באחד מפרקי סדרת המתח החדשה של נטפליקס, "החיה שבתוכי" (The Beast in Me), מתרחש טוויסט שומט לסת. בלי להיכנס לספוילרים, אפשר לראות אותו מגיע כמה דקות קודם. ובכל זאת הוא שומט לסת, כי יש בו את המרכיבים ההכרחיים: סיפור מרתק שנבנה היטב, בית אפלולי ושני שחקנים אדירים כמו קלייר דיינס ומת'יו ריס.
"החיה שבתוכי" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"החיה שבתוכי" היא מה שנהוג לכנות טלוויזיית יוקרה - טלוויזיה בתקציב גדול, עם ערכי הפקה פנטסטיים ושמות גדולים. אבל היא דווקא עשויה לסמן נקודת מפנה בעולם הסטרימינג, במיוחד זה של נטפליקס: הבנה שתקציב גדול לא מספיק כדי לייצר משהו ראוי, ושאם כבר משקיעים הרבה כסף - ולנטפליקס יש הרבה מאוד - אז כדאי שזה יהיה גם בתוכן ראוי. כמו "הדיפלומטית", "החיה שבתוכי" מפצחת באופן מושלם את ה-DNA של נטפליקס, אבל גם לא מוכנה לזלזל בצופים. שתי סדרות כאלה די במקביל הן צירוף מקרים, אבל כשמוסיפים אליהן סדרה שלישית - "מוות ממכת ברק" - אולי זה כבר טרנד.
לפני רבע מאה החליטה רשת HBO למנף את הפיכתה לסטנדרט הזהב של הטלוויזיה ולהתחיל להשקיע בסדרות סכומים שהתאימו לסרט קולנוע. "אחים לנשק" הייתה ב-2001 הסדרה היקרה בהיסטוריה - עשרה פרקים עלו 125 מיליון דולר. זה היה אז תקציב של שני בלוקבסטרים הוליוודיים. אבל אם "אחים לנשק" שינתה לפחות במובן מסויים את המשחק, ב-2005 השקיעה HBO מאה מיליון דולר בכל אחת משתי העונות של הסדרה "רומא" שהיו לה אפקטים מרהיבים והם לא עניינו אף אחד.
"אחים לנשק" ו"רומא" היו מאוד נדירות בעולם של לפני הסטרימינג, אבל ב-2013 הגיעה נטפליקס עם "בית הקלפים" ושינתה את הטלוויזיה לנצח. לא רק כי הביאה לעולם את הבינג', אלא כי קבעה משוואה שהתגלתה בדיעבד הרסנית למדי - תקציב גדול שווה לתוכן ראוי. ההערכה היא שנטפליקס השקיעה יותר מחצי מיליארד דולר בשש העונות של "בית הקלפים". לא היה שום דבר קרוב לזה בטלוויזיה. מאז, מחירי הפקת סדרות המריאו למחוזות שאפילו סרטי מארוול נראו לידם כמו סרטי אינדי. כל זה עם מעט תמורת איכות, או אפילו תמורת יוקרה בצורת זכייה בפרסים.
חוץ מ"הכתר" ו"דברים מוזרים" המאוד יקרות, אין בעשור האחרון סדרת יוקרה של נטפליקס שהותירה חותם - אם בכך שזכתה בפרסים או סתם הפכה לתופעה תרבותית. "משחקי הכס" החזירה ל-HBO את ההשקעה פלוס, וכמוה גם "יורשים", שמרבית התקציב שלה בכלל הלך לאתרי צילום יקרים מאוד. אבל אף אחד לא מבזבז אנרגיות צפייה על "בית הדרקון" או "ווסטוורלד".
מישהו זוכר סדרות סטרימינג עתירות תקציב כמו "סאנדמן", "אקדמיית המטרייה", "האקוליט" או "בעיית שלושת הגופים"? כולן עלו בין 12 ל-30 מיליון דולר לפרק. ובל נשכח את "שר הטבעות" של אמזון, שכל פרק שלה עלה 58 מיליון דולר, ובסופו של דבר היא האינרציה הכי זניחה ונשכחת של קלאסיקת טולקין, או את "ויניל" של HBO, אותה יצרו והפיקו מרטין סקורסזה ומיק ג'אגר, עלתה 10 מיליון דולר לפרק ובוטלה אחרי עונה אחת.
לכן, אולי לא מפתיע שנראה כי שירותי הסטרימינג מתחילים להבין שלקהל נמאס מפחמימות ריקות וכדי לתת לו מזון משביע, לא חייבים סדרת טלוויזיה בתקציב סרט של כריסטופר נולאן. HBO עדיין עושה טלוויזיה מצויינת, אבל הסדרה הכי טובה שלה בשנים האחרונות, "The Pitt", היא דרמת בית חולים דלת תקציב שרוב הכסף שלה הולך לשקיות עם נוזלים שנראים כמו דם. הסדרה מצולמת בלוקיישן אחד, יש בה רק שחקן אחד מוכר יחסית - נואה וויילי - והיא מרגישה כאילו נלקחה היישר משנות ה-90. "The Pitt" עלתה עם אפס יחסי ציבור, הפכה ללהיט בדרך הישנה והטובה של מפה לאוזן, עד שבספטמבר זכתה, בצדק, בפרס האמי לסדרת הדרמה הטובה של השנה.
הסדרות שהביאו לנטפליקס בשנים האחרונות את מרבית התהילה, זו שנמדדת בפרסים ובאז אינטרנטי, הן הכל חוץ מטלוויזיית יוקרה: "אייל קטן", "התבגרות" ו"עצבים". כולן בתקציב שפוי ובאף אחת מהן אין שם של כוכב גדול. הן סתם טלוויזיה טובה, רלוונטית ומייצרת שיחה. אפילו "אוזרק", אחת הסדרות הטובות של נטפליקס אי פעם, שבהחלט נכללת בקטגוריית טלוויזיית יוקרה, עדיין הייתה שווה הרבה יותר מסרטי קולנוע יקרים ואיומים עם כריס אוונס, ראיין גוסלינג, גל גדות, דוויין ג'ונסון ומארק וולברג.
זה לא אומר שטלוויזיית היוקרה מתה, אבל זה כן אומר שירותי הסטרימינג מתחילים לחשוב ברצינות על מה הם מוציאים את הכסף. אפל TV, שיש לה באמת כסף בלי סוף והיא מייצרת רק טלוויזיית יוקרה, נתנה לווינס גיליגאן 15 מיליון דולר לכל פרק של "מתוך רבים אחד", בידיעה שהאיש שיצר את "שובר שורות" ו"סמוך על סול" יצדיק את זה. נטפליקס השקיעה ב"הדיפלומטית" וב"החיה שבתוכי" כי ידעה ששחקנים כמו קרי ראסל, מת'יו ריס וקלייר דיינס מבטיחים תו איכות ולא היו מסכימים להשתתף במשהו לא טוב מספיק.
ואולי הסדרה שמסמלת הכי הרבה את השינוי שמתחולל מול העיניים בנטפליקס היא "מוות ממכת ברק". זו עוסקת ברגע נשכח בהיסטוריה של ארה"ב: נשיאותו הקצרצרה של הנשיא ה-20, ג'יימס גארפילד, שנרצח אחרי שישה חודשים בתפקיד בידי מעריץ לא שפוי. סדרה בת ארבעה פרקים בלבד, מהנים וחכמים, כתובים ומשוחקים מצוין ואפילו מלמדים היסטוריה, שעלו הרבה כסף אבל מצדיקים כל דולר, ועד ממש לא מזמן לא היינו חולמים לראות אותם בנטפליקס.
