ב-5 באוגוסט 1962 מצאה עוזרת הבית יוניס מוריי את מרילין מונרו נטולת רוח חיים במשכנה בברנטווד, קליפורניה. רגע לפני שהכותרות זעקו על הטרגדיה של הכוכבת ההוליוודית, שנפרדה מהאנושות בגיל 36, ולפני שהחלה להתפתח חרושת שמועות וקונספירציות - התקשר השחקן וזמר השאנסונים הצרפתי הנערץ והאהוב איב מונטאן, שניהל רומן מתוקשר עם מונרו שנתיים קודם לכן, לרעייתו - השחקנית סימון סיניורה, ובישר לה את החדשות העצובות.
סיניורה הייתה באותו זמן בארוחת ערב בטולוז עם שני חברים מתעשיית הקולנוע. אחרי שיחת הטלפון סיניורה שבה לשולחן, ואמרה: "מרילין מתה". "הייתי עצובה מאוד, אך לא מופתעת", גילתה סיניורה באוטוביוגרפיה שלה "הנוסטלגיה כבר לא מה שהייתה". "מחצית השעה, אחר כך הודיע לי מנהל בית המלון שבו שהיתי, כי סירב להשכיר חדרים לעיתונאים פריזאים, ששאלו אותו היכן יוכלו למצוא אותי. עד היום אני מודה לאיש הזה, אשר חסך ממני להשתתף בהשבתו לכותרות של אירוע פשוט, אשר העיתונות מיצתה אותו שנתיים לפני כן, ככל שאפשר".
סיניורה קראה לפרשיית האהבה של אלילת המין עם בעלה "אירוע פשוט", אבל בתקופה ההיא זו הייתה פרשה לוהטת ועסיסית, שהסעירה את אנשי התקשורת והקהל כאחד. בשלהי שנות ה-50 של המאה הקודמת, הגיע מונטאן להוליווד כדי לככב לצד מונרו בקומדיה המוזיקלית "הבה נתאהב", שביים ג'ורג' קיוקור. סיניורה מצידה הייתה עסוקה בקידום סרטה "מקום בצמרת" הבריטי, ובסופו של דבר אף זכתה בפרס השחקנית המצטיינת בקאן ובאוסקר. היא הייתה השחקנית הצרפתייה הראשונה שזכתה באוסקר.
מונטאן וסיניורה השתכנו במלון "בוורלי הילס" בבונגלו הסמוך לזה של מונרו ובעלה המחזאי היהודי ארתור מילר. בין הזוגות נרקמה ידידות, וסיניורה כתבה באהבה רבה על מונרו ("לא נפרדנו זו מזו"), וגם ידעה לספר איך השכנה החדשה שלה לא התייצבה באחד הבקרים לאתר הצילומים, והיא התבקשה ללכת לבונגלו הסמוך ולבדוק מה קורה עם הסטארית המבריזנית. בספרה, סיניורה גם תקפה את יחס התקשורת למונרו: "תמיד כתבו משהו מרושע עליה, היו מזכירים את השטויות בציבור, את המילים שנפלטו כביכול מפיה באיזו מסעדה שבאופנה. הכול היה שקר. מרילין לא יכלה לעשות שטויות בציבור, שכן כמעט אף פעם לא יצאה מביתה".
איב מונטאן וסימון סיניורה
(צילום: AP)
סיניורה גם לא אהבה את הדרך שבה התקשורת סיקרה את מערכת היחסים שהתפתחה בין הזוגות ו"הציבה אותנו בתפקידים שלא ידענו, בהצגה שלא קראנו. אם היה מזדמן להם לראותנו, את כל הארבעה, חיים כפי שחיינו במשך ארבעה חודשים כדיירי בונגלו 20 ו-21, כי אז לא היו רואים בנו בלונדינית הורסת משפחות, גיבור קודר ויפה תואר, תולעת ספרים ורעיה ראויה להערצה, המגיבה בהדר וכבוד - ארבע הדמויות, שביקשו שנגלם".
