סברינה קרפנטר לא טועה כשהיא פותחת את ההופעות שלה במילים "או, אני משאירה חתיכת רושם", מתוך השיר המצוין Taste: לא בכל יום אישה בגובה של מטר ואסימון מצליחה למלא את ה-o2 בלונדון פעמיים עד אפס מקום (20,000 איש ואישה) בקהל שהשקיע שעות בבחירת הלוק לאירוע והוא צווח בווליום משוגע אחרי כל מילה שיוצאת לה מהפה, שלא לדבר על ילדות בנות 10 שצורחות טקסטים שיכולים לגרום גם להורים שלהן להסמיק. ואחרי שנה שבה פירקה מצעדים וזכתה בגראמי ולקראת הופעות קיץ גדולות אפילו יותר מזו שהתקיימה אמש (ראשון) בלונדון, אפשר בהחלט לומר: סברינה קרפנטר היא האספרסו של עולם הפופ, וההתמכרות לקפאין שהיא מציעה נראית כאילו היא רק בתחילתה.
סברינה קרפנטר מבצעת את Come On Eileen, Espresso ו-Please Please Please ב-o2 בלונדון
(צילום: עינב שיף)
הדבר המשמח בכל זה היא שמדובר בכוכבת ראויה: קרפנטר מגיעה לצמרת אחרי תהליך מרשים של גיבוש זהות אמנותית, קפיצת מדרגה ביכולות הכתיבה (הרבה בזכות המפגש עם הכותבת איימי אלן) ומחויבות גבוהה למעריצות ולמעריצים שלה. במובן הזה, ההתפוצצות של "אספרסו" אפילו עושה לה מעט עוול: רוב השירים מהאלבום Short N’ Sweet יותר מעניינים ומרובדים מהלהיט. אפילו Please Please Please מתכתב יותר טוב עם רוח האלבום, שמשרטט באופן אמוציונלי ואינטליגנטי את תעתועי הלב של אישה צעירה ויפה, שברוח הזמן גם לא נבוכה להצהיר שהיא יצור מיני ואף לצעוק "אני כל כך פאקינג חרמנית" (בשיר Juno) כדי שאף אחד לא יתבלבל.
לכן זה לא מפתיע שפורמט שנבחר למופע הוא הפקת טלוויזיה: אם החיים של קרפנטר הם דרמה אחר דרמה, למה לא להפוך את השירים שמתארים אותם למעין סדרה שעוקבת אחרי עלילותיה של אחת הנשים הכי כריזמטיות בתעשיית הבידור בשנים האחרונות? הרי ממילא סוד הקסם של קרפנטר הוא התחושה שהיא מזמינה את כולם לבית שלה: מהסלון דרך המטבח והאח הבוער ועד חדר השינה. נותר רק להקים סט תפאורה, לבחור קטעי מעבר מתאימים (באווירת הטלוויזיה החמימה והנאיבית של הסבנטיז, לא HBO) לדאוג שהרקדנים והרקדניות יהיו גם טובים (וגם בגובה המתאים, אחרת לא נעים) ומשם האספרסו יעשה את שלו.
סברינה קרפנטר מבצעת את Feather בהופעה ב-o2 בלונדון
(צילום: עדי ברקוביץ׳)
אלא שיש בכל כדי לפספס משהו בייחודיות של קרפנטר: היא פשוט לא באמת צריכה את כל זה ואפילו לא את הרוב. אם כבר, להיפך: בעוד היא שרה מעולה בלייב והפרפומנס שלה משכפל את הסקסיות והנגישות של השירים, העיצוב ובעיקר הבימוי דווקא מרחיקים אותה מהקהל, ודאי זה שלא נעמד בשורות הראשונות. למעשה, נדרש כמעט חצי מופע עד שמישהו הואיל בטובו לספק קלוז-אפ שלה וגם הקאט-ווק והמסך הגדול בגבה היו זכאים לבקש דמי אבטלה למשך אותו פרק זמן. ואכן, החלק השני ובו ביצועים מרימים ל-Nonsense וקאבר ל-Come on Eilleen וכמובן Juno ו-Please Please Please, השיל מקרפנטר שכבות של איפור בימתי שהיא לא זקוקה לו. עזר גם הגימיק החביב שבו סלב בקהל זוכה לטייטל "נעצר בגין חתיכוּת יתר", כשהחשודה הפעם הייתה סלמה הייק, וכמובן ביצוע מנצח ל"אספרסו" לסיום הערב.
כיאה לאלבום שנקרא "קצר ומתוק", גם המופע על שמו נסגר תוך קצת פחות מ-90 דקות חלקלקות ויעילות. במהלכן חלק מהקהל ודאי הופתע לראות סרטון מעבר בכיכובו של לאונרד כהן (ההורים שלהם הסבירו להם מי זה). כהן מסביר שם בריאיון ישן, ששירה היא כמו צחצוח נעליים רק של הנפש. כמובן שמיד אחריו קרפנטר ביצעה את Dumb & Poetic, שבו היא מסתלבטת על בחור יומרני וחלול שמענג את עצמו תוך קריאת מילות השירים של כהן. באותו רגע קשה שלא לתהות מה היה כהן עצמו חושב על המחווה. אני רוצה להאמין שאפילו הוא היה מחייך ומזמין עוד אספרסו.
