נכון לעת כתיבת שורות אלו, "האודיסאה" - סרטו של כריסטופר נולאן, על פי האפוס הקדום של הומרוס באותו השם - ממשיך לשבור קופות ברחבי העולם. יותר מ-640 מיליון דולר אסף הסרט עד כה, בעשרה ימים בלבד - מה ששם אותו על המסלול הבטוח לרווחים שככל הנראה אף עתידים לעקוף את אלו של "אופנהיימר", סרטו הקודם וגורף-האוסקרים של נולאן, שהרוויח יותר מ-978 מיליון דולר במרוצת דרכו בבתי הקולנוע. ואתם גם יכולים להמר על כך שתראו אותו בולט בעונת הפרסים הבאה, כולל בטקס פרסי האוסקר.
"האודיסאה" - טריילר
(באדיבות טוליפ אינטרטיינמנט)
באופן טבעי, הרשת עדיין כמרקחה בכל מה שקשור ל"האודיסאה". עכשי, לאחר ששכך מעט הדיון על אופיו הפרוגרסיבי של הסרט (או לפחות מה שצייצני ימין, כולל אילון מאסק, תפסו מראש, ולפני שצפו, כפרוגרסיבי), תמצאו ניתוחים על גבי ניתוחים בנוגע לשינויים שערך נולאן (שגם כתב את התסריט) בחומר המקור. אך ברבים מאלו נעדרת ההיכרות האינטימית עם אותו אפוס אגדי ורב-השפעה של הומורס, שנכתב לפני קרוב ל-3,000 שנה. עד כמה בעצם שינה נולאן את המקור כדי להתאים אותו לזמננו אנו - ומי היה אותו הגיבור המקורי של האפוס, המצביא היווני רב-התחבולות אודיסאוס?
עבור ד"ר טדי פסברג, מהחוג ללימודים קלאסיים - יוון ורומא באוניברסיטת תל אביב, ההבדל המהותי ביותר נוגע קודם כל לנוכחות האלים והשפעתם ב"האודיסאה" של הומרוס - לעומת היעדרותם היחסית מסרטו של נולאן. "בז'אנר האפי ש'האודיסאה' משתייכת אליו, זאת קונבנציה שהאלים הם בעצם מאוד מעורבים", הוא מחדד, "ואנחנו יכולים לגשת לקונבנציה הזאת מכל מיני בחינות - אנחנו יכולים לראות את זה כביטוי לאמונה של היוונים העתיקים שכך האלים אולי פעלו בעולם. אנחנו יכולים לראות את זה גם פשוט כאיזשהו אמצעי ספרותי שהומרוס משתמש בו כדי להניע קדימה את העלילה. אני חושב שגישה מוצלחת יותר היא לראות את היצירות האפיות האלה, לרבות 'האודיסאה', כיצירות שעוסקות בדיוק בשאלה הזאת של מקום האלים בעולם, ומקום האדם ביחס לאלים בתוך העולם - ואני חושב שאנחנו רואים את זה בצורה שהיא מאוד מעניינת בתוך 'האודיסאה'".
פסברג טוען כי "האודיסאה" עצמה מאוד מודעת לעניין הזה. "בתחילת הספר הראשון של 'האודיסאה', במקום הראשון שיש בו דיאלוג, אנחנו מוצאים את זאוס באיזו אסיפה של האלים אומר: 'אוי, איך בני האדם נטפלים לאלים; מאיתנו, אומרים הם, באות הרעות, אלא שהם אלה שמתוך פזיזותם זוכים בצרות שלא בהכרח'. אז אנחנו רואים שבעצם 'האודיסאה' בעצמה מעלה את השאלה של המקום של האלים בחיים בצורה שהיא גם אולי מאוד אקטואלית לימינו, בשאלה של 'למה נולאן מוציא אותם מהסרט שלו?'. אני חושב שיש כאן הבנה עמוקה של נולאן שהקונבנציות שמתאימות לקהל של הומרוס במאה נגיד השמינית לפני הספירה, הם לא משהו שמדבר לקהל של היום - ושהיום אלים הם לא דמויות ספרותיות מעניינות כמו שהן היו עבור היוונים".
וכמובן שזה לא השינוי היחיד. גם במקרה של אודיסאוס, נולאן מכניס לו תכונות שונות מאוד ממה שהומרוס הציג שם, למשל. בסרט הוא אדם רדוף, טראומה ואשמה. איך זה הוצג בעצם ב"האודיסאה"?
"אני אקפוץ אולי רגע לשורה הראשונה של 'האודיסאה'. הומרוס שר: 'מוזה, ספרי על גבר רב-פניות'. כן, ביוונית זה 'פולוטרופוס', ואנחנו יכולים להבין את המילה הזאת בכמה דרכים, פניות. אנחנו יכולים להבין שזה מציין את הפניות שאודיסאוס לוקח בדרך הביתה, הנדודים שלו, אבל פנייה מציינת גם איזושהי סטייה מדרך הישר, ואת זה שאודיסאוס הוא אדם מאוד ערמומי שמשתמש בהרבה מאוד תכסיסים בדרך שלו הביתה. ואנחנו גם יכולים להבין את זה כהתייחסות לפנים הרבות של אודיסאוס - וכאן בעצם אנחנו מוצאים איזשהו רישיון שהומרוס נותן ליוצרים שבאים אחריו, להתמקד בפנים אחרות של אודיסאוס מאלה שהוא מתמקד בהם.
