע מנציגיה. הוא צופה בהם נפעם כשהם מסתערים על נטפליקס וגופי שידור אחרים, ובכל פעם נדהם מהמחשבה עד לאן ירחיקו מוסרית אותם אנשים, כשהם שועטים במרדף אחרי כסף, תשומת לב, מין, כבוד, כוח וכל התשובות נכונות.
"חומץ תפוחים" - טריילר
(באדיבות נטפליקס )
ממש לפני שבועיים פגשנו את אליזבת פינץ', תסריטאית דרמות שבדתה לעצמה סרטן כדי להתקדם בתפקידה כתסריטאית ב"האנטומיה של גריי" - והנה, בסמיכות מופלאה, מגיעה למסך אישה נוספת שבדתה לעצמה סרטן סופני ופיתחה שיטת תזונה ש"ריפאה" את הסרטן הזה, הפעם כדי לקדם את הקריירה שלה כמשפיענית אורח חיים בריא. את בל גיבסון - כלומר את האשה שמגלמת אותה, קייטלין דיוור - תוכלו לפגוש בנטפליקס ב"חומץ תפוחים" (Apple Cider Vinegar), דרמה מז'אנר "עלייתו ונפילתו של נוכל נרקיסיסט" שעלתה השבוע בנטפליקס וכבר טיפסה למקום נאה במצעד הצפיות של השירות.
3 צפייה בגלריה
מתוך "חומץ תפוחים"
מתוך "חומץ תפוחים"
איףףף, עוד נוכל/ת? קייטלין דיוור, מתוך "חומץ תפוחים"
(צילום: באדיבבות נטפליקס)
מדע הוא קצת כמו דת, לא? יש כל כך הרבה מחקרים, עובדות, תיאוריות ומוצרים, שכל אחד יכול להרשות לעצמו לברור את אלה שמוצאים חן בעיניו, לבחור את המצוות או העובדות שעושות לו טוב ולברוא לעצמו דת פרסונלית מותאמת-אישיות. בשנת 2012 בל גיבסון, צעירה אוסטרלית, הבינה מה היא צריכה לעשות כדי להתחבב על אנשים – היא צריכה להמציא לעצמה סיפור, כזה שיביא אליה קהל מאמינים. בהיעדר חברי אמת היא תיאלץ להסתפק בזה. גיבסון התפרסמה כבלוגרית בריאות ולייף סטייל, כשהיא מפצירה בקהל שלה לדבוק בתזונה נטולת-גלוטן וסוכר ובפעילות גופנית, בטענה שהם אלה שסייעו לה להירפא מגידול ראש ממאיר.
שנה לאחר מכן היא השיקה אפליקציה בשם "המזווה השלם" שקהל מאמינים אחר, של חברת אפל, הוריד מעל 200 אלף פעמים מחנות האפליקציות. באינסטגרם היא צברה מעל לשני מיליון עוקבים. העתיד טמן בחובו גם ספר מתכונים ושילוב של האפליקציה בשעון של אפל, אלא שהמסע של גיבסון היה קצר – ב-2015 כבר עלו חשדות ברשת בנוגע לטיפולי הסרטן שעברה, משם הם זלגו לפקפוק בתרומות שטענה שהעבירה לארגונים שונים. זמן קצר לאחר מכן כבר נחשפה התרמית במלואה בעיתונות. גיבסון ניסתה להיאבק ובסוף ירדה למחתרת כדי ללקק את הפצעים ואולי גם כדי להמציא כמה נוספים. לא משהו ששמן נחשים והמון חוקן קפה לא יכולים לפתור.
3 צפייה בגלריה
מתוך "חומץ תפוחים"
מתוך "חומץ תפוחים"
תעשי חוקן, כפרה. גם אם לא יעבוד, לפחות תקבלי קצת קפאין. מתוך "חומץ תפוחים"
(צילום: באדיבבות נטפליקס)
"חומץ תפוחים" מבוססת על ספר בשם The Woman who Fooled the World ("האשה שהונתה את העולם") עם תת-הכותרת "החושך שבלב תעשיית הבריאות". בהתאמה, כל פרק ב"חומץ תפוחים" נפתח במילים "זה סיפור אמיתי שמבוסס על שקר". השקר הוא לא רק השקר הפרטי של גיבסון אלא השקר הכללי שעליו מבוססת תעשייה עולמית שלמה. שני העיתונאים שחשפו את בל מסקרים את הפרשייה באמצעות ראיונות עם האנשים הקרובים אליה ומקדישים חלקים נרחבים לפיתוי שבטיפולים אלטרנטיביים לסרטן, בעיקר נוכח הקשיחות והיעדר האמפתיה מצד הרפואה הקונבציונלית, ולקלות בה קל לתמרן אנשים ברשתות החברתיות. בפרק הראשון מבהירה דיוור, שנותנת תצוגת משחק מושלמת כמעט, שגיבסון האמיתית לא קיבלה כסף עבור השימוש בסיפור שלה. יש בזה אולי סוג של נחמה בעולם שבו נוכלים מסוגה עלולים בקלות לחצות את הגבול, להפוך לסלבריטאים ולסחוט עוד קצת את לימון התרמיות שלהם.
כסדרה, "חומץ תפוחים" הייתה עשויה להרוויח מעריכה קצת יותר הדוקה. היא מורכבת משישה פרקים בני שעה, שכל אחד מהם עוקב אחרי שלושה קווי עלילה עיקריים: האחד הוא של גיבסון עצמה, השני של מילה (אלישה דבנאם-קארי), בלוגרית יריבה של גיבסון על אותה הנישה, שדווקא חלתה באמת בסרטן והאמינה שהצליחה להיפטר ממנו בזכות אותה מתודת אורח חיים בריא, ולוסי (טילדה קובהם-הרווי) - אשה שחלתה בסרטן השד והפכה למעריצה של גיבסון, קו עלילה שלא ברורה הנחיצות שלו לסיפור ואולי שורבב פנימה כי בן הזוג שלה היה אחד העיתונאים שחשפו את גיבסון בסופו של דבר. "חומץ תפוחים" מטפלת בשלושת הנרטיבים האלה באותה הפרעת קשב המאפיינת את התקופה – היא נעה בלי סדר נראה לעין בין צירי זמן וסיפורים, ומצליחה להעמיס עוד משא על העומס המצוי בסיפור ממילא.
3 צפייה בגלריה
מתוך "חומץ תפוחים"
מתוך "חומץ תפוחים"
הכל בבת אחת בכל מקום. מתוך "חומץ תפוחים"
(צילום: באדיבבות נטפליקס)
יש בה חן מסוים, ב"חומץ תפוחים", בעיקר הודות להופעה של דיוור שמגלמת בכזה כישרון דמות מעוררת-התנגדות ומניפולטיבית כל כך שהיא הופכת אותה לטרגית-קומית וכמעט חביבה. גם האלמנט של שבירת הקיר הרביעי, ששילבה התסריטאית סמנתה שטראוס ("תשעה זרים מושלמים"), עובד יפה עבור הסיפור. בסופו של דבר המניירות העריכתיות והמשחק תורמים להחלקתה של הסדרה בגרון אבל מצד שני מפזרים את המסר ומשטיחים אותו. בסוף הפרק האחרון של "חומץ תפוחים" חוזרת גיבסון-דיוור לצופים ואומרת להם "יודעים מה? אתם יכולים לגגל את זה". ואולי זאת האמת הבטוחה היחידה שמופיעה בסדרה, שאתם באמת יכולים.