שלושה שבועות נותרו לפתיחת פסטיבל הקולנוע בטורונטו (TIFF), והמארגנים כבר מוצאים עצמם במהומה רבתי בעקבות פרשת פסילתו של הסרט התיעודי "הדרך בינינו: החילוץ האולטימטיבי" של הבמאי הקנדי בארי אייבריץ', על סיפור גבורתו של אלוף במיל' נעם תיבון במהלך טבח 7 באוקטובר. בעקבות הדיווחים בתקשורת האמריקנית על ביטול הזמנת הסרט לפסטיבל השנה בגלל אי-עמידה בתנאי הסף להקרנות במהלכו הנוגעים לשימוש הוגן בחומרים ששולבו בו (ככל הנראה מדובר בקטעים שצילמו מחבלי חמאס במהלך הטבח), התקבלו גינויים להחלטה מצד ראשי הקהילה היהודית בעיר, שרבים מחבריה תומכים באירוע לאורך שנים.
בקמפיין רשת מטעם הפדרציה היהודית בטורונטו תחת הכותרת "אל תתנו ל-TIFF להיכנע לקיצונים", נכתב כי כי הפסטיבל ביטל את הזמנתו לסרט בגלל "שהסרט לא קיבל אישור ממחבלי החמאס. זה לא הגיוני לחלוטין. בהחלטתו לפסול את הסרט, TIFF משתק סיפור של גבורה יוצאת-דופן והישרדות. למה? בגלל שכנופיה קטנה של קיצוניים - בחו"ל ופה בקנדה - דרשה כן. החלטת TIFF להיכנע לקיצוניים היא לא מתקבלת על הדעת ושולחת מסר מצמרר: הקהילה היהודית של טורונטו, שתמיד לקחה חלק מהותי בפסטיבל, אינה בטוחה או מוזמנת יותר. כניעה כזאת היא כתם על היוקרה של TIFF ומעניקה לקיצוניים ניצחון מסוכן. TIFF חייב לחזור בו מההחלטה - עכשיו". חשוב לציין שאייבריץ' בן ה-62 הוא קולנוען מקומי פורה ואהוב שהפסטיבל אירח בעבר כמה סרטיו, ובהם גם הדוקו על בן פרנץ, התובע במשפטי נירנברג, ב-2018.
בתגובה למחאה הגוברת, שיגר מנהל הפסטיבל, קמרון ביילי, שתמונתו מופיעה בראש הקמפיין של הפדרציה היהודית, אגרת פתוחה לציבור ובה הוא עומד על כך שהנסיבות שהביאו לפסילת הסרט נובעות מעניינים משפטיים ובירוקרטיים, ולא מטעמים פוליטיים ונקיטת עמדה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "המצב הזה מצריך חמלה ורגישות ואני מכיר בדאגות שעלו בקרב חברים בקהילה היהודית ומעבר לכך", כתב, "אני רוצה להביע את התנצלותי הכנה על כל כאב שהמצב הזה גרם לו. זו מעולם לא הייתה הכוונה שלי להעליב או להרחיק אף אחד. ב-TIFF, אנחנו מאמינים בעוצמת השינוי של סרטים לקידום הבנה ושיח, במיוחד בזמנים מאתגרים אלה. הכוונה שלי הייתה להקרין את 'הדרך בינינו: החילוץ האולטימטיבי', וזו הסיבה בגללה הזמנתי את הסרט להשתתף בפסטיבל השנה. בהתחשב ברגישות והטבע הבולט של נושא הסרט, אני מאמין שהוא מספר סיפור חשוב ותורם למגוון העשיר של פרספקטיבות בתוכנייה שלנו - סיפורים שמהדהדים כאן בבית ומסביב לעולם".
3 צפייה בגלריה
מנהל פסטיבל הסרטים טורונטו קמרון ביילי
(צילום: Tim P. Whitby/Getty Images for Doha Film Institute)
באיגרת שלו שמיועדת בעיקר לקהל התומכים והתורמים של הפסטיבל, ביילי עומד על כך שהסרט נפסל בגלל אותן בעיות בירוקרטיות, שאותן הוא מקווה לפתור עדיין באופן חוקי. "אני רוצה להיות ברור: טענות על כך שהסרט נדחה בגלל צנזורה הן שגויות בעליל. אני נשאר מחויב לעבוד עם הבמאי כדי שהסרט יעמוד בתנאי הסף של הקרנות ב-TIFF על מנת שהוא יוקרן בפסטיבל השנה. ביקשתי עם הצוות המשפטי שלנו לעבוד עם הבמאי על בחינת כל האפשרויות הזמינות. אירועי 7 באוקטובר והסבל המתמשך בעזה מכבידים עלינו, ומדגישים את הצורך הדחוף בחמלה מול התגברות האנטישמיות והאיסלמופוביה. על אף שאיננו ארגון פוליטי, TIFF תמיד שאף להציג את התכנים שלנו בסביבה בטוחה ומקבלת. אני מבקש את סבלנותכם והבנתכם בעודנו מנווטים בנוף המורכב הזה. תודה על תמיכתכם המתמשכת. התקווה שלי היא שהפסטיבל השנה יהיה חגיגה של הערכים הללו, ושל עוצמת הקולנוע להביא אנשים יחדיו".
