אלה היו רגעי האימה שלה בילדות. דווקא שיעורי תנ"ך - הם היו הסיוט שלה. היא חששה לדבר בקול רם בגלל הגמגום שלה, והמורה הייתה עושה תורות בין הילדים מי יקריא לכל הכיתה פסוקים מהספר. "בכל שיעור הייתי מתפללת לאלוהים שהמורה לא תבקש ממני. אני זוכרת את תחושת החרדה. השיתוק. והילדים שצחקו עליי. הגמגום שלי היה שובר אותי כל פעם מחדש".
מיכל אסולין נפרדת אגן הים התיכון
מאז עברו שלושה עשורים ואותה ילדה הפכה לאחת משדרניות הרדיו הבכירות בישראל - שהגישה עד לאחרונה את "אגן הים התיכון", התוכנית המרכזית בכאן ג'. מיכל סלם אסולין היא כבר מזמן לא הילדה שחוששת לדבר בפומבי, אבל התקופה ההיא מהדהדת אצלה דווקא עכשיו, עם השינויים בחייה - הגירושים הקשים וההתפטרות הסוערת מכאן, שאליהם עוד נגיע בהמשך.
"עד גיל שש לא דיברתי עם אף אחד מעבר למשפחה הגרעינית שלי, הייתי ביישנית באופן קיצוני", נזכרת סלם אסולין בריאיון למגזין הסופ"ש של ynet. "לא מדברת אפילו עם דודים שלי. לא פותחת את הפה. הייתי הולכת לגן ולא מדברת. הגננת אהבה אותי מאוד, היא הייתה מתקשרת איתי בדרך שלה ואיתה כן הייתי מדברת אבל באחד על אחד. נגיד לדבר מול כל הגן לא הייתי מוכנה. ואז התחיל הגמגום. בכיתה א' וב' ביקשו להקריא מול כולם, ואני מבינה שאני מגמגמת, וזה לא גמגום פיזי אלא פסיכולוגי. נבהלתי, וזו הייתה חרדה תהומית לעמוד מול קהל".
בזכות ביקור אקראי בבית הספר - חייה של סלם אסולין השתנו מקצה לקצה. "כשהייתי בת 12, באו אלינו לבית הספר כדי לבדוק מי צריך ליישר את השיניים. פעם היה ככה. ואז הגיעו אליי ואמרו שאני צריכה ללכת לעשות צילום לשיניים. המומחית ראתה את הצורה של השן שלי ושאלה אם אני מגמגמת, היא גם ראתה שיש לי לקות בהגיית האות ס'. היא אמרה לי שאני צריכה ללכת לקלינאית תקשורת והיא תסדר לי את זה. וככה היה".
הקלינאית העלימה את הגמגום ואת הקושי בדיבור?
"כן. משהו כמו עשרה מפגשים והחיים שלי השתנו. שתבין, זה היה גיל מאוחר, הייתי בדיוק בגבול שבו אפשר עוד לשנות, וזה היה פוקס ומזל גדול. היא פתרה לי את כל הבעיות".
היום את רחוקה 180 מעלות מאותה ילדה שחוששת לדבר.
"אני אגיד לך ככה: מילדה ביישנית שלא פותחת את הפה הפכתי לשדרנית הבוקר של רשת ג' שמעירה את כל המדינה ועושה חאפלות. קמה ורוקדת בטלוויזיה. בעבר לא הסכמתי לרקוד מזרחית כי התביישתי באיך שאני רוקדת, התביישתי בקול שלי, לא חשבתי שיש לי קול שמתאים לרדיו. ובגלל זה גם לא העזתי עד גיל 30 לעשות את זה. מאז שנעלם הגמגום אני פרחתי, הביטחון העצמי שלי גדל ולא פחדתי לדבר בשיעור. התחלתי לענות למורה, שמבחינתי זה היה שיא שלי".
עד כדי כך?