הנפשות הפועלות כבר מזמן לא איתנו: מילר מת ב-2005, סיניורה מתה מסרטן בגיל 64 ב-1985 ומונטאן, שנישא אחרי לכתה לעוזרת האישית שלו והפך לאב בגיל 67, מת ב-1991. ועכשיו אפשר להיזכר באותה מעשייה רומנטית או להתוודע אליה לראשונה - בזכות הסרט העלילתי "שלך, תמיד", שעוסק בקשר בין מונטאן וסיניורה ובהשלכות הרומן עם מונרו על הקשר ביניהם.
הסרט "שלך, תמיד", שאותו ביימה דיאן קוריס היהודייה-הצרפתית, הוצג בבכורה בפסטיבל קאן האחרון. עכשיו הוא מגיע לפסטיבל אפוס ה-17 - הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות שייערך השבוע במוזיאון תל-אביב. רושדי זם מגלם את מונטאן ומרינה פויס את סיניורה. "בעבודה על הסרט, הבנתי שהסיפור של מרילין ומונטאן בלוס-אנג'לס, היה הפצע הענק של סיניורה, והוא מעולם לא החלים", סיפרה קוריס, בריאיון שערכתי איתה החודש.
"זה סיפור חשוב כי אי אפשר היה להתחרות במרילין - וגם סיניורה לא יכלה, אבל היא זו שניצחה בסוף, כי מונטאן נשאר איתה, והם המשיכו הלאה. זו הייתה נקודה קריטית וחשובה מאוד בחייהם. אפילו שמונטאן בגד אינספור פעמים בסיניורה עם שחקניות אחרות, ועם נשים רבות, הרומן עם מרילין היה נקודת שבירה. בין היתר, בגלל שהוא התפרסם בעולם כולו. פתאום הכירו את סיניורה בכל העולם כאישה שבעלה בגד בה עם הכוכבת הגדולה בעולם. זה היה ידוע לכל. אף אחד לא ניסה להסתיר את זה. זה הופיע בכל העיתונים, מלווה בצילומים. וזה אירוע שלא מתאוששים ממנו מהר כל כך, ולא בקלות.
מתוך "שלך, תמיד"
(צילום: יח"צ)
"אגב, יש תמונות מפורסמות של שני הזוגות שצילם הצלם ברוס דוידסון – בהן הם נראים אוכלים יחד ארוחת ערב במלון בוורלי הילס. תמונות בשחור לבן, מטורפות. הן כמעט כמו סרט שחושף את אירועי הערב ההוא. המבטים שהם מחליפים חושפים הכול. את כל מה שיקרה וכל מה שכבר קרה".
מה למדת מהתחקיר המקיף שערכת?
"לא אוכל לספר לך אם מרילין נרצחה או לא. למדתי למשל שמונאטן סיפר שמרילין ריגשה אותו כי שניהם ילדים למשפחות קשות יום, ושעל הרקע הזה נוצר החיבור ביניהם. מרילין סייעה לו עם האנגלית השבורה שלו והוא עזר לה כי באותה תקופה היא פחדה על חייה. בשלב מסוים היא חולקת את דבר הרומן במכתבים שלה. היא הייתה מאוהבת בו עד כלות. ועדיין, במקביל היא גם שכבה עם קנדי. ואז סיניורה נסעה לצלם סרט באיטליה ועזבה בידיעה שהיא משאירה את מונטאן ומרילין יחד באותו מלון, בשני בונגלו צמודים. אני חושבת שהרומן בטח התחיל אפילו לפני שהם השתקעו במלון".
