מרחב חדשני לטיפול ושיקום במוזיקה הוקם במרכז הרפואי שיבא. המרחב הוקם ביוזמה משותפת של חברת Simply ובית החולים השיקומי המשולב בשיבא, וכולל הנצחה אישית לסגן ינאי קמינקא ז״ל.
"איזה הפתעה מטורפת החדר הזה"
(צילום: באדיבות דוברות שיבא)
המרחב, Harmony (הרמוניה), נועד לשלב את המוזיקה והיצירה כחלק בלתי נפרד מתהליך השיקום הפיזי והנפשי של מטופלים, פצועי ופצועות המלחמה. הוא ישמש חלק בלתי נפרד מתהליך השיקום הפיזי והנפשי של המטופלים וכולל כלי נגינה, ליווי צמוד של מטפלים במוזיקה ומורים מוסמכים, ומאפשר למטופלים לנגן, ללמוד וליצור – יחד עם מורה, לבד בעזרת האפליקציות של Simply, וגם יחד.
בלב החדר תוצב הנצחה קבועה לסגן ינאי קמינקא ז״ל, שנפל בקרב הגנה בבסיס זיקים בבוקר 7 באוקטובר. ינאי, בן 20, שימש כמפקד מחלקת טירונים, והוביל בגבורה את ההגנה על הבסיס תחת אש כבדה. בזכות פעולתו ופעולת מפקדיו ניצלו עשרות חיילים ואזרחים. מעבר לסיפור הגבורה, ינאי היה מוזיקאי ויוצר. הוא לימד את עצמו לנגן ולכתוב מוזיקה מבלי לדעת תווים, מתוך חיפוש אחר ביטוי אישי.
אייל קמינקא, אביו של ינאי: "ינאי לימד את עצמו לנגן פסנתר והלחין מבלי לדעת תווים, הכול להבעה אישית. הוא האמין בראיית האדם, ובכך שכשצופים באדם הוא נהיה צפוי, אך כשרואים אדם הוא נהיה ראוי. עוד הוא האמין בחשיבות של להיות נוכח בחושך של אדם אחר, בכאבים שלו, ובזה הוא עסק במהלך חייו הקצרים. המשפט של ינאי, 'רק בלילה רואים כוכבים', הוא ביטוי לכך שבמקום לגרש את החושך - יש לחבק אותו, ולמצוא בתוכו את נקודות האור".
אחד הראשונים שקיבל את הזכות לעשות שימוש במרחב הוא אופיר אנגלסמן, שהוא איבד את רגלו בפעילות מבצעית ליד חברון בדצמבר האחרון. "במהלך השיקום כתבתי שיר ובדיוק חסר לי לחן בשבילו. איזה הפתעה מטורפת החדר הזה - ואני מקווה שעכשיו בזכותו יהיה לי לחן והקלטה מקצועית לשיר שלי".
"נכנסתי לסיבוב בחדר, לפני טקס הפתיחה, להסתכל בעצמי על כל כלי הנגינה, המיקרופונים, אולפן ההקלטות. אחריי נכנס אדם קטוע רגל, היה סקרן לראות מה קורה פה", מספר יגאל קמינקא, ממייסדי Simply ודודו של ינאי ז"ל. "הבנתי אחר כך שהוא איש מילואים בהתאוששות. אחרי דקה הוא התיישב על מערכת התופים האלקטרונית והתחיל לתופף - היה ברור שיש לו ניסיון קודם. אחרי 3-2 דקות התיישב לידו יועץ הסאונד של החדר, שהיה שם לכבוד ההשקה ודיבר איתו. הסביר לו על ההפעלה של התופים, איך כולם מחוברים בערוצים נפרדים למחשב של האולפן, כמו הרבה מכלי הנגינה בחדר. אני הייתי ליד, אבל לא רציתי להפריע. ואז היה את הרגע שאיש המילואים פתאום הבין את המשמעות, והוא שאל: 'רגע, אני יכול להקליט פה את השירים שלי?'. ופניו אמרו הכול. זה היה רגע שלא אשכח. רגע של אור במציאות של חושך גדול".