"כן! זה שבכלל הצלחתי להרים יד בשיעור ולהגיד את התשובה שלי לשאלה של המורה, זה היה הישג מבחינתי! זה נשמע הדבר הכי טריוויאלי, אבל בשבילי זה היה הגשמת חלום ואם אחר כך היו אומרים לי משהו טוב - בכלל הייתי שבוע בהיי".
למה?
"כי הצלחתי. נלחמתי במכשול הכי גדול שלי. בשבילי כל דבר כזה זה עוד צעד ועוד שלב בחיים שאני מגשימה את עצמי. היה לי כל כך קשה".
"אני לא רגילה להיות הסיפור, אני לא רגילה להיות מעניינת"
מאז, הילדה הצעירה מראשון לציון החליטה לעשות הכול כדי להגשים את עצמה. אחרי שהשתחררה משירותה הצבאי בתור תצפיתנית, היא הלכה לאקדמיה ויצאה עם משרה בהייטק, התחתנה - אבל רגע לפני שהתכוונה להפוך לאמא, נזכרה בחלום הישן שלה: הרדיו. "הייתי הולכת לישון עם רדיו בילדות, ואפילו חברה ואני היינו מקליטות תוכניות משלנו על קלטות. פתאום בגיל 27, אולי קצת יותר, מצאתי את עצמי נכנסת למסלול של גדולים. ואמרתי רגע - אני רוצה להגשים את עצמי וחשבתי עם עצמי, ונזכרתי ברדיו".
סלם אסולין, שעברה לירושלים בעקבות האהבה, חיפשה הזדמנות להיכנס לרדיו והחלה לשוטט באינטרנט שהיה בחיתוליו. החיפוש העלה שיהיה לה קשה להתברג ברדיו בשידור הציבורי בגלל קורות החיים השונים שהיו לה מהאנשים שעבדו שם באותה העת. "אחרי שכמעט הרמתי ידיים קפצה לי פרוסמת של 'שדרן נולד' ברדיו ירושלים. אז לא היה אלגוריתם שידע שחיפשתי. הפרסומת הזאת הגיעה אליי מלמעלה".
אחרי תחרות ארוכה - סלם אסולין מסיימת במקום השני ומקבלת תוכנית בהגשתה, וכעבור שלוש שנים מצליחות ניסתה את מזלה כששלחה תוכנית שהקליטה במיוחד לרשות השידור. היא הוזמנה להקליט פיילוט ומאז הכול היסטוריה. היא הפכה לאחת המגישות הבכירות בתאגיד כאן.
3 צפייה בגלריה
"לא היה אלגוריתם שידע שחיפשתי. הפרסומת הזאת הגיעה אליי מלמעלה". מיכל סלם אסולין
(צילום: דוד מרן)
לפני חמש שנים, מעמדה הוסיף והשתדרג מאוד עם קבלת המפתחות להגשת התוכנית "אגן הים התיכון". סלם אסולין יצרה קהילה של ממש - והפכה לאחד הקולות האהובים ברדיו, עד שאפילו מנכ"ל התאגיד גולן יוכפז ביקש שהתוכנית השבועית תהפוך ליומית. אבל אז, אחרי שמונה שנים, היא החליטה להתפטר. בסביבתה אמרו ל-ynet שיחסי האנוש שספגה שם היו חלק משמעותי בהחלטה, מה שעורר סערה. עכשיו היא מדברת על כך לראשונה: "אני לא רגילה להיות הסיפור, אני לא רגילה להיות מעניינת", היא מבקשת להבהיר.
ואיך זה מרגיש כשאת הסיפור?
