שתי הדקות הראשונות שפותחות את "בירד" (Bird), סרטה החדש של אנדריאה ארנולד, מתמצתות את הקולנוע שלה. השוט הראשון מצולם ממצלמת טלפון שמכוונת לעבר שמים כחולים מבעד לגדר מרושתת בצפיפות. ממיקומה המוגבל המצלמה מנסה לעקוב אחר זוג ציפורים שעפות בשמיים. בעודה נעה אנו נחשפים למרחב שמוקף מכל צדדיו באותה גדר צפופה. בשוט הבא נראית מי שמחזיקה בטלפון: נערה בת 12, שחורת-עור, שבקרוב נגלה כי שמה הוא ביילי (ניקיה אדמס). היא מתמקדת באחת משתי הציפורים, ואז מסיימת לצלם ושמה את הטלפון בכיס. בשוט הבא, שבו אנו מגלים שהיא עומדת באמצע מעבר מקורה, חולפות לידה שתי נערות בלונדיניות קצת יותר מבוגרות שמנהלות שיחה על צעדי ריקוד. היא מפנה את פניה לכיוון ההפוך.
"בירד" - טריילר
(באדיבות קולנוע חדש)
בשלושה מבין ארבעת הפיצ'רים העלילתיים הקודמים שלה ארנולד בחנה דמויות של נערות בעלות אופי נחוש, שלכודות בחייהן. מיה בת ה-15 ב"מחוץ למים" (2009) שחולמת להיות רקדנית בעודה נקלעת למערכת יחסים קרובה מדי עם החבר של אמא שלה. סטאר, הגיבורה של "אמריקן האני" (2016), שבורחת מהבית העלוב במוסקוגי אוקלהומה, ומאב מתעלל מינית, כדי להצטרף לצעירים שעובדים בקנזס במכירת מינויים למגזינים. אפילו קאתי ארנשו, גיבורת העיבוד הפראי של ארנולד ל"אנקת גבהים" של אמילי ברונטה (2011), היא גרסה נוספת לדמויות אלו.
כפי שנגלה בקרוב ביילי חייה עם באג (בארי קיוגן), אביה הצעיר והמאוד לא-בוגר. פייטון (ג'סמין ג'ובסון), אימא שלה, חיה במקום אחר ולא תופיע לפני נקודת האמצע של הסרט. ביילי, באג ואחיה-למחצה האנטר (ג'ייסון בודה) חיים בצפון קנט באנגליה, בסביבת מגורים דלה במיוחד. סביבה דומה לזו שבה חיה גם מיה גיבורת "מתחת למים", וסביבה שארנולד עצמה מכירה מילדות שבה היא, האמא החד-הורית שלה, ושלושת אחיה הקטנים חיו בדיור ציבורי. חלפו שנים לא מועטות מאז ילדות זו, במהלכן ארנולד בת ה-64 הפכה לשחקנית ומגישה, ולאחר מכן לבמאית שזוכה לערכה רבה. חרף השנים הרבות שחלפו, המצוקה שהיא חוותה בילדותה ונעוריה מהווה רקע מהותי לעבודותיה.
3 צפייה בגלריה
היי, זה לא אתה ששכב עם קבר ב"סולטברן"? בארי קיוגן, מתוך "בירד"
(צילום: באדיבות קולנוע חדש)
לביילי יש יחסים לא פשוטים עם אביה, טיפוס פזיז ומקועקע בכל חלקי גופו. אדם שתוכניותיו לרווח כספי מושתתות על השגת קרפדה שמפרישה חומרים פסיכואקטיביים. בתחילת הסרט באג יפתיע את ביילי בהודעה שהוא עומד להתחתן בקרוב עם חברתו קיילי (פרנקי בוקס). האמא החורגת המיועדת, בעצמה לא מבוגרת בהרבה מנערה, היא אם חד-הורית. הידיעה שקיילי והבת שלה עומדות לעבור לדירה שגם כך היא קטנה וצפופה מעלה את המתח בין ביילי ואביה.
