תום יורק, סולן להקת רדיוהד, הודיע כי הוא לא מתכוון לשוב לישראל. "אני לא רוצה להתקרב 5,000 מיילים מהממשלה של נתניהו", אמר בריאיון ל"טיימס" הבריטי.
האגדה מספרת שהפריצה הראשונית של רדיוהד לקדמת הבמה הבינלאומית החלה דווקא בישראל, לשם הגיעה הלהקה הבריטית האלמונית בתחילת שנות ה-90 והתקבלה לאהבה גדולה. מאז הפכה רדיוהד לשם דבר בכל העולם, אולם חבריה הקפידו לשמור הערכה לקהל המקומי וחזרו לביקורים תכופים יחסית בישראל. הגיטריסט ג'וני גרינווד אף נשאר לגור בה לתקופות ארוכות לאחר שהתאהב באמנית שרון קטן והשניים הקימו משפחה בארץ.
עם זאת, מנהיג הלהקה, הודה בריאיון משותף עם גרינווד כי על רקע האירועים האחרונים וההסתבכויות התדמיתיות שלו בעקבות הבעת התמיכה בישראל, הוא אינו מתכוון להופיע עוד בארץ. עם זאת, הוא מסרב לדרישות שהופנו לעברו לנתק קשר עם חברו הטוב גרינווד שקשר גורלו עם מדינת היהודים וסצינת המוזיקה שלה.
"אני לא רוצה להתקרב 5,000 מיילים מהממשלה של נתניהו, אבל לג'וני יש שורשים שם, אז אני מבין את זה", הצהיר כאמור יורק באופן נחרץ לשאלת המראיין אם בכוונתו לשוב לישראל, לאחר שחלק את הניסיון הלא נעים שלו מהופעה קודמת בתל אביב ב-2017, למרות הלחצים שהופעלו עליו ועל הלהקה מטעם תנועת ה-BDS. "הייתי במלון כשבחור אחד, שברור שהוא מחובר היטב, פנה אליי והודה לי. זה הבעית אותי, באמת. ההופעה ההיא נחטפה", נזכר סולן רדיוהד והביע הבנה לקריאות החרם על המדינה, "אני מבין את זה, סוג של... באותו הזמן חשבתי שההופעה הזאת מתקבלת על הדעת, אבל ברגע שהגעתי לשם והבחור הזה פנה אליה? רציתי לעזוב".
גרינווד, בניגוד ליורק, לא עזב וגם לא מתכוון לעזוב. גם בגלל קשרי המשפחה, וגם בגלל שיתופי הפעולה שלו עם יוצרים מקומיים, בראש ובראשונה דודו טסה, איתו עבד על מספר פרויקטים. ביחד הוציאו את האלבום "ג'ראק קאריבק" ב-2023, ובו השפעות של צלילים וקולות ממדינות ערב.
למרות הכוונות הטובות של השניים, סיבוב ההופעות המתוכנן שלהם בבריטניה שלהם נתקל בהתנגדות של פעילים פרו-פלסטינים שהביאה לביטול הופעות בבריסטול ובלונדון. עם זאת, גרינווד ממשיך בפעילות שלו בזירה המקומית עם יוצרים ישראלים וערבים. "אני חולק על תום בנימוס", אומר גרינווד, "אני טוען שהממשלה ככל הנראה תשתמש בחרם ותגיד: 'כולם שונאים אותנו - אנחנו נעשה בדיוק מה שאנחנו רוצים'. זה הרבה יותר מסוכן. זה מטורף. הדבר היחיד שאני מתבייש בו זה שגררתי את תום ואחרים לתוך המהומה הזאת, אבל אני לא מתבייש על כך שאני עובד עם מוזיקאים ערבים ויהודים. אני לא יכול להתנצל על זה".
הגיטריסט הנערץ, שנודע גם בשל עבודתו עם הבמאי האמריקני פול תומאס אנדרסון ותרומתו לפסקול של רבים מסרטיו, הבהיר שגם הוא מתנגד לממשלת נתניהו, אולם זו לא בהכרח מייצגת את הציבור הישראלי ולבטח לא את האומנים המקומיים. "לפעמים אנשים קוראים ליצירה שלי חסרת משמעות, היפית, טהרנית. ואני די מבין את מה שהם אומרים. אבל כשהעשייה שלי עם מוזיקאים מתוארת כמרושעת או זדונית? זה משהו שאני עושה כבר 20 שנה", הוא מסביר, "אני השתתפתי בהפגנות נגד הממשלה ואתה לא יכול לזוז בגלל כל הסטיקרים של 'פאק בן גביר'. ביליתי שם זמן רב עם משפחתי, ואני לא יכול להגיד שאני לא מתכוון ליצור אתכם מוזיקה, יא מזדיינים, בגלל הממשלה. זה לא מרגיש לי הגיוני. אין לי שום נאמנות וגם לא כבוד לממשלה שלהם, אבל יש לי גם את זה וגם את זה לאמנים שנולדו שם".
