בסיום משדר האירוויזיון הלילה (בין שבת לראשון) התגלתה האמת: ישראל אומנם סיימה במקום ה-14 בהצבעת השופטים, אבל אם זה היה תלוי בקהל - אירוויזיון 2026 היה נערך ממש כאן, בתל אביב או בירושלים. שיטת הניקוד המפוצלת בין שופטים לקהל סופגת ביקורת כבר שנים - אבל ככל שהזמן עובר, מתבהר יותר ויותר שהבעיה הזו לא שייכת רק לישראל הקטנטונת. הגיע הזמן שבאיגוד השידור האירופי יעשו חישוב מסלול מחדש.
רגע ההכרזה על המקום השני יובל רפאל אירוויזיון 2025
(צילום: באדיבות כאן, תאגיד השידור הישראלי ואיגוד השידור האירופי (EBU))
במהלך הערב עלו בזה אחר זה נציגים מ-37 המדינות המשתתפות להעניק את ניקוד השופטים. אוסטריה, שניצחה בהצבעה הכללית ובהצבעת השופטים, קיבלה דוז פואה שמונה פעמים, איטליה שש, צרפת חמש. אבל הדוזים האיקוניים הגיעו גם למדינות כמו בריטניה וארמניה - שהתמקמו בתחתית הטבלה.
מאז 2016 ניקוד השופטים וניקוד הקהל מוקרא במהלך המשדר בנפרד. כך נחשף קהל הצופים לעומק הצרה של ההצבעות האסטרטגיות. לפי כל אתרי ההימורים שבדיה הייתה אמורה לקחת אתמול את הגמר בהליכה עם יותר מ-40 אחוז סיכויי זכייה, האם בגלל זה היא קיבלה דוז פואה רק מהשופטים באיסלנד? האם זה היה ניסיון לשים לה מקל בגלגלים?
בהצבעות הקהל יש הרבה פחות פיזור - לא מפתיע כשמדובר במעין מדגם סטטיסטי. אבל כשמסתכלים על הפערים שנוצרים בין ההצבעות עולות קשות לגבי מוסד השופטים באירוויזיון. נכון, ניכר שהשופטים, במיוחד בשנתיים האחרונות, לא נכונים להצביע לנו. בשנה שעברה הם נתנו לנו את המקום ה-12 (כשרק 11 מדינות העזו להעניק לנו בכלל ניקוד בקול רם לעומת 14 השנה) לעומת המקום השני שהקהל העניק לנו, בשקלול סיימה עדן גולן במקום החמישי בתחרות. אבל את הבעיה הזו אפשר לראות גם במדינות אחרות.
שתי דוגמאות מובהקות לזה השנה הן אסטוניה ושווייץ. טומי קאש ושירו "אספרסו מקיאטו" הפכו בין לילה ללהיט הבלתי מעורער של אירוויזיון 2025, עם מליוני צפיות ביוטיוב, בזמן שברשתות החברתיות לא הפסיקו לדבר עליו. הודות לנופך ההומוריסטי שלו היה ברור שהוא יהיה חביב הקהל, ומלומדי ניסיון ידעו להעריך שהשופטים יעריכו אותו פחות בדיוק מאותן הסיבות ("שיר קהל ולא שיר שופטים" - כמו שמכונה בסלנג האירוויזיון) - ואכן כך קרה. אסטוניה הגיעה למקום השלישי הכללי לאחר שסיימה שנייה בהצבעת הקהל ורק תשיעית (!) בהצבעת השופטים.
מהקהל קיבלה אסטוניה 258 נקודות ומהשופטים 98 נקודות בלבד - ואף לא דוז פואה אחד. מהקהל לעומת זאת קיבלה אסטוניה חמישה דוז פואה. הפער הזה גדול, אך עדיין קטן יותר מהפער של ישראל (297 לעומת 60).
פער משמעותי נוסף אפשר לראות אצל נציגת שווייץ זואה מה עם שירה Voyage. שווייץ העפילה אוטומטית לגמר התחרות היות שהיא זכתה בשנה שעברה ואירחה את התחרות. זואה מה קיבלה יותר מ-200 נקודות מהשופטים כשכמעט כל מדינה נתנה לה ניקוד (3 מהן אף נתנו לה 12) והתמקמה במקום השני, אך מהקהל היא לא קיבלה אפילו נקודה אחת. אפשר לשער שהשופטים חשבו להתחנף למארחת או סביר יותר שהן לא ראו בה כלל איום על מקומן בגמר ולכן הרגישו בנוח להעניק לה נקודות.
הצבעות הקהל לא זכו להכתיר את הזוכה גם באירוויזיון 2024, שווייץ קיבלה 365 נקודות מהשופטים ו-226 מהקהל, כשקרואטיה קיבלה 210 נקודות מהשופטים ו-337 מהקהל. ב-2023 כזכור קרה מקרה דומה - אם זה היה תלוי בקהל פינלנד וקארייה עם "צ'ה צ'ה צ'ה" היו גוברים על לורין השבדית עם "טאטו".
אם כבר בימי טרום המלחמה עסקינן, כרגע קל לנו מאוד לכעוס על השופטים ולצעוק "אנטישמיות", אבל אלמלא הם - נועה קירל שלנו הייתה מסיימת את אירוויזיון 2023 במקום החמישי בלבד ולא במקום השלישי.
4 צפייה בגלריה
מקום שלישי בזכות השופטים. נועה קירל בגמר אירוויזיון 2023
(צילום: Sarah Louise Bennett/EBU)
נכון, לשופטים באירופה כנראה קשה להצביע לישראל. אפשר להניח די בביטחון שזה קשור למלחמה המתמשכת בעזה, לאשרה התרבותית שנגמרה לנו, ולזה שהם נחשפים בשמם ושהם לא רוצים לצאת אחרי זה בפנים חשופות במדינה שלהם ולהגיד בגאון "אנחנו נתנו ניקוד לישראל". אבל כנראה שהם גם לא רוצים לצאת אחרי זה בפנים חשופות ולהגיד אנחנו נתנו ניקוד לשבדיה והם ניצחו אותנו בגלל זה. וגם אצלנו - בואו נודה בזה - השופטים לא תמיד נותנים את הדוז פואה למי ש"מאיים" עלינו.
למרות שהאירוויזיון הוא מוסד יציב שקיים מאז שנות ה-50, שיטת ההצבעה בו הולכת ומתעצבת מדי שנה. כך למשל בשנה שעברה הוחל שינוי משמעותי כשהוחלט להסיר את הצבעות השופטים מחצאי הגמר, להותיר אותם ב-100 אחוז להחלטת הקהל ולחלק רק את הגמר ל-50 אחוז ו-50 אחוז.
שיטת הצבעת הקהל התחילה רק ב-1997, בניסוי טלפוני בחמש מדינות. שנה אחר כך - רוב המדינות כבר הצביעו כך. אחרי שנים של כל מיני סייגים וניסויים, הפיפטי-פיפטי נכנס ב-2009, וב-2016 התחילו להקריא את הניקוד בנפרד – וכך נחשף הפער הגדול.
המחשבה מאחורי החלוקה לא לגמרי מופרכת - גם בריאליטי יש שופטים עם ניסיון שאמורים לאפשר זוכה שמאזן בין מוזיקה איכותית לאהבת קהל. אבל בעולם תחרותי, פוליטי ומחושב, המנגנון הזה הופך לפתח לאינטרסים - ובסוף, כשכולם רואים מה השופטים מצביעים, פשוט רואים להם.
