כמו כל דבר בחיים כמעט, גם צפייה ב"שבאבניקים" אחרי 7 באוקטובר אין דינה כצפייה בסדרה לפניו. ארבע שנים אחרי שהסתיימה העונה השנייה, עולה ב-HOT העונה השלישית של הדרמה הקומית הייחודית, ויעידו מדורי האקטואליה, מאז הספיקו היחסים בין חילונים לחרדים - וספציפית לבחורי ישיבות - להקצין בכמה רבדים. חרדים בשוק העבודה, מעונות לאברכים, לימודי ליבה וכמובן מעל הכול מרחפת סוגיית גיוס החובה (או החלופה המועדפת על חלק מהקהילה החרדית - מוות).
מתוך "שבאבניקים 3"
(באדיבות הוט)
אם בשתי העונות הראשונות הצפייה בנערי ישיבות שמבטלים את זמנם ובעיקר מתאמצים להתחמק מחובות ועדיין ליהנות מתקציבים ציבוריים הייתה מלווה בסלחנות מחוייכת, כי אלירן מלכה והשותפים שלו ליצירה בכל זאת העניקו לנו קומדיה מצוינת ומבט מרענן על העולם הזה, הפעם היא קצת יותר דוקרת בעין ופחות מרימה את זוויות הפה. במקור הייתה אמורה העונה להכיל עשרה פרקים. פרק 11, פרק הבונוס, נכתב אחרי 7 באוקטובר ויעסוק רק במלחמה וביחסם של השבאבניקים לאירועים, ומן הסתם יספק את הזווית האקטואלית יותר.
השבאבניקים אכן משתנים בעונה הזאת. כלומר השאיפות המקוריות שלהם עדיין זהות - גדליה (אורי לייזרוביץ) אמנם נכנס לעולם המבוגרים אחרי החתונה עם דבורה (מאיה ורטהיימר) והוא מקבל עבודה במשרד הדתות, אבל אבינועם (דניאל גד), לייזר (עומר פרלמן) ומאיר (ישראל אטיאס) איתרו פרצה חדשה: הם יוכלו לעבוד ברומא כסוג של סמי-רבי ועל הדרך ליהנות מהמנעמים שמציעה הבירה האירופית. אבל הכול משתבש כשמסתבר שהישיבה שממנה הם נמלטים, "נתיבות אברהם", זו שמנהל הרב בלוך (דב נבון), עומדת לקרוס והם אלה שאמורים להציל אותה. מתוך החלטה (שהמניעים שלה אינם מנומקים, האמת) הם מקבלים על עצמם את האחריות ונשארים בארץ. מי שהיה הצלע הרביעית שלהם, גדליה, מונה למפקח הישיבה והוא עומד עם היד על הברז התקציבי ומאיים לסגור אותה אם הנהלים לא יתנהלו כפי שהם אמורים.
שלושת הפרקים הראשונים, שנשלחו לביקורת לא בדיוק מוצאים את השפה העלילתית שלהם. גם המטרה המשותפת כביכול לא מחזירה אותם להיות שלישייה - מאיר סבג מגויס כולו להצלת הישיבה וחולם להיות רב, לייזר נראה חסר עמדה בנושא ומתמקד בכיבוי שריפות (אולי הוא ימצא את עצמו בטבחות, כמו כל מתמודד ראוי בריאליטי בישול שעד שגילה את המטבח היה מרדן ובעייתי) ואבינועם עדיין מנסה למצוא דרך החוצה תוך כדי שהוא מחרב לאבא שלו את החיים הפוליטים ומציל אותם לסירוגין.
הדיאלוגים שלהם עדיין מהנים ושנונים, והמשחק של הארבעה נהדר. סיפור הצלת הישיבה פחות מושך ובתור צופה אני לא בטוחה שאכפת לי - או להם - אם הישיבה תינצל. זה לא פשוט להעביר בני תשחורת פוחזים מעולם הנעורים אל עולם המבוגרים אבל הפעם אין ברירה, ואפשר לקוות שבפרקים שיגיעו בהמשך השבאבניקים ימצאו את דרכם בתפקיד החדש שלהם. אם יש משהו שתומך בציפייה הזאת הוא הפרק השביעי, שנשלח גם הוא לביקורת, שהוא סוג של "בטיפול" - גדליה ודבורה הולכים לפגישה עם פסיכולוגית (מיה לנדסמן) חילונית, כדי לברר את מקור הבעיה בחיי האישות שלהם.
השינוי שעוברת דבורה - מנערה מרדנית שרק רוצה ללמוד לאשת בית ואיש, שינוי שלא מוסבר בשלושת הפרקים הראשונים, מתקפל לפרק הזה באופן יפהפה. במובן מסוים הייתי שמחה לראות עונה שלמה של היחסים של גדליה ודבורה, ולהניח קצת לשלושת השבאבניקים, או לפחות לגייס אותם לצה"ל ולפגוש אותם בכל סופ"ש שני, עם מדי ב', נשק וציצית. אני אצפה בזה.
