שוב אנחנו בסגר (אומנם מזן אחר, ועדיין), שוב בתי הקולנוע מושבתים, ושוב אנחנו מפספסים את כל הסרטים החדשים והמדוברים. נו, מתי כבר נזכה לראות את החדש של פיקסאר, "אליאו"? וגם הבכורה ל"פורמולה 1" עם בראד פיט מתרחקת (למרות שחוויאר בארדם - בתפקיד משנה שם - מה זה מנצל את כל הפרמיירות הנוצצות מעבר לים כדי ללכלך עלינו בימים האחרונים). אבל כשהעולם בחוץ בוער, ועתיד המזרח התיכון רחוק מלהיות ברור, אנחנו עדיין יכולים להרגיש — ולו במעט — שאנחנו חלק מהעולם. לפחות מהחלק שלא שונא אותנו. איך? פשוט: לעקוב אחרי כל הכותרים החדשים (בערך) שנמצאים שם בחוץ, כלומר בפנים, בטלוויזיות. הנה שמונה המלצות לסרטים שעולים עכשיו בסטרימינג — וחלקם, תתפלאו, ממש לא רעים. האמת, חלקם גם לא ממש טובים, בואו, אבל מעבירים את הזמן יופי בשעתיים בין אזעקה לאזעקה. הנה, מתחילים:
6 צפייה בגלריה
מתוך "עיר הרס", "הטורף: הרוצח של הרוצחים", "בקשה מסתורית 2"
(צילום: באדיבות דיסני פלוס, נטפליקס ואמזון פריים)
עוד בקשה מסתורית (אמזון פריים)
"בקשה מסתורית" מ-2018 היה אחד הסרטים הכי כיפיים שנעשו בעשור הקודם, מצד שלושה מהאנשים הכי פחות כיפיים בעולם: בלייק לייבלי — שבאמת אין לנו כוח להזכיר שוב את כל השיט-סטורם המיותר שהיא הטילה על העולם בשנה החולפת, עם תביעות ותביעות נגדיות מול הבמאי ג'סטין בלדוני (על הסרט הרומנטי הנורא הזה שאתם משום מה אוהבים); אנה קנדריק — שכל הקריירה שלה מבוססת פחות או יותר על העיקרון של להיות חמודה ומעצבנת; והבמאי פול פייג ("מסיבת רווקות", "מרגלת") — המומחה ההוליוודי ל"קומדיה נשית", שאותו אנחנו דווקא די מחבבים, למרות שייזכר לדיראון עולם בגלל הפיאסקו של הרימייק ל"מכסחות השדים" שלקחה את כל הקריירה שלו אחורה. אבל "בקשה מסתורית" היה תכלס מסוג הסרטים שכבר כמעט לא רואים בקולנוע: פילם נואר משועשע על שתי נשים, אחת תמימה וברונטית (קנדריק) ואחת רוצחת זוהרת ובלונדינית (לייבלי, בתפקיד נהדר מחוץ לשטאנץ האמריקנה הרגיל שלה, עם הרבה פאן ומרטיני, אינטריגות, חתיכים מזדמנים, פמיניזם בכאילו ועוד. זה היה חצי-נוצץ ולא ממש חשוב.
את סרט ההמשך, "עוד בקשה מסתורית", אנחנו באמת כבר לא רואים בקולנוע — סרטים כאלה, מותחנים קומיים בתקציב בינוני, שמים ישר בסטרימינג גם כשהתסריט מעולה. והנה, ההמשכון באמזון פריים. כמו שקורה לעיתים קרובות בסרטי המשך מיותרים אך כיפיים מהסוג הזה, כשהדמויות כבר מוכרות והתעלומה הבסיסית כבר נפתרה — מה נותר לעשות עם הפושע הנורא? - זה פשוט מאוד: משחררים אותו מהכלא וממשיכים לאיטליה.
כן, בחלק ב' של עלילות "בקשה מסתורית", בלייק ואנה שלנו נפגשות שוב ונוסעות תחת תירוץ עלילתי קלוש כלשהו לחתונה באיטליה, ושם כמובן מחכה לנו רצח חדש, אינטריגות טריות ועוד קצת מהשנינויות והפאייטים של הסרט הראשון. גם ב"אושן 12" עשו את זה — טסו לאירופה בחלק ב' כי למה לא — וגם ב"תעלומת רצח 2" עם אדם סנדלר וג'ניפר אניסטון בנטפליקס (סרט די דומה, והמלצת צפייה בפני עצמה). גם אם הכל כאן לא מחדש במיוחד והוא אותה מנה בשינוי אדרת, יש נופים יפים בריביירה האיטלקית, הרבה פרארי ברקע, הרבה "תפוס את הגנב", קצת מתח, והרבה בלייק לייבלי בשמלות. בסך הכול? אחלה דרך להעביר שעתיים.
