אוקי. לא חשבתי שממש נגיע לרגע הזה אבל הנה - הפרק החמישי החזיק את הבירה בזמן שהפרק השישי לקח את העניינים הרבה יותר רחוק מהצרפתית של האחים לבית ראטליף. אחרי המונולוג של פרנק, הגבר הלבן שהוא בעצם אשה אסייתית שהיא גבר לבן ולהיפך, לוקי וסקסון, שבפרק הקודם סיפקו לעצמם את התירוץ האולטימטיבי – אנחנו מסטולים ושיכורים – חלקו חוויית סקס, או במילים אחרות, לוקי עשה לסקסון ביד. אחרי שמרימים את הלסת מהברכיים אי אפשר שלא לתהות – מה בעצם הביא אותם הלום? האם לוקי כל כך רוצה להרשים את אחיו שהוא חוצה גבול כל כך משמעותי או שהוא באמת נמשך אליו, ומרגיש שזאת ההזדמנות שלו לעשות משהו שלא יצטרך לקחת עליו אחריות בהמשך? ואם להתייחס לנושאים המרכזיים של העונה – זהות ורוחניות – אז מה לכל הרוחות כל כך פגום במערכת היחסים שלהם שהביא אותם לסיטואציה הזאת?
"הלוטוס הלבן", עונה 3 - טריילר
(באדיבות HBO)
בשבריריות של סקסון אי אפשר לטעות. הוא מתעורר אל העכוזים של אחיו, שוב, בסצנת-מראה מהסוג שווייט מחבב, לסצנה בה לוקי מתעורר בחדר עם סקסון ובוהה בישבניו של האחרון. הערב הקודם סגר לפחות פינה אחת – אם בתחילת העונה סקסון מתלבט בקול איך הוא אמור לענג את עצמו כשאחיו יתגורר איתו בחדר, הבעיה הזאת נפתרה. לוקי לא רק יאפשר לסקסון לאונן, אלא הוא גם יהיה הרבה יותר אקטיבי בעניין. סקסון מתעורר אל עולם שבו הגבר-הגברי הליניארי שהוא רואה כשהוא מביט במראה קורס ומתרסק לאור ה... טוב אין דרך אחרת לתאר את זה מאשר אחד הטאבויים החברתיים היותר עוצמתיים. אחרי זה מייק ווייט יצטרך להתאמץ מאוד כדי למצוא גבולות חדשים לדחוק. אני ממליצה על נקרופיליה.
שוב, לראות את סקסון מתהלך כמו אבא שלו אחרי שלושה לורזפם גורם לי להעריך שוב את כישורי המשחק של שוורצנגר הבן. הסצנה שלו עם צ'לסי וקלואי על הבריכה, האחת נראית שוות נפש לאירוע והשנייה מכניסה לסקסון במקום הכי כואב – "לשכב אתך תהיה חוויה ריקה כי אתה חסר נשמה" – אאוץ'. האבנט דה שייק חלבונים בוי סאפרד אינאף? כמו שזה נראה לא אופתע אם סקסון יתקשה מאוד להתאושש משיתוף הפעולה הזה עם אחיו ואולי אפילו יפיל לו בטעות לאחד השייקים איזה פרי רעל מהסוג שמסתובב אצלם על הדק. כל כך מתאים לווייט להתחיל עם יריה אבל לחסל את הדמויות שלו במוות מטופש אחר.
ובינתיים אצל ההורים ראטליף המצב לא הרבה יותר טוב; ויקטוריה נטולת הלורזפם מנסה להתמודד עם העובדה שהבת שלה רוצה לחיות שנה במנזר נטול מותרות, ומאחר ואף אחד – לא טימי-בוי ולא האחים של פייפר, שחזרו מהספינה שפופים קצת, לא מגיב לזה בהיסטריה כמוה, היא מחליטה שהם ילכו למנזר כדי לוודא שלא מדובר בכת. בחסות הגיחה הזאת אנחנו מקבלים עוד רגע קטן של חסד בפרק הזה – טים, שהפרק הקודם נגמר בבקשה שלו מאלוהים להגיד לו מה לעשות והפרק הנוכחי נפתח בפנטזיה שלו על התאבדות, מוצא את עצמו מול הבודהיסט הכי טוב בצ'יינה.
