אח, איזה ערב של תקומה מפוארת! וכבר ציינו נבונים לפניי, הדבר הכי קרוב לניצחון מבלי שנצטרך שוב להקים אצטדיון, לפתוח בופה ולחפש מגישים שיודעים אנגלית עם מבטא שאפשר להבין. ביקום שמתחלק, אליבא דה תודעה ישראלית, לאויבינו ולמסמפטינו, הצלחנו לקושש עוד קצת מטבעות חיבה למאזן האימה הזה, כדי שנוכל להרגיש קצת פחות מבודדים. הופעה מעולה של יובל רפאל הציפה שוב את הפער העצום בין שיקול הדעת של השופטים במדינות לבין זה של דעת הקהל – ההצבעות של האחרון הזניקו את רפאל מהמקום ה-15 אל המקום השני, והקהל זה הרי מה שחשוב.
רגע ההכרזה על המקום השני יובל רפאל אירוויזיון 2025
(צילום: באדיבות כאן, תאגיד השידור הישראלי ואיגוד השידור האירופי (EBU))
במובן מסוים האירוויזיון הוא כמעט הדרך היחידה של ישראלי באשר הוא לקבל תמונה של המצב לאשורו מבחינת מפת התיעוב שאירופה חשה כלפינו. הפגנות אנטי-ישראליות בכל מקום וביקורות בוטות יותר או פחות שקדמו לאירוויזיון הזה – אירלנד דרשה שיוציאו אותנו מהתחרות (ואפילו לא עלתה לגמר! קארמה איז אה ביץ') ו-72 משתתפי עבר של התחרות, כולל שני זוכים, חתמו על מכתב פומבי שקורא לסלק אותנו מבאזל (מבאזל! אתם התחלתם את הכל, יא שבורים). שוטי גאטווה, ד"ר הו הבא, פרש מהגשת הנקודות הבריטית כמחאה - וזאת רק דוגמית.
האדם הפשוט שצורך את הגבב התקשורתי הממוצע מקבל את הרושם שענף הייצוא העיקרי שלנו הוא צרעת ושעדיף להסתובב בעולם עם צלב קרס מאשר עם מגן דוד. אבל הנה, (כמעט) ניצחון נפלא ויפהפה הבהיר לנו שאולי המצב לא כל כך נורא. אולי אנחנו יותר מקובלים ממה שחשבנו. אולי במבחן האמת, בזירה נייטרלית, חוצת-קהלים ומפוקחת על ידי טובי המדענים כמו האירוויזיון, אנחנו – או לפחות השיר ששלחנו והסיפור שהוצמד אליו בוואקום – דווקא זוכים ללא מעט אמפתיה ואפילו אהבה. בואו, אפילו אירלנד שלפני רגע צרחה עלינו, העניקה לנו 10 נקודות מהקהל. אז מבחינתנו זה ניצחון. אני לא יודעת אם ברמה של ביבי מרים טלפון, אבל בשלב הזה אני אניח את הטלפיים שלי על כל אינדיקציה לאהבה גלובלית שאפשר למצוא.
זה היה אירוויזיון לא רע, ולא רק בגלל התוצאה המפתיעה שלו מבחינת ישראל. המגישות היו משעשעות וקטעי הקישור מודעים לטראשיזם של הסיטואציה. הסטורי הישראלי היה קצת טראומטי וקודר יחסית למדינות האחרות - שלחנו מישהי שהיתה במיגונית המוות והעמידה פני מתה כדי לשרוד. אחרים שלחו שיר על סאונה ועל מקיאטו. אבל זה בסדר. כלומר זה לא בסדר, אבל התרגלנו לנישה הזאת שלנו באירופה, יצרני הטרגדיות וההירואיות, לפחות עד הפעם הבאה שנמציא זן חדש של עגבניות זערוריות. האירוויזיון היה ונותר יקום של גימיקים, של פירוטכניקה והגזמה, יקום שבו האולם הופך לארגז חול, יקום שבו איסלנד גונבת שיר מאייל גולן ואיתי לוי (!) ואחר כך השיר של לוי וגולן הופך ללהיט באיסלנד (!!).
התיווך של כאן הוכיח את עצמו שוב כהצלחה – למעט הדקות הראשונות כשהשבת עוד לא יצאה בבאזל, ואסף ליברמן פירשן עם קרן פלס עד שעקיבא נוביק ידליק נר הבדלה או יישא אשה בייבום, מה שלא עושים במוצאי שבת, ויגיע. סליחה קרן פלס, את כותבת שירים מפעימים, אבל לשמוע אותך מלהגת ומלהגת ואז גועה בבכי בסוף הביצוע הישראלי היה קצת יותר מדי בשבילי. עם זאת, ברגע שבו נוביק נכנס לאירוע הכל הסתדר, ההגשה הייתה מעולה, במוד הנכון, וכאן לא התבלבלו ואפילו תרגמו את הפניה לנמו כ-א-בינארית. אני מקווה שגם התימנים שאובייסלי הקשיבו לשידור כדי לדעת מתי לשלוח את הטיל, נהנו. באמת, תימנים? אתם מכל העמים? אחרי ששלחנו אתכם לאירוויזיון כל כך הרבה פעמים? שיתופי פעולה שהסתיימו בנצחונות מסחררים? למה להרוס דבר כל כך יפה?
2 צפייה בגלריה
בשנה הבאה תשירו את "זה אני"? נציגי איסלנד, גמר אירוויזיון 2025
( צילום: Sarah Louise Bennett / EBU)
לא משנה. מה זה אזעקה אחת של טיל מיורט אם העולם אוהב אותנו למרות הכל. אם לא התעוורתם מהמלתחה של הייזל ברוגר (הייתי שמחה לדעת מהם החומרים המפלילים שמישהו מחזיק נגדה מאחורי הקלעים) ונשארתם עד הסוף כדי לדמוע מהתרגשות ולהסתופף בחיקו של העולם (טוב, של אירופה), בסך הכל זכיתם בחוויית אירוויזיון סבירה בהתחשב בסטנדרט. ורפאל, היית ונשארת מלכה. אני בטוחה שאפילו רד אורבך מריע לך עכשיו. ומקום שני זה מושלם. אף אחד אולי לא זוכר את הסגן של בר כוכבא, אבל אנחנו לנצח נזכור את הסגנית של אוסטריה. עם ישראל חי. כפיים.
