שלום אסייג ראה את הסרט "השוטר אזולאי" בפעם הראשונה רק כשמלאו לו 17 . "בכבלים הפיראטיים בטירת הכרמל לא שידרו אותו יותר מדי", הוא אומר. "שידרו את 'חגיגה בסנוקר' סביב השעון, את 'צ'ארלי וחצי'. את 'השוטר אזולאי' הקרינו מעט וחבל. כשראיתי אותו סוף-סוף מאוד אהבתי אותו, כי מאוד אהבתי את שייקה אופיר הגאון. עם השנים ראיתי אותו לא מעט, ועכשיו, לקראת ההצגה, התיישבתי לצפות בו עוד כמה פעמים".
"בלדה לשוטר" מתוך הפרזנטציה של "השוטר אזולאי"
(צילום:ליאור שרון)
בעוד שבוע וחצי (ב-22 בפברואר, בבית החייל בתל אביב) יעלה התיאטרון העברי את הגרסה הבימתית החדשה שכתב גדי צדקה, מנהל התיאטרון שגם ביים, לסרט המיתולוגי. מצפייה בחזרה של ההצגה, נראה שאסייג ממש לא טובע בנעליים הענקיות שהשאיר אחריו שייקה אופיר. "ברור שהנעליים של שייקה ענקיות, אבל באתי לתפקיד הזה בידיעה שהמחזה מאוד דומה לסרט", הוא אומר. "הסיפור טוב, הדמות טובה, שכיף לנגוס בה, ואני יכול לעשות אותה טוב. אני לא שייקה. אני אעשה אותה בדרכי שלי. בגלל זה החלטתי גם לא לעשות אותה עם שפם כמו שייקה. אני מאמין שהקהל יאהב את ההצגה.
"'השוטר אזולאי' זה פנינת נוסטלגיה, סרט שמעורר אצל כולנו צחוק, עצב, געגועים. הוא מזכיר לנו ימים תמימים של פעם, ועדיין, אחרי כל כך הרבה שנים, הדמיון בין התקופה ההיא, לפני יותר מ-50 שנה, להיום - גדול. הוויכוחים נשארו אותם ויכוחים, הבעיות נשארו אותן בעיות, ותמיד יש רצון ללכת לנוסטלגיה ולהתרפק עליה".
יש הרבה סיכונים בהפיכת סרט כזה להצגה.
"זה מאתגר וזה יכול להיות פלופ, אבל הסיפור, הרגש והצחוק עוברים. המעריצים של הסרט ימצאו אותו על הבמה, ואני מאמין שהם יאהבו אותו".
מתחת לצחוק ולעצב יש גם ביקורת על החברה הישראלית.
"לפני 50 שנה חרדים וחילונים רבו וגם היום הם רבים, רק הסיבות השתנו. אז רבו בגלל נסיעה בכביש בשבת, והיום רבים בגלל הגיוס. הסכסוך בין ערבים ויהודים נשאר אותו דבר, ואני לא יודע אם גם בעוד 50 שנה זה יהיה אחרת. גם היחסים בין הממסד והאזרח הפשוט לא השתנו, אבל זה הקסם שלנו. אנחנו עם ישראל. אנחנו יודעים לשמר דברים. תראה כמה זמן שמרנו על הכותל. אלפי שנים".
גם המשטרה חוטפת בסרט ובהצגה לא מעט.
"יש כאן ביקורת על המשטרה, אבל דווקא השוטר הלא-חכם הזה בעיני כלום, הלא-מוצלח, הוא זה שפותר בסוף את הבעיות דרך אהבת האדם הענקית שלו, דרך חוכמה הרחוב שלו. מאז 7 באוקטובר היחס שלנו למשטרה השתנה. השוטרים הם הגיבורים האמיתיים. ברגע האמת הם היו שם בשביל כולם והקריבו את חייהם למענינו".
אבל השר לביטחון פנים, בן גביר, ממשיך להרגיז.
"הוא כבר לא שר המשטרה, לפחות כרגע".
"הביקורת בהצגה היא לא על המשטרה אלא על ההתנהלות, זה היה יכול להיות כל ארגון אחר בארץ"
"השוטר אזולאי", סרטו של אפרים קישון, סיפורו של שוטר המקוף אברהם אזולאי, שוטר שלאחר 20 שנות שירות באותה דרגה, חולם להצליח בתפקידו ולהתקדם לדרגת סמל ב', זכה בפרסים ושבחים רבים. אז, לפני יותר מחצי מאה, פיארו את הסרט, מלבד שייקה אופיר, גם זהרירה חריפאי, אבנר חזקיהו, ניצה שאול והמוזיקה נהדרת של נורית הירש. בהמשך זכה הסרט גם לעיבוד בימתי בהבימה, עם מוני מושונוב בתפקיד הראשי, בבימויו של מיכה לבינסון. בהפקה הנוכחית תמצאו, בין השאר, מלבד אסייג, את קובי מאור, דני שטג, טל דנינו, חי דוידוב, דבי יבלונקה (אשתו של אזולאי) ומיקה צור.