The Gorge (אפל TV פלוס)
אם תהיתם לאן במאים הולכים אחרי שהם נזרקים משורות מארוול — קבלו את סקוט דריקסון, הבמאי של "דוקטור סטריינג'" הלא-רע בכלל. מאז הוא הספיק לביים את סרט האימה "בלאק פון", שזכה להצלחה סבירה בקרב חובבי הז'אנר, אבל נראה שהוא עדיין מחפש את עצמו.
The Gorge – טריילר
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
בפברואר עלה בשירות הסטרימינג של אפל הסרט החדש שלו, מותחן אימה רומנטי בשם The Gorge, שהוא חביב לגמרי — וכמעט כולו נשען על הכריזמה של שני הכוכבים הראשיים, שנמצאים משני צדי הנקיק שמופיע בכותרת. מה היא העלילה, שאלתם? ובכן, מיילס טלר — עם אותה הבעה פעורה שמלווה אותו מאז "וויפלאש" — מגלם צלף שמביט מעבר לנקיק לעבר צלפית ליטאית אחרת, אניה טיילור-ג’וי, שמופיעה כיום בערך בכל סרט אפשרי. השניים מחליפים מבטים טעונים במשמעות, בזמן שהם שומרים על נקיק מסתורי שאמור להיות לא פחות מהשער לגיהינום.
הסרט, שמשלב קצת אימה, קצת מד"ב, קצת על-טבעי וקצת רומנטיקה בגרוש, מזכיר את מה שפעם קראו בהוליווד "סרטי היי-קונספט" — כלומר, סרטים שמבוססים על רעיון אחד פשוט אבל חזק. במקרה הזה: נקיק, גבר ואישה חתיכים משני צדדיו שלא יכולים לדבר אחד עם השני אבל כמובן שוברים את החוקים ועושים זאת, והרבה ממבו ג'מבו על-טבעי. ובכל זאת, הסרט מספק שעתיים של מתח, קצת אקשן, ורגעים שבהם לשני השחקנים יש הזדמנות להתעלות, או לפחות להקסים אותנו.
"ראסט" (אמזון פריים)
מעבר לכל המלחמות, הקורונות ונפילות התאומים, יש עוד רגעים שכולנו נזכור איפה היינו ומה חשבנו כששמענו עליהם לראשונה: שקיעת הצוללת הפרטית שניסתה לחקור את הטיטאניק, היעלמות המטוס המלזי, טום קרוז קופץ על ספות, וכמובן — הרגע שבו שמענו שאלק בולדווין, פאקינג אלק בולדווין, ירה בטעות בצלמת ובבמאי של הסרט שלו, על סט צילומים בניו מקסיקו. זה קרה באוקטובר 2021.
בשנים שעברו מאז, אלק הספיק לצאת זכאי ובכל זאת להפוך לבדיחה, צילומי הסרט הושלמו, הבמאי — ג'ואל סוזה, שהחלים מאז בבית החולים (תודה לאל) — סיים את העריכה, והבעל של הצלמת המנוחה, הלינה האצ'ינס, קיבל תפקיד מפיק שותף וסטיפות של דולרים בהסכם הפיצויים. וכך, כמעט ארבע שנים אחרי, הסרט "ראסט" סוף סוף יוצא להקרנה — באמזון פריים, עם מינימום יח"צ, כי מי בכלל רוצה לגעת בסרט שכולו זיכרון רע אחד גדול לכל המעורבים.
