שנות ה-90 היו עידן הזהב של הסיטקום האמריקני. "סיינפלד", "חברים", ו"וויל וגרייס" זכו לתהילה בינלאומית שנמשכת עד היום. איכשהו, למרות 69 מועמדות לפרסי אמי ו-15 זכיות, הסדרה "כולם אוהבים את ריימונד" שרצה במשך תשע עונות מצליחות באותה התקופה נותרה מעט בצל. כדי להעניק את הכבוד הראוי לה, ולספק חוויה נוסטלגית עבור המעריצים הרבים, נערך השבוע אירוע מיוחד לציון 30 שנה ל"כולם אוהבים ריימונד" בהשתתפות צוות התסריטאים וכמובן, הכוכב הראשי ריי רומנו. בשיחה פתוחה ומשעשעת במיוחד, ברוח ההומור הסרקסטי של הסדרה, נזכרו היוצרים בתהליך הכתיבה וההפקה, שהניעה את הסדרה לאורך 210 פרקים ששודרו בין 1996 ל-2005.
את הפאנל, שנערך במרכז פיילי לטלוויזיה במנהטן (כחלק מאירועי PaleyLive series), הובילו כאמור רומנו והתסריטאי הראשי של הסדרה פיל רוזנטל, אליהם חברו הכותבים טום קלטביאנו, לו שניידר, אארון שור וסינדי קופצ'אק. ביחד הם העלו זכרונות מתהליך העבודה וגיבו אותם בסצנות לדוגמה שגובשו בהשראת חוויות שהביאו איתם מהבית לחדר הכותבים. "בכל בוקר היינו מתכנסים בחדר הכותבים, אוכלים משהו קטן, ואז פשוט היינו מדברים על כל מה שקרה בחיים שלנו לאחרונה. לא דיברנו אפילו על הסדרה. פשוט אכלנו ארוחת בוקר וחלקנו סיפורים מצחיקים שקרו לנו בבית. זו הייתה השיטה שלנו, ורק אחרי ארוחת הצהריים היינו מתחילים לגבש מזה תסריטים", סיפר רוזנטל.
שיטת העבודה הזו התמזגה היטב עם הקו העלילתי של הסדרה שליוותה את חיי היומיום של הדמות הראשית ריימונד בארון, עיתונאי ספורט מבריק שמנדב פרשנות שנונה על בני משפחתו ומערכת היחסים האינטנסיבית שהם חולקים. כך הובאו למסך משברים אישיים וחברתיים מנקודת מבטו הצינית והמאוד-משעשעת. על פי רוזנטל, הסיטואציות כפי ששולבו בפרקי הסדרה נלקחו ישירות מחוויות אישיות של הכותבים. "בכל בוקר בחדר הכותבים, כולם היו מספרים על החוויות שלהם בחיק המשפחה באותו שבוע. עבורנו, המשימה הייתה לחזור הביתה אחרי יום עבודה ולהתחיל ריב במשפחה", סיפר רוזנטל, "זאת הסיבה שהקפדנו לסיים את יום העבודה ב-17:00 או 18:00 בערב כי ארוחת הערב היא איפה שהסיפורים קורים. העיקרון הוא שאתה לא יכול לכתוב על חיים אמיתיים אם אין לך חיים".
5 צפייה בגלריה
"המשימה הייתה לחזור הביתה אחרי יום עבודה ולהתחיל ריב במשפחה". קאסט הסדרה בחגיגות ה-30 ל"כולם אוהבים את ריימונד"
(צילום: The Paley Museum)
הגישה הכנה והאותנטית הזו הובילה את רומנו לחיק הסדרה. במהלך המפגש הראשוני בינו לבין רוזנטל, הוא חשף בפניו בגילוי לב ראוי לציון את חיי המשפחה שלו - מאשתו ושלושת ילדיו (בתו הבכורה ושני תאומים), הוריו ובעיקר אחיו השוטר שקינא בו. רומנו, שהיה אז סטנדאפיסט מצליח בשלהי שנות ה-30 לחייו - אך נטול ניסיון מול מצלמה, סיפר כיצד היה אמור לשגר את קריירת המשחק שלו בסדרה "הרי החדשות", אך נפלט מההפקה ביום השני לחזרות והוחלף בלא אחר מאשר ג'ו רוגן. ההימור עליו ב"כולם אוהבים את ריימונד" הצריך את ההתאמות המתבקשות כשחקן ראשי, במיוחד בהתחשב בכך שהעלילה והדמויות נתפרו למידותיו ועל פי קורות חייו, וכך גם השחקנים המנוסים שלוהקו לגלם אותם: דוריס רוברטס כאמו הדומיננטית, פיטר בויל כאביו המנותק, בראד גארט כאחיו המגושם ופטרישיה האטון כאשתו הרגשנית.
