ברכות למפיקי הריאליטי דייטינג באשר הוא על התובנה החדשה: הכסף נמצא קרוב יותר אל גיל הזהב. 50 הוא ה-40 הוא ה-30 החדש, במובן הזה שבעשור החמישי לחייהם אנשים כבר לא מתפנים למרק את חלקת הקבר שלהם, אלא מרימים את החזה ויוצאים לסיבוב שני על החיים. האנשים האלה, כך גילתה בחדווה הטלוויזיה שלכם, הרבה יותר מעניינים מהפרחחים בני ה-20 ומשהו, שאומנם עורם מתוח וחילוף החומרים שלהם שועט במרץ, אבל הפנטזיה הרומנטית שלהם על "האחד" והבתולים הרגשיים שלהם, שמגובים בעיקר במידע מקומדיות רומנטיות וקצת דרמות בטינדר, אין דרך נעימה לומר את זה, הם גלולת הרדמה על סטרואידים.
מתוך "חתונה ממבט שני"
(צילום: באדיבות רשת 12)
מחפשי האהבה המתקדמים יותר יודעים ש"אחד" כבר לא יהיה. עם קצת מזל יהיו לפחות שניים, אולי יותר, וזה בסדר. בחתונה השנייה שלהם הם כבר לא ישקיעו את כל החסכונות ולא יתאבדו על סידורי הפרחים. הם היו שם כשהמסיבה נגמרה, כשהקונפטי הפך לבוץ והדי-ג'יי ארז את עצמו הביתה. הם יודעים איך זה כשנגמרים הזיקוקים ונשארת העבודה הקשה והיומיומית על הזוגיות, נשארים הפשרות, הריבים הגדולים והשמחות הקטנות. הם לא מגיעים עם רשימת קניות, הם פשוט רוצים למצוא מישהו שיהיה להם נעים איתו, שיהיה חבר, שאם אפשר יגיע בפאקט עם סקס שיחזיק מעמד כמה שיותר, אבל חשוב לא פחות - שיתקשר מהסופר וישאל מה לקנות במקום השוקולד האהוב שחסר במלאי.
הרומנטיקה הילדותית של נערי ונערות קוקה קולה איז אאוט - אנשים בוגרים, לא מושלמים, עם קמטים או מפרצים בשיער, שלא היו מקבלים חוזה בסוכנות דוגמנות, אבל יש להם תובנה או שתיים לחלוק על זוגיות, הם הבוננזה האמיתית של ריאליטי דייטינג באשר הוא. "חתונה ממבט שני", Love is Blind: Never Too Late; Better Late Than Single (נטפליקס); "רווק/ת הזהב" (ABC); My Mum, Your Dad (בריטניה), The Later Daters, בהפקתה האצילית של מישל אובמה (נטפליקס), ובמובן מסוים גם Love After Divorce הקוריאני, כמעט בכולם כרטיס הכניסה הוא לבני 50 ומעלה.
והם מגיעים עם רקע הרבה יותר מעניין, אגב. יש להם עבר זוגי, יש להם סיפור. גרושות, אלמנים או סתם אנשים שכבר חוו מערכת יחסים ארוכה. אנשים עם עומק רגשי, מפוכחים, חלקם הורים לילדים, לפעמים הבשלות הזאת מעניקה להם את מתת ההומור העצמי. מנקודת מבט תסריטאית מדובר בחומר גלם הרבה יותר טוב. הם מאפשרים טלוויזיה עם מערכות יחסים הרבה יותר אותנטיות ואמיתיות. אחרי שני עשורים של דייטינג טלוויזיוני בהם "אהבה" נראתה כמו לקט של פילטרים באינסטגרם, נערמים זה על גבי זה, הצופים סוף סוף יכולים להתפרקד מול אהבה עם צלקות, עם טקסטורה, עם חרדות אמיתיות, עם בשר ועם קהל צופים שלא יודע מה זה סווייפ רייט או לפט, אבל מבינים משהו על החיים עצמם.