לרוע המזל, ההקשר הפוליטי מאיב על מסע ההופעות הקרוב של רדיוהד אותו מקדמים יורק וגרינווד, ולפי דבריהם אפשר להרגיש את הלחץ הולך ומתעצם מצד תנועת החרם. "לא אכפת להם מאיתנו. זה הכול נוגע לשיתוף דברים באינסטגרם שנוגעים להתרחשויות דרמטיות כלשהן, ולא, אני לא חושב שישראל צריכה להיות באירוויזיון, אבל אני גם לא חושב שהאירוויזיון צריך להיות באירוויזיון, אז מה אני מבין?".
לצד הזלזול באירוויזיון, ניכר שיורק וגרינווד לא רוחשים כבד גם לפעילים האנטי-ישראלים, למרות שכאמור הם מביעים תמיכה בההתנגדותם לממשלת נתניהו ומדיניותה. יורק נזכר באקטיביזם הפוליטי שלו עצמו מאחורי חקיקה למען איכות הסביבה בבריטניה. "ביליתי שבועיים וקראתי על הנושא באובססיביות", הוא מספר, "אני מזכיר זאת בגלל שהיום אתה לא צריך להיות מומחה כל שאתה צריך זה דעה, הדעה הנכונה, ולהמשיך להשמיע אותה בכל פעם שמישהו שואל". גרינווד מסכים וקובע שזה מאפיין של השמאל כיום. "בשמאל מחפשים אחר בוגדים, ובימין אחר 'מפוכחים', וזה מדכא שאנחנו זה הכי קרוב למה שהם יכולים לקבל", מסביר הגיטריסט, שמתקשה להבין מדוע הוא מותקף בגלל שיתופי הפעולה המוזיקליים שלו שנועדו לקרב בין בני אנוש במזרח התיכון ברוח הנאורות. "זה מטורף שאני מרגיש מפוחד להודות בכך, ועדיין זה מרגיש לי פרוגרסיבי", הוא אומר, "לצעוק בוז בהופעה זה לא משהו שנראה לי אמיץ או פרוגרסיבי".
במהלך הריאיון, יורק מתבדח על פעילותו של גרינווד, כשהוא מפנה נגדו אצבע מאשימה באופן סרקסטי: "אתה מלבין רצח אדם, חבר. וכך גם אני מסתבר, בגלל שאני יושב לידך על הספה". עם זאת, הסולן מודה כי מדובר בבעיה מורכבת הרבה יותר ושמכבידה עליו מאוד כיוצר וכחבר. "זה משאיר אותי ער בלילות", הוא מסביר, ומתאר את הלחץ שמופעל עליו מצד הפעילים, "הם אומרים לי מה עשיתי בחיי, ומה אני אמור לעשות בהמשך, ומה שאני עצמי חושב הוא חסר משמעות. אנשים רוצים לקחת מה שעשיתי, ושיש לו משמעות רבה למיליוני אנשים ופשוט להעלים אותי. אבל לא הם אלו שיכולים לקחת את זה ממני. אני לא רואה את עצמי כאדם רע".
כדי להדגים את מה שהפך לשגרה בשנתיים האחרונות, הוא מזכיר מפגש עם מעריץ שבא אליו בטענות לא רק על הימנעותו מהצהרות פוליטיות, אלא על קרבתו לגרינווד. "בתקופה האחרונה היו כמה כמה מקרים בהם צעקו לעברי קריאות Free Palestine ברחוב. דיברתי עם בחור והשטיק שלו היה: 'יש לך במה, חובה ועליך להתרחק מג'וני'. ואז השבתי: 'אתה ואני, עומדים ברחוב בלונדון, צועקים אחד על השני. הפושעים האמיתיים, אשר אמורים לעמוד מול בית הדין הבינלאומי, צוחקים עלינו ומתמרנים אותנו במרחב הציבורי וברשתות החברתיות - בעוד שהם ממשיכים בשלהם לרצוח אנשים'. זו הפגנה של אין אונות. זה מבחן טהרני, כמו 'ציד מכשפות' של ארתור מילר (המחזה הנודע של היוצר האמריקני-יהודי מ-1953, א"ב) מהזן הכי נמוך. אני מכבד מאוד את הרתיעה אבל זה מאוד מוזר להיות בצד שחוטף".