אבל כשמנקים את כל הסיפור שמסביב, מגלים ש"ראסט" הוא סרט לא רע בכלל. ממש לא. ברוח המערבונים — או ליתר דיוק, הפוסט-מערבונים של קלינט איסטווד — הוא מספר על פורע חוק מזוקן וכסוף (אלק שלנו, כמובן), שיוצא להציל את נכדו עדין-הלב (פטריק סקוט מקדרמוט המרשים) מגזר דין מוות בתלייה. השניים יוצאים יחד למסע ברחבי המערב הפרוע כשצייד ראשים דולק אחריהם, וכמובן שבדרך הם גם יתחברו, והזקן הקשוח יגלה שיש בו עוד קצת רגש, כמו לקלינט, רק צרוד ועייף יותר. נכון, לא הרבה אנשים צופים היום במערבונים ממילאְ, וכנראה שגם בלי הטרגדיה "ראסט" לא היה הופך ללהיט גדול. ובכל זאת, קשה שלא לתהות: אם הכול היה עובר חלק, אולי הסרט הזה היה מביא לבולדווין — ולצלמת הצעירה והמוכשרת הלינה האצ'ינס, שהשוטים שלה יפהפיים — פרסטיז'ה ומועמדויות לאוסקר. או שלחלופין, אפילו פחות אנשים היו שומעים על הסרט.
כך או כך, מומלץ לנקות את הראש לפני שמתחילים לצפות. אם אתם אוהבים דרמות נוגות, או ליתר דיוק מערבונים נוגים, מלאי חרטה, עם גברים מזוקנים מהסוג שכבר לא מייצרים יותר, ועם כוכב-עבר שבאמת מתמסר לתפקיד בדמדומי הקריירה שלו (ובואו נודה — במקרה של אלק, אנחנו הרבה אחרי הדמדומים) — תפנו שעתיים וקצת ל"ראסט". באמת שמדובר בסרט יפהפה.
"הטורף: הרוצח של הרוצחים" (דיסני פלוס)
סדרת סרטי "הטורף" ידעה עליות ומורדות, ובעיקר מורדות. במיוחד כשהצמידו אותה לסדרת "הנוסע השמיני" לתקופה ואז ניסו להתעלם מההחלטה הזאת בסרטי ההמשך של שתיהן. ובכל זאת, הסדרה שהתחילה ב־1987 עם שוורצנגר ועם חייזר קרניבורי שצד בני אדם (אבל רק את הקשוחים שבהם), נותרה אחד ממקורות ההנאה הכי גדולים של אוהבי מד"ב. הסרט הנוכחי, שכולו באנימציה, הוא סוג של פרויקט צדדי ביקום של "הטורף" - והוא דווקא די אדיר.
"הטורף: הרוצח של הרוצחים" - טריילר
(באדיבות דיסני+)
דן טרכטנברג, הבמאי של "דרך קלוברפילד 10" (ההמשכון/ספין אוף ל"קלוברפילד", מ-2016 שהיה טוב מהמקור), כבר הוכיח שהוא יודע לקחת פרנצ'ייז קיים ולהפוך אותו על הראש. הוא עשה זאת בפריקוול "הטרף" (2022), והנה הוא נשכר לביים גם את סרט "הטורף" הרשמי הבא שצפוי לצאת בנובמבר. אבל לפני זה, הוא ביים, כמעט בהיחבא, סרט אנימציה שמרחיב את המיתולוגיה על המין הלוחמני הזה — וכיאה לאנימציה, הוא הולך כאן למלא כיוונים חדשים שבסרט לייב-אקשן, לא היו מתאפשרים כיוון שהאולפן היה אומר לו "אין לנו דרך לממן את זה". העלילה קופצת בין זמנים ואזורים: סקנדינביה של ימי הוויקינגים, יפן של תקופת הסמוראים, וחיילים אמריקאים במלחמת העולם השנייה — ומביא לוחמים מכל הזמנים להילחם ביצורי "הטורף", וגם זה בזה במגרש המשחקים שנכפה עליהם, במסגרת עוד אחד ממשחקי הציד החולניים של החייזרים.
זה יכול היה להיות גימיקי ומביך, אבל בפועל זהו סרט ממש מספק: גם לחובבי הסדרה, גם לאוהבי אנימציה למבוגרים, וגם פשוט למי שרוצה לראות קצת שפריצים של דם בדיסני פלוס, דבר לא כל כך שכיח. בואו רק נקווה שאת הסרט הבא, הרשמי בסדרה, נזכה כבר לראות בקולנוע.