"אתה אשם! מהרגע שפרסמת את הידיעה הזאת שאני עוזבת נהיה טירוף, הטלפון שלי שבק חיים כי כל העולם ניסה להשיג אותי ונבהלתי. אני ממש השתבללתי. וזה מאוד קשה להשתבלל כשאתה עדיין עובד, ומצד שני כאמור נבהלתי, לא ציפיתי. אני לא רגילה שמתעסקים בי, אני לא אוהבת את זה כל כך. זה הקסם ברדיו - שלא רואים אותך ורק שומעים, וככה אני יכולה להיות נחבאת אל הכלים, אבל הרדיו השתנה והפך למצולם. הרגשתי לחץ, עשו מזה יותר ממה שזה, אני חושבת. נכון, עזבתי אחרי שמונה שנים את המקום שמאוד אהבתי, ואני מאוד אוהבת את התאגיד עדיין. לקח לי זמן להבין מה קרה פה בעקבות הפרסום שאני עוזבת. עד עכשיו שואלים אותי למה עזבתי בעצם".
אז למה עזבת בעצם?
"אני מאוד רגישה לסביבה שלי ואני בן אדם מאוד טוטאלי. יש שיגידו פרפקציוניסטית, אני אומרת טוטאלית. התוכנית הצליחה הרבה יותר ממה שציפינו במשך חמש השנים שהגשתי אותה, ורציתי לקחת אותה לכיוון מסוים - והיו פערים בין הרצון והחזון שלי לתוכנית ומה שרציתי לתת מעצמי לבין הרדיו. עד שבאמת הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ככה במקום שבו אני לא יכולה לבטא את עצמי כמו שאני יודעת, והחלטתי לקום וללכת".
"אני מגיעה מעולם ההייטק, שאותו נטשתי לפני שמונה שנים, ותמיד היו לי משכורות גבוהות לפני התאגיד. ויתרתי על המשכורות הגבוהות בשביל הרדיו"
זה בא לידי ביטוי ביחסי אנוש?
"זה בא לידי ביטוי בהכול, הרוב היה מקצועי. בכל מערכת גדולה יש חיכוכים, ובטח שבמקום כמו בתאגיד. תחשוב שעבדתי שם שמונה שנים במשרה מלאה. אני באה תמיד בכל הכוח עם כל הטוטאליות שלי, וברגע שאתה מרגיש שזה מתנגש אתה קם והולך".
לא פחדת לעזוב?
"זו לא הייתה גחמה. לא עזבתי בגלל מריבה. זה תהליך שנבנה אצלי, ולקח זמן עד שהבנתי שאני קמה והולכת. לא היה לי כלום ביד. עזבתי גרושה עם שני ילדים בלי הצעות. הייתי הכי פחדנית בעולם, אני חושבת שמאז הגירושים שלי אני לא מפחדת מכלום יותר, אולי רק מחוקי הטבע וטילים איראניים. אבל למדתי שבחיים שלי צריך להעז תמיד ולהיות רק במקומות שטוב לך בהם. אני מגיעה מעולם ההייטק, שאותו נטשתי לפני שמונה שנים ותמיד היו לי משכורות גבוהות לפני התאגיד. ויתרתי על משכורות גבוהות בשביל הרדיו".
את חושבת שאת עובדת טובה?
"כן".
את חושבת שאת מקצוענית?
"כן".
אז למה התאגיד אמר ש"בתאגיד השידור הישראלי לא נוכל לעבור לסדר היום על אירועים חוזרים ונשנים שמביאים לפגיעה בשידור, במאזינים ובעמיתים לעבודה"?
"אין לי מושג על מה מדובר".
אבל היה לך שימוע.
"נכון. היה שימוע אחד, אז למה הם אומרים אירועים חוזרים ונשנים? גולן יוכפז החליט שהתוכנית השבועית הופכת ליומית. אני ערכתי והגשתי, ואפילו הפקתי הרבה פעמים. הייתי לבד באמצע שבוע. הייתי וואן-וומן שואו. לפעמים זה היה טו מאץ'. הייתי צריכה עזרה. יש בעיה של משאבים - וזה כבר לא קשור לבן אדם כזה או אחר. יש תקציב מאוד מצומצם בגוף הציבורי. בזמן שהחזון שלי היה שצריך להשקיע בדברים מסוימים הם חשבו אחרת. מה שהיה בשימוע בלי לפרט יותר מדי כי זה נראה לי לא מקצועי לפתוח דברים כאלה".