למרות הסגנון הריאליסטי של סרטיה, ארנולד מרבה להשתמש בחיות כאלמנט פואטי. ייתכן שזוהי השפעה מתמשכת של ההיקשרות הרגשית של ילד לטיפול בבז ב"קס" (1969) של קן לואץ'. זו יכולה להיות הסוסה הזקנה שלא מטופלת כראוי ושאותה מיה מנסה לשווא לשחרר ב"מחוץ מים", או השימוש בגחליליות וצב ב"אמריקן האני". החיות הן חלק מהעולם שבו נמצאות הגיבורות הצעירות, אבל בהיותן אחרות, הן גם מתפקדות כסמל לגיבורות עצמן.
בסצנת הפתיחה של "בירד" יש תוספת קטנה שטרם הוזכרה, ושרומזת על הכיוון הקצת שונה שאליו יפנה סרט זה. לאחר הסטת המבט של ביילי, נוחת שחף צפוני בתוך המעבר הסגור שבו היא נמצאת. השחף לא מפחד ממנה, מתקרב אליה באיטיות והיא מתכופפת לעברו. במעבר בין ראשו לראשה נראה כאילו הוא מנסה לומר לה דבר מה. רגע לפני שהדבר הלא-הגיוני הזה יתרחש, באג פורץ לתוך המעבר כשהוא רכוב על קורקינט חשמלי, והשחף מיד מתעופף משם. כפי שניתן להבין משם הסרט (שאותה ניתן היה לתרגם, בפשטות, ל"ציפור") לחיה זו תהיה משמעות מרכזית בעלילה. ההבדל המהותי בין "בירד" לסרטיה הקודמים של ארנולד מצוי בנכונותה לנוע למחוזות של "ריאליזם קסום".
העלילה מורכבת מכמה קווים שלא בהכרח מובנים כקשורים זה לזה. המתח שנוצר בין באג וביילי על רקע החתונה המתקרבת, והתביעה שלו ממנה שתשתתף בטקס כשושבינה, דבר שיחייב אותה ללבוש את מה שהם, קרוב לוודאי, בגדי השושבינה המכוערים בהיסטוריה. ישנו הניסיון של ביילי להתבגר, הכולל גם שינוי של המראה החיצוני שלה. ישנה החבירה שלה לקבוצת נערים שהאנטר הוא חלק ממנה, ושיוצאת לפעולות נקמה אלימות כנגד גברים מתעללים. וישנה מערכת היחסים הרעילה בין אמא פייטון והחבר החלאתי שלה "סקייט" (ג'יימס נלסון-ג'ויס).
כל המרכיבים של המציאות הלא-פשוטה שבה ביילי חיה מתחברים ומושפעים מהיכרות שיש לה עם נווד צעיר ומוזר שמכונה "בירד". דמות זו מגולמת על ידי פרנץ רוגובסקי, שחקן גרמני שזכה לפני שנתיים להערכה רבה על הופעתו ב"מעברים", הדרמה הרומנטית-קווירית של איירה זקס. בירד חריג במראה והתנהגותו. יש רמזים לכך שמוזרותו חורגת מאקסצנטריות "רגילה". ביילי, שעדיין נמצאת בחצי-רגל בעולם הילדות, עדיין מסוגלת לקבל את מה שיהיה הרבה יותר קשה לאדם מבוגר להבין. גם אם לא הכול יובן לגבי דמות זו, ייחודה יוצג באופן מאוד מפורש בסרט.
כש"בירד" הוקרן לפני שנה בתחרות של פסטיבל קאן הדעות היו חלוקות. המעבר מריאליזם עם נגיעות פיוטיות, לריאליזם קסום, לא היה פשוט לצופים ששמרו אמונים לסרטיה הקודמים והריאליסטיים של ארנולד. במעבר זה יש, לכאורה, התרחקות מהאיכויות שאיתן היא מזוהה. מצד שני, כבר ידענו סרטים שהצליחו דווקא בזכות המעבר הלא-צפוי בין האספקטים החברתיים של הריאליזם, לההיברידיות של ריאליזם קסום. בין אם זה "נס במילאנו" (ויטוריו דה-סיקה, 1951), "המבוך של פאן" (גיירמו דל טורו, 2006) או "חיות הדרום הפראי" (בן זייטלין, 2012). ל"בירד" יש מבנה חופשי, לעתים כאוטי. ייתכן שבצפייה חוזרת יהיה קל יותר להעריך את הסרט על מה שהוא, ולא על מה שמצפים שהוא יהיה. כך היופי המאוד-ספציפי שלו עשוי להתגלות במלואו.