מתוך הפרזנטציה של "השוטר אזולאי"
(צילום:ליאור שרון)
"ניסיתי להיאחז בדמות שאבנר חזקיהו הנחיל לנו", אומר דני שטג, שמגלם את פקד לבקוביץ', מפקד תחנת המשטרה בה עובד אזולאי, אותו גילם חזקיהו בסרט. "צפיתי בסרט כילד וכנער, ולקראת התפקיד צפיתי בו שוב. בעיניי הוא פרטיטורה שאי-אפשר לגעת בה. 50 שנה עברו והוא עדיין רלוונטי כשהיה. המדהים הוא שהחרדים והחילונים ממשיכים להיאבק זה בזה. ההבדל הוא שפעם שוטר ידע את התורה, כמו החרדים, מה שאיחד בין כולנו, והיום רק החרדים יודעים את התורה. קישון כתב את זה בצורה דקה ומופלאה. אצלו דווקא השוטר אזולאי מגשר בעזרת הידע שלו בתורה בין דתיים לחילוניים, והיום אין אחד שעושה את זה".
הביקורת על המשטרה נשארה כשהייתה?
"אני חושב שאחרי 7 באוקטובר אין לי שום ביקורת על המשטרה. הביקורת בהצגה היא לא על המשטרה אלא על ההתנהלות שלה. המשטרה היא רק גוף מייצג, גוף מאוד ישראלי. באותה מידה זה יכול להיות מפעל או כל ארגון אחר בארץ".
"בשבילי הסרט הוא פיסת נוסטלגיה נהדרת", אומר קובי מאור - סמל בז'ראנו, שדורש את פיטוריו של אזולאי מהמשטרה. "הוא נוגע בהמון בעיות, ורק השוטר אזולאי נמצא שם באמצע. הוא היחיד שיודע לדבר בכל השפות ולאחד את כולם, כמו שלמה המלך. אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד זה את שפתו של זה כדי קצת להתאחד ולא לשפוט אחד את השני. אני כבר מחכה בהתרגשות להצגה הראשונה".
"הרגשתי את עצמי לרגע בנעליו של אבי - כשישבתי ליד הבמאי ולחשתי על אוזנו כמה הערות בימוי", אומר רפי קישון. "זה אחד הסרטים הטובים שנעשו. אתר קולנוע גדול עשה רשימה של כל 15 הסרטים הכי טובים שנעשו מאז ומעולם באסיה. היו שם גדולי הקולנוע, וסרט ישראלי אחד בלבד - 'השוטר אזולאי'. הוא היה מועמד לאוסקר וזכה בגלובוס הזהב ובהרבה פרסים אחרים. שייקה אופיר מגיע שם לשיא השיאים של המשחק שלו. הסצנה הסופית שלו מצדיע היא אחת התמונות הכבירות של הקולנוע הישראלי.
2 צפייה בגלריה
"הבענו משאלה שאם זה יכול להיות שלום אסייג זה יהיה נפלא. לא האמנו שהם ישיגו אותו". "בלדה לשוטר" מתוך הפרזנטציה של "השוטר אזולאי"
(צילום: ליאור שרון)
"כשהתיאטרון העברי פנה למשפחת קישון וביקש להעלות את ההצגה שמחנו, אבל אמרנו שהכול קם ונופל על דמותו של הכוכב. הבענו משאלה שאם זה יכול להיות שלום אסייג זה יהיה נפלא. לא האמנו שהם ישיגו אותו, אבל זה גם היה החלום של גדי. היינו צריכים פה מישהו שיודע לשחק דמויות דרמטיות ובטח ובטח תפקיד קומי, ושלום נכנס לדמות בצורה נהדרת. כולנו נתמוגג פה מהשילוב הזה של המשחק והרגש, שלא לדבר על המוזיקה של נורית הירש שחורכת את הלבבות. אני רק שומע אותה ויורדות לי דמעות".
מה אבא שלך היה אומר לו היה צופה בהצגה?
"הוא היה מאושר, אבל תמיד היו לו הערות. אבל מהכלל הוא היה מרוצה מאוד. עכשיו אנחנו מציינים 20 שנה למותו ועל הבמה רצות חמש הצגות שלו. ההומור של קישון מאחד את כל עם ישראל, דתיים וחילוניים. דתיים מתים על ההומר שלו, האליטה אוהבת אותו בדיוק כמו אנשי השכונות, ימנים ואנשי שמאל, צעירים ומבוגרים. יש לנו גורם מאחד סוף-סוף".
"זה אחד הסרטים הכי ישראלים שיש והיפים שיש", אומר גדי צדקה. "חלמתי לעשות אותו מהיום שראיתי כילד את הסרט. כשהפכתי לבמאי ומנהל תיאטרון והכרתי את רפי, היה לי ברור שאני חייב לעשות את ההצגה. הוא בעיניי הסרט הישראלי הגדול בכל הזמנים. עדיין לא קם לו מתחרה. הוא מצליח להקיף נהדר את הבעיות של החברה הישראלית משנות ה-70 ועד היום. השוטר הזה וכל חבריו הפכו לגיבורים ב-7 באוקטובר ומסרו את נפשם כדי להציל אותנו, ועדיין שוטר תמיד נמצא בנקודה קומית. הגדולה של קישון היא שהוא הצליח להפוך את זה למלודרמה וקומדיה מרגשות. עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת".
ההפקה הזאת היא גם סיכון לא קטן.
"המקצוע שבחרתי הוא מקצוע של סיכונים. כל יום מחדש אתה צריך לעשות בחירות. הלוואי שכל יום הייתי צריך להתלבט ברמות האלה. תמיד הייתי אומר כן להרפתקה כזאת. מקצוע התיאטרון הוא מקצוע מסובך ומלא סיכונים, לכן חשוב שהמדינה תטפח ותחזק את התיאטרון כל שעה. זה צו השעה".