"העלו אותי לדיון משמעתי כי טענו שנטשתי שידור. אני פגעתי במאזינים? להפך! כל מה שיפה בסיפור שלי זה החיבור שיש לי עם הקהל"
הם פתחו, לא את.
"בדיוק. לא הבנתי את זה. באותו יום העלו אותי לדיון משמעתי כי טענו שנטשתי שידור בזמן שאני הודעתי בשעה עשר בבוקר שלא אגיע לשידור שיתחיל בשעה שתיים בצהריים. אני פגעתי במאזינים? להפך! כל מה שיפה בסיפור שלי זה החיבור שיש לי עם הקהל, זה הדבר שאני הכי גאה בו. לא חלמתי על חיבור כזה. נוצרה קהילה מטורפת מעבר למאזינים הקבועים, שעד היום שולחים לי את הברכות שלהם. אתה יודע מה זה ללכת ברחוב יפו בירושלים? זה טירוף, אני מרגישה כאילו אני הסלב הכי גדול בארץ. וזה הזוי כי זה רדיו. אלה דברים שנוצרו בארבע השנים האחרונות, ואנשים אומרים לי היית בת-בית שלנו כל שישי ואני חלק מהם".
"הוא היה מכבה לי מוזיקה בשבת בבוקר, לא כי הפריע לו הווליום - אלא כי הפריע לו שטוב לי"
מלבד ההתפטרות מהתאגיד - מקום שהיה עבורה בית - סלם אסולין לא חששה גם לעשות זעזוע אמיתי גם בבית הפרטי שלה. לפני כחמש שנים התגרשה מבעלה ואב שני ילדיה, בתום 15 שנות נישואים ו-22 שנה זוגיות בסך הכול. "אלו לא היו גירושים קלים בלשון המעטה", היא חושפת באומץ. "כשהחלטתי להיפרד נאלצתי לעזוב את הדירה, בדרך לחלוקת המשמורת. מאוד פחדתי מהלילה הראשון כי פחדתי לישון לבד. ופחדתי עוד יותר כי הילדים לא היו איתי. והייתי בטוחה שאני לא ארדם כל הלילה וארעד מפחד".
סלם אסולין נזכרת והדמעות חונקות את גרונה. "אני זוכרת את הרגע הזה שאני סוגרת את הדלת ומתיישבת על הספה בסלון ואנחת הרווחה שהייתה לי - הרגשתי שאני חוזרת לנשום באותו רגע, שלא נשמתי 20 שנה! ורק ברגע הזה הנשימה שלי חזרה אליי, התחלתי לבכות מאושר. ממש.אין מחיר לחופש. אין. התחושה הזאת שהחופש שלך חוזר אליך".
3 צפייה בגלריה
"אני זוכרת את הרגע הזה שאני סוגרת את הדלת ומתיישבת על הספה בסלון - הרגשתי שאני חוזרת לנשום באותו רגע, שלא נשמתי 20 שנה!" מיכל סלם אסולין
(צילום: דוד מרן)
"אחרי מלחמה כל כך קשה בבית הפרטי שלי, אין אושר גדול מזה", היא אומרת ומתקשה לעצור את הדמעות. "שום דבר לא יחליף את זה. היה לי קשה בטירוף בארבע שנות הגירושים. וברור שהייתי עושה את זה שוב! כי אני בן אדם חופשי. אני בן אדם של אהבה ושמחת חיים, אלו דברים שמרימים אותי בכל סיטואציה אפשרית והוא לא אפשר לי לעשות אותם. הזוגיות הזאת לא אפשרה את זה. הוא היה מכבה לי מוזיקה בשבת בבוקר, לא כי הפריע לו הווליום - אלא כי הפריע לו שטוב לי".