והנה, מתוך שלא לשמה בא לשמה – מכיוון שהנזיר פותח לו חלון הצצה לנפשה של פייפר ומסביר לו למה לדעתו המערביים שועטים אל המנזר שלו, טים מצליח לרגע לראות את הסיטואציה שבה הוא עצמו נמצא מהצד, להבין שכל מה שהוא עשה היה לברוח מהכאב אל העונג, אבל מהכאב אי אפשר לברוח. בשאלת הבונוס, טים תוהה לגבי משהו שמעסיק לא מעט מאיתנו - מה קורה אחרי שמתים והוא מקבל את התשובה הבודהיסטית המרגיעה: המוות הוא כמו שיבה הביתה. איחוד מחודש עם שאר טיפות האוקיינוס. פלא שזה עושה לו חשק למות? ולאור התגובה של ויקטוריה לרעיון שהיא תיאלץ לחיות בעוני, אותו העוני שהיא רוצה שהבת שלה תפחד ממנו "כמו כל מי שאנחנו מכירים", הוא גם מוכן לנקוט בנימוס האלמנטרי ולהרוג אותה קודם.
ויקטוריה מצידה ממשיכה לנוע בין נתק מוחלט מהמציאות והמשפחה שלה ורגעים חדים של חיבור שגורמים לי לתהות אם היא לא מעמידה פנים רוב הזמן שהיא סתומה, פשוט כי באמצעות חסר מודעות לאנשים יש הרבה פחות ציפיות ממך. ככה או ככה היא עדיין עומדת מאחורי רוב הפאנצ'ים הטובים ביותר בסדרה, וממשיכה את המסורת היפה של טניה משתי העונות הקודמות – אשה בגיל העמידה, גיי אייקון, מאובזרת במימיקה קסומה, שאנחנו מתלבטים אם היא נלעגת או ראויה להערצה. ככה או ככה הסצנות של ויקטוריה, שאפשר ממש לדמיין את החיוך הצ'שיירי של ווייט כשהוא כותב לה את השורות שלה, לא פחות ממהפנטות.
אצל הפומות, אחרי כמה פרקים של לרלורים מאחורי הגב, סוף סוף לורי עוברת למצב ON והסיטואציה מתחילה להתלקח. "זיוף של אחד הוא נימוסים טובים אצל אחר", מטעימה קייט, אחרי שסיפרה ללורי את המידע הלא מזיק, ולנטין יצא מהחדר של ג'קלין לפנות בוקר. אני נוטה להאמין שג'קלין מלכתחילה זרקה את ולנטין על לורי, ואת לורי על ולנטין, רק כדי שיהיה לה מישהו לקחת ממישהי. כי מה שווה הסטוץ אם לא לקחת את הבחור מאף אחת? לורי קובעת שבעצם הן מעולם לא עזבו את התיכון (נו, נשמע כמו משהו שג'קלין יכולה לתפוס כמחמאה) ומשליכה את קייט מתחת לאוטובוס. קייט צריכה לבלוע את הצפרדע כי היא לא היתה רגישה מספיק כדי להבין מה היא מספרת ללורי או יותר גרוע - הבינה אבל לא היה לה אכפת, ומה לעשות שלפעמים הרכילות העסיסית של האחד היא מלח על הפצעים של האחר.
בבנגקוק ריק וחברו הטוב פרנק מגיעים לביתה של סריטלה אחרי שריק עשה את הפאדיחה שלו והצליח להגיע לפגישה איתה בלי לגגל לפחות את רשימת הסרטים שהיא שיחקה בהם. אנחנו לא רואים את ג'ים הולינג'ר אבל אנחנו כן רואים את הפרצוף של ריק, שעומד בפני הרגע החשוב בחייו, וקודם הצלחנו גם לראות את הנשק שהוא הבטיח לא להביא. אז כן, ג'ים, ריק שמח לראות אותך *וגם* יש לו אקדח בכיס.
בשבילי המלון גרג הכמוש והזעפן עושה לבלינדה איגואנה ומזמין אותה למסיבה שהוא עושה בבית שלו בערב כדי "לשוחח". בלינדה נוטה לוותר על ערב הכיתה של גרג, למרות שכשרואים את האחוזה שלו על ראש ההר, שמן הסתם מימנה עבורו טניה המתה, אפשר להבין למה קלואי, באחד המשפטים הכי רומנטיים ששמעתי בחיי, מצביעה על היאכטה ומסבירה לצ'לסי שמערכת היחסים שלה עם גרג "זאת סיטואציה טובה". אז כן. הקשר בין קלואי לגרג מפוקפק למדי, יש לי תחושה שמדובר פה ביחסי תן וקח, היצע וביקוש, יותר כוחות שוק ופחות אהבה רומנטית או אפילו שירותי ליווי תמורת אבא סוכר. מן הסתם בקרוב נתוודע להסכם שהצופים אינם מודעים אליו בינתיים, אני חייבת להודות שיש לי תחושה שלמרות הרמיזה של קלואי ("גרג יפרד ממני, או יותר גרוע"), גרג לא הולך לצאת הנבל בעונה הזאת. נפגש בערב עם טים, סקסון וגרג והרבה מצב רוח טוב.