"וואלס וגרומיט: על כנפי הנקמה" (נטפליקס)
נטפליקס, שירות הסטרימינג הכי פופולרי בישראל, נעדר עד כה מהרשימה שלנו — ובצדק. בואו נודה באמת: מחוץ לקטלוג סרטי הפסטיבלים והבמאים הנחשבים שהם קונים כל סתיו בתקווה סוף סוף לזכות באוסקר שממשיך להתחמק מהם, רוב מה שתמצאו שם לאחרונה הוא בעיקר זבל. אתם לא צריכים אותנו כדי להעביר את הזמן עם הדוקו הנצלני התורן על הצוללת שהתפוצצה בדרך לטיטאניק, וגם לא כדי לבדוק אם הבמאי טיילר פרי סוף סוף הצליח עם מלודמת הפשע "קש" לחלץ את עצמו מגבולות הז'אנר של הקומדיות השחורות והעממיות שלו.
אבל בכל זאת יש יוצאי-דופן — ובראשם שיתופי הפעולה של נטפליקס עם סדרת "וואלס וגרומיט" הבריטית, שנמצאת איתנו כבר שלושה וחצי עשורים בסרטים קצרים וארוכים. מאחורי הסדרה עומד היוצר הבריטי הנהדר ניק פארק, שפועל באולפני ארדמן — אולפני האנימציה בסטופ-מושן שדרכו יצר גם את "מרד התרנגולים" ו"שון כבשון", ושנחשבים בצדק לגאווה לאומית. הסרט החדש בסדרה, "על כנפי הנקמה", מגיע כמעט 20 שנה אחרי הפיצ'ר הקודם, "וואלס וגרומיט והארנב הקטלני", ומציג שתי התרחשויות שמתנקזות לאירוע אחד: מצד אחד, חזרתו של הפינגווין המרושע פת'רס מקגרו מהסרט הקצר הקלאסי "המכנסיים הלא-נכונות", ומצד השני — ההתמודדות של וואלס וגרומיט עם גאדג'ט חדש של וואלאס, שהוא גם רובוט-גינה וגם מקור לאינספור תקלות וסכסוכים ביניהם.
6 צפייה בגלריה
יוצאים ממקלט שכונתי אחרי שנרגעו העניינים, אילוסטרציה. מתוך "וואלאס וגרומיט: על כנפי נקמה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
הסרט, שזכה בצדק בפרס הבאפט"א לסרט האנימציה הטוב ביותר, מציע את אותו תמהיל מנצח שהפך את הסדרה הכה-בריטית הזאת למושלמת בתחומה. כרגיל, תמצאו כאן הרבה סלפסטיק לצד שנינויות אנגליות מאוד, את המתח הקבוע בין החוואי הפטפטן לכלב השתקן שלו — וכמובן, את העונג הצרוף שבצפייה בדמויות פלסטלינה עושות קומדיה נהדרת. מדובר ב-79 דקות מענגות, שגם ילדים וגם מבוגרים יכולים ליהנות מהן — ולהרגיש טיפה עילאיים ומתנשאים כשממליצים עליהן אחר כך לחברים.
"עיר הרס" (נטפליקס)
אוקיי, אוקיי, קבלו עוד נטפליקס, שלא תגידו שאנחנו כאלה סנובים. "עיר ההרס" הוא כנראה הסרט החדש הכי גדול שתראו בשירות, ולמרות שהוא מלא במיליון בעיות, חובבי אקשן לא ממש ירצו לפספס אותו. לסרט החדש של גארת' אוונס, הבמאי הוולשי של סרטי הפעולה המיתולוגיים "הפשיטה" - שהפכו כבר לתנ"ך של חובבי האקשן בעשור וחצי האחרונים למרות שהם מפאקינג אינדונזיה - הייתה משימה אחת: להביא את הברק וסצנות האקשן המטורללות והמוצלחות כל כך מצמד סרטי "הפשיטה" שלו לקולנוע האמריקאי. במבחן התוצאה זה לא בדיוק צלח, למרות שהניסיון בהחלט כאן.
"עיר הרס" - טריילר
(קרדיט: באדיבות נטפליקס)
"עיר ההרס" הוא סרט אקשן אלים-אלים שקורה כמתבקש בגיהנום אורבני, ובמרכזו טום הארדי בתפקיד הכי טום הארדי שאפשר לדמיין: שוטר חסר גבולות שנלחם לעיתים ומשתף פעולה לעיתים עם שלל טיפוסים נכלוליים, בהם פורסט וויטאקר כאיש עסקים שרץ לראשות העירייה. לסצנות האקשן בהחלט יש ברק, אבל יש גם לא מעט בלאגן עלילתי שנובע כנראה משלל קשיים מאחורי הקלעים, מקורונה ועד טום הארדי, שגררו את הפקת הסרט במשך ארבע שנים. אז החלום ליצור סרט אקשן "אפי" (שבסוף הוא קצת יותר משעה וחצי) ומגדיר ז'אנר כמו "הפשיטה", אולי לא צלח. אבל כל זה פחות חשוב כששומעים את פצפוצי המכות.