"גם אם היא בגדה, לא דובר על כך בעיתונים"
הקשר בין סיניורה למונטאן החל ב-1949, עת נפגשו אחרי אחת ההופעות שלו. סיניורה עזבה למענו את הבמאי איב אלגרה, אבי בתה היחידה קתרין. "הייתה זו תשוקה עזה עם כל הכרוך בכך", נימקה סיניורה את הבחירה במונטאן. "ארזתי לי צרור קטנטן ועברתי לחיות איתו. גרמתי צער רב לאלגרה". מונטאן בעל המוניטין של כובש נשים, המשיך לנאוף ולהולל גם אחרי הרומן עם מונרו.
את מצליחה להבין למה סיניורה לא עזבה את מונטאן הבוגדני?
"כי היא אהבה אותו. במובן מסוים, סיניורה הייתה הרבה יותר חזקה ממנו – היא הייתה קול המוסר שלו, ואינטלקטואלית גדולה ממנו. הם בנו זה את זו. היא דחפה אותו לקרוא וללמוד, וגם הוא הפך אותה, אולי, לשחקנית טובה יותר. זה סיפור מורכב, כי זוגיות היא דבר מורכב. למה זוגות נפרדים ולמה יש כאלו ששורדים? זה בדיוק נושא הסרט. למה להישאר? למה ללכת דווקא על שינוי? זו שאלה שאף פעם לא קל לענות עליה".
גם סיניורה בגדה בו?
"אנחנו לא יודעים. אישית אני חושבת שכן. קשה לי לדמיין שהיא לא בגדה. אמרו שהיה לה רומן עם הבמאי קוסטה גאברס. אבל אם היא בגדה, זה היה חלק מחייה הפרטיים. לא דובר על כך בעיתונים".
בסרט מצטייר שבשנותיה האחרונות, סיניורה הייתה אישה מאוד בודדה. כך אני לפחות התרשמתי.
"דווקא היו לה הרבה חברים, בפרט גברים. לא היו לה הרבה חברות. היא הייתה מאוד גברית בעצמה: חזקה מאוד, דעתנית. הייתה לה מערכת יחסים משונה עם הבת שלה, שאותה מונטאן אימץ. קתרין סיפרה לימים שאביה החורג נישק אותה ושכב איתה, שהוא כל הזמן רדף אחריה. היא כתבה על זה בספר שלה. היא אפילו סיפרה שמונטאן עשה בה מעשים מגונים באמבטיה, כשהייתה בת חמש. ואילו בגיל 15, גיל שבו היא הייתה כל כך דומה לאמא שלה, הוא כל הזמן רדף אחריה. זה נורא.. לא רציתי להיכנס לזה בסרט שלי . הכנסתי רק סצנה שמבהירה לנו שקתרין ומונטאן לא מסתדרים במיוחד".
סימון סיניורה
(צילום: Alan Meek/Daily Express/Hulton Archive/Getty Images)
קוריס גם לא התעמקה ב"שלך, תמיד" בשורשים היהודיים של סניורה, שנולדה ב-1921 בשם סימון הנרייטה שרלוט קמינקר בוויסבאדן, שבגרמניה. אביה אנדרה קמינקר היה קצין יהודי יליד צרפת ממוצא פולני, שלימים עבד בחברת פרסום ובהמשך כמתורגמן בוועידות בינלאומיות חשובות. אמה, ז'ורז'ט סיניורה, הייתה צרפתייה קתולית. כשהיא הייתה בת שנתיים, המשפחה חזרה לצרפת. "אבי שהיה כמדומני האיש שהמציא את התרגום הסימולטני, היה בנו של יהלומן יהודי פולני. לא הכרתי את סבי", כתבה סיניורה ב"הנוסטלגיה כבר לא מה שהייתה פעם". "אימו של אבי הייתה יהודייה אוסטרית ולא אהבתיה במיוחד, משום שמעולם לא קיבלה באמת ובתמים את אמי. הדבר הנורא ביותר שבן למשפחה יהודייה היה יכול לעולל הוא לשאת גויה".