גיבור רב-פנים. מתוך "האודיסאה"
(באדיבות Tulip Entertainment)
"כשאני קורא את 'האודיסאה', מה שבולט לי זה שזו דמות עם ביטחון עצמי יוצא-דופן, שלפעמים הוא הרסני מבחינת אודיסאוס ומכניס אותו לצרות. זאת גם דמות שמאוד נהנית מהחיים. מהבחינה הזאת, האשמה והטראומה אולי לא כל כך מתאימים, אבל אני חושב ש'האודיסאה' היא יצירה כל כך ארוכה ועשירה ומורכבת, שאנחנו יכולים למצוא גם מקומות כאלה בתוך היצירה. למשל, בספר השמיני יש קטע מאוד מעניין: אודיסאוס מגיע לאי של הפייקים והמלך עורך סעודה לכבודו, וכחלק מהסעודה עולה משורר ושר שיר על ההיסטוריה הקרובה על מלחמת טרויה. והומרוס אומר לנו שהקהל שם שלא היה במלחמה הזאת, מאוד נהנה מהשיר - אבל אודיסאוס עצמו מתחיל לבכות. אז אני לא יודע להגיד אם הוא בוכה כי הזיכרון הוא טראומטי, אבל אנחנו רואים שהוא בכל מקרה הוא משהו מאוד טעון עבורו".
גם בנושא האשמה, טוען פסברג, קיימים זרעים לשינויים שערך נולאן - להדגשת ממד נטל האשמה שנושא עמו אודיסאוס אחרי החרבת טרויה, שהתאפשרה עקב תחבולתו. "הומרוס אומר: 'כן, ספרי לי על הגבר רב-הפניות, שזמן רב נדד לאחר שהחריב את טרויה הקדושה, ראה הרי הרבה אנשים ולמד את דרכיהם, והרבה מכאובים סבל בליבו על פני הים, נאבק על חייו ועל אנשיו, לדאוג שישובו, אך את אנשיו אם כי ישתוקק, לא הושיע, כי הם עקב עצמם נשמדו מתוך קלות-דעת'. כאן יש רגש שהוא נורא מעניין, כי בעצם הפונקציה של השירה האפית היוונית היא להלל את הגיבור, כן? ואודיסאוס הוא כמובן הגיבור של 'האודיסאה'.
"אבל כאן, מה שאנחנו מוצאים זה שבעצם המספר מודע לזה שאודיסאוס הוא גיבור גרוע מאוד. למה הוא גיבור גרוע מאוד? כי הוא יוצא מטרויה עם כל האנשים שלו, והוא חוזר הביתה לבד. כל האנשים שלו מתו. איזה סוג של מנהיג זה? אז מה שאנחנו רואים כאן זה שהמספר כבר בתחילת השיר בא ואומר לנו: 'אתם אולי חושבים, על הנייר, שזה נראה כאילו הוא מנהיג גרוע'. אבל בעצם, הוא לא מטיל את האשמה על אודיסאוס, אלא מעביר את זה לחברים שלו - כלומר, גם אם אודיסאוס עצמו לא חש אשמה, אנחנו יכולים לראות שהשאלה הזאת נמצאת שם ושאי אפשר לברוח מזה".
אין לו כוח לאלים. כריסטופר נולאן בצילומי "האודיסאה"
(באדיבות Tulip Entertainment)
הסיום של "האודיסאה" שונה מהסיום של הסרט. איך בעצם מסתיימת האודיסאה של הומרוס ולמה הסיום כל כך קריטי להבנה של היצירה?
"השאלה של הסוף של היצירה היא בעצמה שאלה מאוד מורכבת שאנשים דנים בה כבר למעלה מ-2,000 שנה. 'האודיסאה' נגמרת בזה שאודיסאוס חוזר הביתה, הוא נכנס למיטה עם אשתו פנלופה והם מספרים אחד לשני סיפורים על מה שקרה ב-20 השנים שבהם הם היו מופרדים - שזה סוף מאוד יפה, מאוד הולם, מאוד מתאים. אבל בטקסט שמגיע מאלכסנדריה, מצרים, במאה השלישית לפני הספירה - הסיפור בעצם לא נגמר שם. אודיסאוס אומר שם לאשתו: 'הבתים שלי עוד לא נגמרו, הסיפור בעצם עוד לא נגמר', ולמחרת הוא יוצא ובעצם עורך טבח באנשים של העיר שלא מנעו את הביזה של הבית שלו בזמן שהוא לא היה שם. ואז עולה השאלה: האם 'האודיסאה' היא סיפור אהבה מרגש על האיחוד של אודיסאוס עם אשתו, או בעצם סיפור נקמה מאוד אכזרי?".
האם הסרט של נולאן הוא יצירה חדשה עם פרשנות שונה בתכלית?
"זה לא העיבוד הראשון של 'האודיסאה'. אנחנו מכירים עיבודים מאוד מפורסמים, מאוד חשובים של 'האודיסאה' ושל הדמות של אודיסאוס. אנחנו מוצאים את אודיסאוס ב'התופת' של דנטה, בדמות שהיא מאוד שונה מאודיסאוס ההומרי. 'האודיסאה' משמשת גם בסיס ל'יוליסס' של ג'יימס ג'ויס מ-1904. אני לא בטוח שהשאלה הזאת של הנאמנות למקור היא שאלה מעניינת, ואני חושב שהיא אולי לא מעניינת אף פעם. אבל היא בוודאי לא מעניינת בהקשר של אודיסאוס, והיא לא מעניינת בדיוק בגלל מה שאמרנו לפני רגע - שאודיסאוס בשורה הראשונה של 'האודיסאה' מוצג בתור הגיבור רב-הפנים. וברגע שהומרוס מציג אותו בצורה הזאת, הוא מזמין את העיבודים האלה - יוצרים שבאים אחריו ועוסקים בו מנקודות מבט שונות".