The ballad of Wallis Island (אמזון)
ושוב קצת וולשים: הדרמה הקומית הבריטית הקטנה הזו היא בדיוק מסוג הסרטים שפעם היה אפשר למצוא בקולנוע לב עם שלל חברים שממליצים ש"זה סרט מקסים", והיום - על אף שזכה בדיוק עכשיו להפצה בבריטניה ולביקורות מעולות - נמצא בגבולות הסטרימינג. זוהי קומדיה ברוח "ללכת עד הסוף" פינת "ג'ולייט, הגרסה העירומה" - על מוזיקאי פולק שירד מגדולתו ומוזמן לאי בודד ליד וויילס על ידי מעריץ די מוזר שמוכן לשלם לו מלא כסף כדי שיופיע בפניו ובפני "עוד 100 אנשים", שכוללים את האקסית המיתולוגית של הזמר ושותפתו לשעבר לבמה (קארי מאליגן, מקסימה כתמיד).
הסרט, שביים ג'יימס גריפית', מלא באהבה וגם בצער, ובו כמובן סיפור על הזדמנות שנייה, חברות וריפוי - רק בלי הקיטש האמריקאי שמלווה לסרטים כאלה, כשבמקומו שורה עליו ארומה מלנכולית-חמוצה-מתוקה שמאפיינת את האי הבריטי. בהחלט יפה.
"סיפורי מאירוביץ (חדשים ונבחרים)" (נטפליקס)
נעזוב רגע את כל הסרטים החדשים לטובת אחד הסרטים באמת הכי טובים שנמצאים בנטפליקס, ולמעשה נרקבים שם מהפרה-היסטוריה של 2017. "סיפורי מאירוביץ" של אחד מגדולי במאי הקולנוע העצמאי האמריקאי, נוח באומבך (שמוכר היום יותר כבן זוגה של גרטה גרוויג שהאפילה עליו, על אף שכתב איתה את "ברבי"), היה אמור להיות הסרט המגדיר של ענקית הסטרימינג. הוא התקבל לפסטיבל קאן 2017 ועורר מהומה בכך - עד כדי כך שמנהלי הפסטיבל הודיעו שזו הפעם האחרונה שהם נותנים במה לסרט מוזרם, טפו. על אף שהוא כולל קאסט נפלא, תסריט משובח, ואחד מהסופים המשובחים בקולנוע האמריקאי בקולנוע האמריקאי - הוא די נעלם בתהום הנשייה. הוכחה שחיים בשירות נטפליקס אינה סגולה לאריכות-ימים קולנועיים (אלא אם אתה "האירי" של סקורסזה, שמוכר כיום בעיקר כסרט שכולם נרדמים בו למרות שהחברים שלהם מספרים להם כמה אתה טוב).
"סיפורי מאירוביץ" הוא קצת "משפחת טננבאום" למתקדמים, עם סיפור על משפחה ניו יורקית שבורה ובראשה אב שמוק שהוא אמן נפוח (דסטין הופמן, בתפקידו הטוב זה עשורים, רק חבל שהרט יצא במקביל לסערת הארווי ויינשטיין, ושרבוב שמו כמטריד בעברו במסגרת גל חשיפות MeToo# די גרם להטבעת מסע היח"צ של הסרט). יש לו שני בנים מאוד יהודים ומאוד עצבניים שגם מאוד מקנאים זה בזה (אדם סנדלר ובן סטילר, שמוכיחים בפעם האלף איזה שחקנים נפלאים הם), בת שאיש לא סופר (אליזבת מארוול מ"בית הקלפים", שהיא נפלאה לא פחות מהם), וגם את אמה תומפסון, קורעת בתור אשתו האלכוהוליסטית החדשה של הופמן. התוצאה היא קומדיה משפחתית מלאת לב ותחכום, ובעיניי היא מתעלה בהרבה על שורת סרטים הרבה יותר קאנוניים של באומבך (למשל "סיפור נישואים" עם סקרלט ג'והנסון ואדם דרייבר שהגיע עד האוסקר). זה באמת אחד הסרטים הטובים ביותר בשירות שכדאי לגלות. ואם לא עכשיו - אימתי?