בדבריו, ביילי לא התייחס באופן ספציפי לסוגיית השימוש בסרטוני החמאס מ-7 באוקטובר, אולם על פי הדיווחים באתר Deadline שחשף את הפרשה, החומרים הללו הם אלו השנויים במחלוקת מבחינה חוקית על פי המארגנים והצוות המשפטי של הפסטיבל. על פניו, ובאופן רשמי, יש כאן בהחלט בעיה מבחינת החוק היבש אשר עלולה לסבך את היוצרים וגם את הפסטיבל בתביעות על זכויות יוצרים מצד אלו שצילמו את החומרים בשטח - שהם כידוע מחבלי חמאס, וחלקם אינו בין החיים. עם זאת, תיעודים מזעזעים מהטבח בעוטף עזה הופצו כבר באותו היום ברשתות החברתיות וגם במהדורות החדשות. מאז אותו יום נורא, סרטים תיעודיים וכתבות טלוויזיוניות עשו שימוש באותם חומרים שוב ושוב, ללא בעיות מיוחדות. ייתכן שב-TIFF רוצים לנקוט משנה זהירות, אולם כדאי להזכיר שבשנה שעברה הוקרן בפסטיבל "תיקי ביבי" של אלכסיס בלום, שבו שולבו תיעודים דומים מ-7 באוקטובר.
אבל האם אותם עניינים של החוק היבש הם המניע האמיתי לבטל את ההזמנה של הסרט לתוכנית השנה, או שמדובר בתירוץ שנועד לטשטש את העמדה הפוליטית האנטי-ישראלית של הנהלת הפסטיבל, שהתמסרה לקיצוניים ואימצה את גישת ה-BDS, כפי שטוענים המוחים? בעבר הלא-רחוק TIFF נהג לארח בכל שנה כמות נדיבה במיוחד של סרטים מתוצרת כחול-לבן, לא תמיד פרופורציונלית ביחס לאוכלוסיית המדינה. בשנים האחרונות, צוות האוצרות של הפסטיבל השתנה ואי אפשר להתכחש לכך שהסימפטיה לקולנוע הישראלי (או לפי אחרים העדפה מוגזמת) פחתה באופן משמעותי. מנגד, הפסטיבל הפגין פתיחות רבה יותר לסרטים פלסטינים, אנטי-ישראלים בהגדרה, כמו למשל "פארחה" של דורין ג'יי. סלאם הירדנית שהוקרן בבכורה בטורונטו ב-2021, ועורר מהומת עולם כשנה לאחר מכן לקראת עלייתו לנטפליקס.
עם זאת, שווה להזכיר כי גם אם צוות הפרוגרמרים בטורונטו אינו פרו-ישראלי כבעבר, הפסטיבל כארגון לא הצהיר על עמדה פוליטית לכאן או לכאן ובוודאי שלא אימץ את גישת ה-BDS. הפסטיבל מזמין לפחות סרט מתוצרת כחול-לבן בכל שנה, וכך גם הפעם עם "מאמא" של הבמאית אור סיני בכיכובה של יבגניה דודינה שיוקרן בעיר הקנדית. בשנה שעברה נערכה הקרנה של "חמדה" מאת שמי זרחין במסגרת TIFF, אשר הופרעה על ידי פעילים פרו-פלסטינים. למקרה הזה מצטרף הפיאסקו של הקרנת הדוקו "רוסים במלחמה" של אנסטסיה טרומיפובה. הבמאית הקנדית ילידת מוסקבה הביאה למסך את נקודת המבט של חיילי צבא רוסיה המוצבים באוקראינה, והתקבלה בהפגנות-ענק ברחובות טורונטו שהביאו בסופו של דבר לביטול ההקרנות של הסרט מיד אחרי בכורתו. לא מן הנמנע שדווקא התקדים הזה, שאינו קשור ישירות לישראל והפלסטינים, הניע את צוות הפסטיבל לנקוט משנה זהירות ולקחת מרחק מסרטו של אייבריץ' והסוגיה הנפיצה של 7 באוקטובר והמלחמה בעזה - שצפוי לעורר הפגנות דומות מהצד הפרו-פלסטיני, אשר יפריעו למהלך התקין של האירוע הנוצץ עליו עובדים המארגנים יותר משנה.