מתי הבנת שזה לא זה?
"אני הבנתי ממש מזמן. היינו נשואים 15 שנים וגרנו ביחד 22 שנה, מחצית מהחיים שלי. הבת שלי היום בת 18, וידעתי את זה כשהיא הייתה בת ארבע. אבל פחדתי. ידעתי שתהיה מלחמת עולם. וצדקתי. בהתחלה זה היה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים שלי ואני לא מאחלת את זה לשונאים שלי. זה היה הכרחי. הסיבה שעשיתי את זה היא בשביל הילדים. וגם בשבילי".
היום את מאושרת?
"אני מאושרת כי אני חופשייה. אני לא בזוגיות. לא הייתה לי זוגיות. אני טיפוס מאוד אנרגטי, ודומיננטי ואני יותר לא משתנה בשביל אף אחד, זאת אני ואני מאוד גאה בי. ומי שאני ומה שעשיתי וצריך מישהו שידע להכיל אותי".
זאת אומרת שבמשך הרבה שנים דווקא כן השתנית?
"בטח. איזו שאלה. ריציתי. הייתי טיפוס מרצה אבל אני כבר לא. עברתי תהליך נפשי מאוד-מאוד גדול עם עצמי של להפוך מטיפוס מרצה לטיפוס אחר - שלא הופך לצד השני של הסקאלה, שזה נרקיסיזם. הורדתי את הראש בכל דבר, בכל רצון של הצד השני ולהסכים איתו בלי להתווכח. אני לוחמת צדק, תמיד הייתי. אבל במקומות האלה הפכתי לטיפוס מרצה".
היה משהו שגרם לזה שתקומי ותלכי?
"כן. נאמר משהו שזעזע אותי שאני לא מעוניינת לחזור עליו. ואז נפל לי האסימון שאני לא יכולה להישאר במקום הזה, ויתרה מכך - שאני לא יכולה להשאיר את הילדים שלי במקום הזה. הבנתי שלא טוב לי, ושאני לא רוצה להישאר יותר במקום כזה יותר, וזה חלק מהתהליך שלי בכל דבר בחיים. לא נשארת יותר במקומות שאני מרגישה לא אהובה ולא רצויה.
"ארבע וחצי שנים אני משדרת כשלילה לפני זה בכיתי בגלל מלחמת עולם בבית שלי. התוכנית והמאזינים החזיקו אותי בתקופה הקשה ביותר בחיי"
"כל חמישי בכיתי ממוטטת, לא יודעת איך אני הולכת לשדר בבוקר. התוכנית שודרה בטלוויזיה וברדיו - ברדיו אף אחד לא ישמע כמה בכיתי, אבל בטלוויזיה רואים עליי הכול. ארבע וחצי שנים אני משדרת כשלילה לפני זה בכיתי בגלל מלחמת עולם בבית שלי. כשאני נכנסת לאולפן יש קסם ופתאום ההודעות מהמאזינים... התוכנית והמאזינים החזיקו אותי בתקופה הקשה ביותר בחיי".
אז מה הלאה?
"יש לי כל מיני הצעות. תכננתי בהתחלה לחזור להייטק כדי לייצב את חשבון הבנק שלי ואז התחילו להגיע ההצעות. ואמרתי רגע, אם אני מצליחה להרוויח כמעט את אותו שכר ולעשות את מה שאני אוהבת, אז שנייה. אני רוצה לקבל החלטות נכונות לאורך זמן. אני רוצה לעשות את זה בצורה מדויקת. אז אני לא ממהרת לבחור, אני רוצה שהבית הבא יהיה נכון לי, ויכול להיות שזה יהיה כמה דברים, אני לא פוסלת כלום".
פורסם לראשונה: 06:00, 11.07.25