כשאדולף היטלר עלה לשלטון, יהודים רבים ברחו לצרפת, ואמא של סיניורה שיכנה בביתן פליטות אחדות. "אגב, אני מעולם לא נתקלתי באותן שנים באופן אישי באנטישמיות. אבי היה אב-טיפוס של היהודי המתבולל. גודלתי באגנוסטיות מוחלטת". בזמן הכיבוש הנאצי, האב גלה והחל לשוטט בעולם וסיניורה שינתה את שם משפחתה לשם משפחתה של אמה - לטובת קריירת המשחק שלה וכדי להסתיר את שורשיה היהודיים. "היה לה שם צרפתי אז אני מניחה שאף אחד לא ידע שהיא הייתה יהודייה", סבורה קוריס.
סיניורה סייעה למחתרת הצרפתית הרזיסטאנס במאבק מול הכובש הנאצי. "לא פעם הייתי מעורבת בכל מיני עניינים. הפעילו אותי לכל מיני דברים, בלי שידעתי כלל במה מדובר. למשל לא ידעתי שהעברתי תחמושת. עשיתי זאת בתמימות מוחלטת". בהמשך סיניורה נתקלה בגסטאפו, "אנשיו באו פעמים לדירה ששימשה כתובת כיסוי לאחת הרשתות הגדולות ביותר של הרזיסטאנס, לערוך בה חיפושים. אנשי הגסטאפו מצאו אותנו, אך לא אותנו חיפשו".
ביקרו גם בתל אביב. איב מוננטאן וסימון סיניורה
(צילום: Cox/Keystone/Getty Images)
כדאי לציין, שבאוטוביוגרפיה שלה, סיניורה מקדישה פרק לביקור בישראל ב-1959 – עת התלוותה למונטאן, שהגיע אלינו במסגרת סיבוב הופעות. "לרגל כבש המטוס המתין המון של צלמים", שחזרה. "בתל-אביב, בביתו של שגריר צרפת מר ז'ילבר – שגריר שטרח ללמוד עברית – סעדנו במחיצתם של בן גוריון וגברת בן גוריון. גברת בן גוריון הייתה הדוגמה המושלמת למה שמכנים בפולקלור – ה'ייידישע מאמא'. פולה נכחה בהופעה של מונטאן ואף שאינו יהודי כל עיקר, חיבבה אותו מאוד. מעמדי כיהודייה למחצה לא דיבר בשבחי.
"אחרי הגבינה, התעורר בה לפתע החשק לקשור עימי שיחה, ולפתע פתאום אמרה לי באנגלית, עם מבטא רוסי-פולני נהדר: 'ואיזו מין שחקנית את? שחקנית טובה או רעה?'. בעודי מתכוננת לנסח את תשובתי, בן גוריון אמר: 'מאמא, מאמא, בבקשה. אני בטוח שהיא שחקנית טובה'. ופולה השיבה: 'מאיפה אתה יודע?'".
הזוג המפורסם לא הסתפק במפגש עם ראש הממשלה. הוא גם ביקר בקיבוץ "עני, של דוברי צרפתית, של יהודים יוצאי מרוקו", אכלו בחדר האוכל ו"מונטאן רקד עם החברים הורה, כאילו רקד הורה משחר ילדותו". הששחקנית העידה שבתל-אביב, ירושלים וחיפה היא פגשה "צברים צעירים שדיברו על העולים החדשים שניצלו מהשואה והגדירו אותם כ'יהודי הסבון'. בישראל של 1959, הכול, פרט לצברים, בא ממקומות אחרים ולכל אחד היה סיפור משלו".
