הקריירה של אפרת גוש היא מסע משוגע עם פריצה מטאורית ונטולת הגנות, להיטים חושפניים על דברים שקרו באמת, כמו מערכת יחסים אלימה, ניסיונות גמילה - עד שנגמלה לפני 4 שנים - וההחלטה האמיצה ומעוררת ההשראה לדבר על זה. באחד במרץ תחגוג גוש 20 שנה לאלבום הבכורה במופע מיוחד בהאנגר 11, עם האורחים: יוני בלוך, עמיר לב, אלון עדר ועלמה גוב. בריאיון ל"7 לילות" שיתפרסם בשישי, היא נכנסת עמוק לסיפורים שמאחורי השירים שלה, ודרכם מספרת על הדרך הארוכה שעברה.
"מהנקודה של היום אני יכולה לראות את המסע שעשיתי בפרספקטיבה של 20 שנה, אז אני כן מבינה שהיו הרבה דברים שהייתי צריכה להתמודד איתם, אבל לא הייתי מטופלת ולא היה לי תמיד מספיק מערך רגשי להישען עליו. הפריצה קרתה לי בגיל צעיר, אבל כן חרשתי במות, העבודה הייתה מאוד קשה. היו לי מעריצים, והם היו מאוד קרובים אליי בגיל. היה פער מאוד גדול אז, שהלך והתעצם ככל שהשנים עברו, בין איך שאני הרגשתי כלפי עצמי לבין מחיאות הכפיים שקיבלתי".
גוש גם מספרת על התקופה השחורה בחייה. "הייתי בזמן ניסיונות גמילה מאלכוהול איפשהו ב-2019. כששמעתי על הקורונה, כבר הייתי בתוך מרכז גמילה. לא היה טריגר מסוים. הרבה מאוד שנים הסבך הלך וגדל. הבסיס היה כל כך לא יציב, והעמסתי עוד ועוד. בסוף התחיל לקרות לי יותר ויותר שהיו לי הופעות שכבר לא ידעתי את המילים כמו שצריך, וכבר ראו עליי. העזתי לעשות את הצעד ולבקש עזרה, זה היה אחד הדברים הכי קשים. חייתי פשוט בסבל בלתי נסבל. סבלתי מדיכאון ומהתקפי חרדה. לא דיברתי על זה, גם לא עם הקרובים אליי ביותר. התחלתי לשתות יותר ויותר כדי לעבור את היום, עד שהגעתי למצב שלא יכולתי להעביר את היום בלי זה".
בריאיון היא גם חושפת את הרומן שהיה לה עם שלומי שבן ושעליו נכתב השיר "שעתיים אחרי". "השיר הגיע מתוך מכתב אהבה שכתבתי. הייתי אז בגיל 19 וסיפור האהבה הנכזבת קרה עם שלומי. היה לנו רומן קצר, הייתי צעירה ממנו וזה עוד היה בשלב שפער הגילים הוא יותר משמעותי. נורא התאהבתי בו וזה בא לידי ביטוי במכתב. היום אנחנו חברים כמובן, וזה שיר שבשנים האחרונות אני פחות שרה בהופעות. לפני שנתיים בערך נזכרתי בו. ברגע הראשון גם אני כבר לא זכרתי על מי זה, וגם שלומי כבר לא זכר. שאלתי אותו אם הוא זוכר שזה נכתב עליו באיזושהי צורה, וצחקנו ביחד. הוא תמיד היה מהמם".