"הצמידו לי מדריך למשחק והוא ליווה אותי בכל שבוע לאורך שתי עונות. העובדה שהייתי מעורב גם בכתיבה עצמה עזרה לי כי הדברים הרגישו יותר אורגניים", נזכר רומנו בתהליך ההסבה המקצועית שלו מקומיקאי לשחקן. "במהלך מגפת הקורונה צפיתי בכל הפרקים של הסדרה ואפשר לראות שבעונה הראשונה הייתי חסר ניסיון ומאוד נוקשה. אבל רואים שלאורך השנים הכול התגבש יחדיו. תמיד רציתי להיות שחקן, ולא ידעתי אם זה יקרה או לא. אני אוהב סטנד-אפ, ועדיין עושה סטנד-אפ, אבל חיפשתי הזדמנות לעשות דברים אחרים. דברים זזו לאט, ואחרי הסדרה לא רצו לשכור את שירותי כי כולם הכירו אותי כשחקן סיטקומים. כתוצאה מכך, הייתי צריך ליצור סדרה משלי ("גברים בגיל הזה"). אבל אני עדיין עובד, ומנסה להבין איך דברים עובדים".
5 צפייה בגלריה
"אחרי הסדרה לא רצו לשכור את שירותי כי כולם הכירו אותי כשחקן סיטקומים". ריי רומנו באירוע חגיגות ה-30 ל"כולם אוהבים את ריימונד"
(צילום: The Paley Museum)
על אף הנוכחות היומיומית שלו בחדר הכותבים, דבר שלא מקובל בתהליך יצירה של סדרות, רומנו סיפר כי לרוב התסריטאים לא התייחסו להוראותיו גם אם דברים לא הרגישו לו טבעיים. "זאת הסיבה שאתה תעשה את זה", רוזנטל נהג להגיד לו, ולפעמים זה שימש את הקומיקאי כתירוץ מול הקרובים לו ביותר כשתהו על הופעותיו בפרק זה או אחר שהדהדו את חייו הפרטיים. "אני זוכר שאשתי ואני צפינו באחד הפרקים, והייתה שם סצנת דיאלוג ארוכה עם פטי (פטרישיה היטון - א"ב) ובסיומה היא אמרה לי: 'דיברת איתה יותר מאשר דיברת איתי כל השבוע'. הייתי צריך להזכיר לה שיש צוות כותבים שלם מאחורי הסצנה על המסך", אמר רומנו ופנה בחיוך לאשתו שישבה בקהל בחברת ילדיו.
מקרה משעשע אחר מהחוויות האישיות של רומנו נגע לאחיו השוטר. "אמי לקחה אותי לשיחה ושאלה אותי אם אני חייב להציג את הדמות של האח ככזה מגושם, כי החברים של אחי בתחנת המשטרה מתבדחים על חשבונו. אבל הכול היה בסדר בסופו של דבר, הוא היה רווק בזמנו, והסדרה עזרה לו להשיג דייטים", שיתף רומנו. בדיעבד מתברר שהחפיפה הקרובה הזאת בין חייו האישיים לשיקוף שלהם על המסך יצרה לא מעט בעיות גם לצוות הכותבים.