בשיחה עם קוריס, תהיתי למה היא כמעט לא התייחסה לפרק היהודי בביוגרפיה של סיניורה. "בתסריט דווקא הייתה סצנה שמתרחשת מייד אחרי הטבח במסעדת גולדנברג, בפריז ב-1982 (ארגון אבו נידאל ביצע את הפיגוע שבו נהרגו שישה אנשים, א"ק). בסצנה סיניורה ומונאטן נוסעים למסעדה במונית, כי היא רוצה להיות שם, כאות הזדהות, והם מדברים על יהדות ועל השורשים שלה. בסוף לא צילמתי את הסצנה הזאת. יכול להיות שמשום מה התחמקתי מהנושא. לסיניורה היה ולא היה חיבור לשורשים שלה. עניינה אותה ישראל ועניינה אותה היהדות, אבל כמובן שהיא לא הייתה דתייה".
"עניינה אותה ישראל ועניינה אותה היהדות, אבל כמובן שהיא לא הייתה דתייה". סימון סיניורה
(צילום: Enzo Graffeo/BIPs/Getty Images)
וכאן נאזכר, שסיניורה תמכה במגוון מטרות יהודיות, בהן המאבק למען יהודי ברית המועצות, היא קיימה קשרים עם מנהיגים ישראלים וביקרה את האנטישמיות בתוך המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. יחד עם זאת, קוריס מקדישה פרק נכבד בסרט שלה לשיתוף הפעולה של סיניורה עם הבמאי הישראלי המנוח משה מזרחי, שאיתו עשתה שני סרטים בצרפת: האחד מצליח מאוד – "כל החיים לפניו" (1977) שייצג את צרפת וזכה בפרס האוסקר הזר הטוב ביותר ו"שלחתי מכתב לאהובתי" (1980), שלא שחזר את אותה הצלחה.
"כל החיים לפניו" (בעולם הוא נקרא - "מאדאם רוזה") היה עיבוד לרב-המכר של אמיל אז'אר (הלוא הוא רומן גארי) והוא עסק בזונה בדימוס - יהודייה מזדקנת וחולנית, ניצולת אושוויץ, רדופה זיכרונות החיה בבלוויל, שכונת העוני הפריזאית ומתפרנסת מגידול ילדים של זונות. קשר מיוחד נרקם בינה לבין מומו, הילד המוסלמי. השחקנית-במאית מיכל בת-אדם, רעייתו של מזרחי, אף הופיעה ב"כל החיים לפניו".
במאמר מוסגר נציין שבת-אדם עשתה לאחרונה סרט תיעודי יפה ומרגש "משה מזרחי - לטפס על ההר", וכדאי לחפש אחריו בסינמטקים. "ב'כל החיים לפניו' לא היו לי סצנות משותפות עם סימון, כך שלא יצא לנו להיפגש על הסט", מספרת בת-אדם. "אבל נפגשתי איתה כמה פעמים לארוחת ערב. שמחתי לפגוש שחקנית נפלאה ואישיות מאוד מיוחדת".
מתוך "כל החיים לפניו"
(צילום מסך)
בריאיון שערך אמיליו גלעד שנקר בתוכנית "חי בסרט" (כאן חינוכית) עם מזרחי ב-2015, הוא גילה שסיניורה שנאה את הספר "כל החיים לפניו" וסירבה להצעות קודמות להופיע בסרט שיתבסס עליו. כשמזרחי הציע לה לככב בסרטו, היא הסכימה להיפגש איתו. "סימון קיבלה אותי במשפט הבא: 'ראיתי סרט שלך שקוראים לו 'אני אוהב אותך רוזה' ואותו מאוד אהבתי ולכן הסכמתי לפגוש אותך. אבל אני בכלל לא שמחה לפגוש את הבמאי העתידני של 'כל החיים לפניו"".
מזרחי התנצל שהטריח את זמנה, אבל סיניורה אמרה לו, "אל תדבר שטויות, בוא נלך למסעדה". "בארוחה דיברנו על אלף ואחד דברים, לא בהכרח על הסרט 'כל החיים לפניו' ונוצר בינינו קשר ובסוף היא השתכנעה". בטקס האוסקר ה-50, שנערך ב-3 באפריל 1978 אמר מזרחי בנאום התודה: "אני מודה לכל האנשים שעבדו על הסרט, ומעל הכול אני רוצה להודות למאדאם רוזה בעצמה - סימון סיניורה". "כל החיים לפניו", היה אחת מאבני הדרך המשמעותיות בקרירה של סיניורה, שהחלה את דרכה כניצבת ובהמשך גילמה זונות ודמויות רעות. לצד רגעי שיא, סיניורה חוותה תקופות שפל ואבטלה.
"בנקודה שבה אנחנו מתחילים את הסרט שלי, בשנות ה-70, סיניורה לגמרי בדאון - אין על שולחנה שום הצעות והיא לא עובדת", מספרת קוריס. "היא משמינה לאיטה, שותה, בולסת, לא דואגת לעצמה ומעשנת. היא זרמה עם המצב שלה. אבל היו הפתעות לאורך כל הדרך. 'כל החיים לפניו' היה ההפתעה האחרונה, וכך גם טקס האוסקר. הזכייה של 'כל החיים לפניו' הייתה הפתעה אמיתית, היא ממש לא ציפתה לזה. אני חושבת שהגיע לה יותר כבוד וקריירה טובה יותר".
"מונטאן רצה לשמור על דימוי הבחורה הצעירה". סימון סיניורה
(צילום: AP Photo/Jim Pringle)
מסתבר שגם מונטאן התנגד להופעה שלה ב"כל החיים לפניו".
"נכון, מונטאן לא רצה שהיא תשתתף בו. הוא רצה לשמור על דימוי הבחורה הצעירה והיפהפייה המהממת, שהוא פגש כשהייתה בת 29. אחרי הסיפור עם מרילין, סיניורה התחילה לשתות יותר, לעשן יותר ולהזניח את עצמה. לא היה לה אכפת. מונטאן לא רצה את הדימוי של מאדאם רוזה כי דמותה הייתה מבוגרת מגילה של סימון, כשזו שיחקה אותה. סיניורה הייתה מאוד אמיצה והייתה מוכנה להיראות מבוגרת מכפי גילה - משהו ששחקניות אחרות עוד לא הסכימו לו".
את מסוגלת לדמיין את הזוג סיניורה ומונטאן חיים בעידן המדיה החברתית?
"לא. קשה לדמיין את זה. אני מניחה שהם היו שונאים את הרשתות החברתיות. אין מקבילה היום למה שהם ייצגו אז - שמעו את הקול והדעה שלהם. בתחילת הדרך הם היו מאוד מקורבים למפלגה הקומוניסטית, חרף העובדה שמעולם לא היו חברים בה. הם גם ביקרו בברית המועצות, ביקור שלימד אותם מה הוא קומוניזם באמת. כשהם חזרו כל חבריהם כעסו עליהם. מונטאן וסיניורה היו בעיקר זוג פוליטי - הם לקחו חלק בכל שביתה ואנשים תמיד ביקשו מהם לחתום על עצומות, לעזור, לגייס כסף. זה היה חלק מהעבודה שלהם וחלק מהפרסום שלהם. הם הפכו לברומטר מוסרי. אם הם היו בעד משהו, אנשים הלכו בעקבותיהם".
איך הגיבה המשפחה של סיניורה לסרט שלך?
"כמה שנים לפני שעשיתי את הסרט, נפגשתי עם קתרין הבת של סיניורה וגם עם הנכד, שעובד בעסקי הטלוויזיה. את הנכד עניין יותר מה הוא יכול להשיג מהפרויקט שלי, מאשר לעזור לי. כשהוא הבין שהוא לא יוכל להיות המפיק של הסרט או שחקן בו - ושהוא לא יוכל להרוויח כסף - הוא פשוט נעלם. ממש לפני שהסרט יצא, הנכד שמע עליו והתחיל לקשקש לתקשורת שהוא צפה בו ושהוא נורא. אני לא יודעת אם הוא באמת ראה אותו. הבלגתי כי הרגשתי שזה נבע מהייאוש שלו".