5 צפייה בגלריה
""אמי לקחה אותי לשיחה ושאלה אותי אם אני חייב להציג את הדמות של האח ככזה מגושם, כי החברים של אחי בתחנת המשטרה מתבדחים על חשבונו". מתוך "כולם אוהבים את ריימונד"
(צילום מסך)
"באחד מהפרקים כתבתי דמויות שנוצרו בהשראת ההורים של גיסתי", נזכר רוזנטל, "דקות ספורות אחרי השידור קיבלתי טלפון זועם מאמא שלי ששאלה אותי אם יצאתי מדעתי, ודרשה ממני שאתקשר להתנצל בפניהם, כי זה גורם לה להרגיש לא בנוח. אבל תחושת האי-נוחות שלה הוא משהו שהייתי מוכן להקריב עבור הסדרה". ארון שור שיתף כיצד הפרק שבו ריימונד ואשתו דברה מציינים עשור לנישואיהם בצפייה בקלטת החתונה ומגלים שהיא נמחקה, הדהד סיטואציה דומה מחייו: "זה קרה לי ביום הנישואין הראשון שלי. עבדתי כמנחה קריוקי ולא היה לי הרבה כסף, אז במקום לצאת לבלות הצעתי שנצפה ביחד בקלטת מהחתונה ואז התברר שהקלטתי עליה פרק של 'כולם אוהבים את ריימונד'. היא התגרשה ממני בדיעבד, אבל למזלי שכרו אותי לעבודה על הסדרה".
"בפרקים הראשונים, חצי מהקהל הגיע מבתי אבות והחצי השני מבתי כלא - וכולם קיבלו תשלום על כך"
האותנטיות הזו היא מה שהעניק ל"כולם אוהבים את ריימונד" את התנופה שלה הייתה זקוקה כדי להאריך חיים על המסך. "לסדרה הייתה אבולוציה משלה - אתה צריך אולפנים או רשת שיתנו בך אמון ויאפשרו לך אורך נשימה. הרי בהתחלה אין לך קהל. בפרקים הראשונים, חצי מהקהל שלנו הגיע מבתי אבות, והחצי השני מבתי כלא, וכולם קיבלו תשלום על כך", אמר רוזנטל, ששחזר את הרגע שבו הבין שיש בידיהם אוצר, במהלך צילומי הפרק השלישי כשדברה מפסידה לריימונד בתחרות ידע כללי ובתגובה משליכה עליו גלידה - סצנה שהתקבלה בצחוק בלתי פוסק של הקהל באולפן לאורך חצי דקה. "אני זוכר שהפניתי מבט לשאר הכותבים ואמרתי להם שאנחנו הולכים להיות מיליונרים".
החזון של רוזנטל התממש זמן קצר לאחר מכן, העונה הראשונה שובצה ברצועה לא אטרקטיבית בימי שישי בערב, אבל הפופולריות הגואה שלה הביאה לקידומה לערבי שני הנחשקים ומשם לראש טבלאות הרייטינג. זה היה קשה בהתחלה", אמר רומנו, "היינו צריכים לזכות באמון הקהל ולא רק להיות מצחיקים, אבל ככל שהתקדמנו עם הפרקים, הבנו שיש לנו בידיים משהו אוניברסלי ששואב מסיטואציות שקשורות לנישואין וליחסי הורים וילדים. לאורך הזמן, הצופים עשו הכרות עם הדמויות ולפעמים לא היינו צריכים כמעט טקסט כי אנשים הכירו את הפרצופים והבעות הפנים שלהן. פתאום היינו מבחינים את אותם הצופים חוזרים לצילומים".
5 צפייה בגלריה
"מה שהנחה אותנו זה העיקרון שאתה צריך לרדת מהבמה לפני שמישהו יגיד לך שאתה נמצא שם יותר מדי זמן". מתוך חגיגות ה-30 ל"כולם אוהבים את ריימונד"
(צילום: The Paley Museum)
אז מה גרם לרוזנטל, רומנו וצוות הכותבים והמפיקים לשים סוף להצלחה אחרי תשע עונות? "במהלך העונה השמינית התחלנו להרגיש שנגמרו לנו הרעיונות", אמר רוזנטל, "מצד שני יש לנו את צוות הכותבים הקומיים הטובים בעולם, אז אמרתי שאם נצליח לגבש מראש שמונה נושאים לפרקים אז יהיה לנו מספיק לעונת תשיעית. הסברתי את זה לראשי הרשת אבל לא הסכימו לקבל את זה. הם אמרו לי שאני יכול ללכת אם אני רוצה, אבל העיקר שריי ודוריס יישארו. הרי לא אכפת להם מהכותבים. בסופו של דבר הגענו להבנות עם הרשת והצלחנו ליצור 16 פרקים, אבל מה שהנחה אותנו זה העיקרון שאתה צריך לרדת מהבמה לפני שמישהו יגיד לך שאתה נמצא שם יותר מדי זמן. זאת גם הסיבה שאנחנו יכולים לחגוג עכשיו 30 שנה".
