אומנם כיום ביקור של ישראלי באיראן נשמע מופרך, אך לפני 20 שנה אורלי אזולאי, הכתבת והפרשנית הוותיקה של "ידיעות אחרונות", ערכה את ביקורה הראשון באיראן של האייתוללות. "ב-2005 נסעתי לסקר את מערכת הבחירות באיראן. את הוויזה קיבלתי אחרי התכתבויות עם כל מיני אנשים שעזרו לי בתוך איראן", היא משחזרת, "במלון אתה צריך להפקיד את הדרכון שלך אצל פקיד הקבלה. הדבר הראשון שהוא רואה כשהוא מסתכל עליו זה 'נולדה בישראל', מה לעשות, גם במדינה זרה אי-אפשר לקבל דרכון בלי לציין את מקום הלידה. האזינו לריאיון המלא
העיתונאים של המדינה
אורלי אזולאי
56:46
"המתרגמת שלי ואני הלכנו לעשות סיור בטהרן וכשחזרנו למלון התברר שהיה פיגוע בדיוק בכיכר שבה היינו", היא נזכרת, "אמרתי לעצמי, 'יופי, עכשיו יגידו שאני סוכנת מוסד'. המלון היה מפוצץ בעיתונאים אמריקאים שבאו לסקר את הבחירות, ומישהו ממשרד החוץ האיראני נתן להם תדריך שהפיגוע היה פעולה אמריקאית בשיתוף עם המוסד. רציתי שהאדמה תבלע אותי באותו רגע. עליתי לחדר שלי, סגרתי את הדלת ושמתי את השידה על הדלת כדי שלמשמרות המהפכה לא יהיה קל להיכנס. צפו בריאיון המלא
העיתונאים של המדינה - אורלי אזולאי
"בשש בבוקר כבר עמדתי ליד חדר האוכל עם כמה עיתונים באנגלית. נכנסתי ולא היה שם אף אחד. הזמנתי קפה וישבתי עם העיתונים והסיגריות. ואז מישהו ניגש אליי לשולחן ואומר, 'אני יכול לקחת המצית לרגע?' אני מרימה את העיניים ורואה את שון פן, השחקן".
הסיפור המלא על המפגש המפתיע עם הכוכב ההוליוודי בלב טהרן מסופר במלואו בהסכת "העיתונאים של המדינה", שבו חוזרת אזולאי לקריירה שהחלה לפני יותר מ-50 שנה בבטאון חיל הים, ונמשכה על פני יבשות ואירועים היסטוריים. מאז שנות ה-90 שימשה כשליחת "ידיעות אחרונות" בוושינגטון.
את זוכרת את הרגע שבו החלטת להיות עיתונאית?
"כן, אני זוכרת היטב. אני חושבת שהייתי אולי בת 11 או 12. תמיד אהבתי לכתוב חיבורים, לכתוב מסות, אבל הרגע המכונן באמת היה בזמן מלחמת יום כיפור. ככתבת צבאית בעיתון 'בין גלים' של חיל הים, הוזעקתי לבסיס בערב לפני שפרצה המלחמה. העורכת של הביטאון, הסופרת נעמי פרנקל, החליטה כעבור יום או יומיים שנצא לשטח. אז ירדנו לכיוון סיני בטרמפים".
אחרי השירות הצבאי התלבטה אזולאי בין לימודי קולנוע בלונדון לקריירה עיתונאית בישראל, שבסופו של דבר הובילה אותה אל מסעות מרתקים ברחבי העולם. את דרכה החלה ככתבת "ידיעות אחרונות" באזור השרון. אחת מכתבותיה - על נאשם שהמתין לגזר דינו בבית המשפט - הובילה לפרסום לא מתוכנן: היא הורשעה בעבירת סוב יודיצה, משום שדיווחה על הליך משפטי שעדיין היה תלוי ועומד, וחששו שהכתבה עלולה להשפיע על שיקול הדעת של השופטים. ההרשעה צוטטה מאז בפסקי דין ומאמרים משפטיים של בכירי השופטים. "באחת הפעמים, נדמה לי במחוזי, השופט נימק את ההרשעה שלי ושל העיתון, בכך שהכתבה נכתבה בכישרון רב, ולכן היא יכולה להשפיע אפילו על דעתו של שופט מקצועי. זאת אומרת לא רק שהורשעתי, גם הואשמתי בזה שיש לי כישרון", היא צוחקת.
ואז עברת לסיקור הנושא הפוליטי, זה משהו שאת יזמת?
"חשבתי שמיציתי את התחום הפלילי והחברתי, ורציתי לעבור לתחום הפוליטי. לא הסתרתי את זה מהבוסים שלי. בינה ברזל הייתה אחראית על כל התחום הפוליטי, אבל בתקופת בחירות פיצלו את התחום, והיא כיסתה את הליכוד ומפלגות הימין ואני כיסיתי את המערך ומפלגות השמאל.
במסגרת עבודתה התלוותה רבות גם לשמעון פרס בימים שבהם ניסה להתמודד על ראשות הממשלה, "בפוליטיקה תמיד יש תככים, שקרים, מזימות, אבל רמת התיעוב שהייתה בין יצחק רבין לבין שמעון פרס זה באמת מעבר לכל דמיון", היא משתפת כשנשאלת על ההשוואה בין הפוליטיקה אז לזו של היום.
התפקיד הבא שלה היה שליחת העיתון בפריז וכתבת לענייני אירופה, אבל הוא כלל באותה תקופה, ימי הסכם אוסלו, נסיעות רבות למטה אש"ף בטוניס ואפילו ראיונות עם יאסר ערפאת. ואז הגיעה ההצעה לעבור לוושינגטון. "את כל תקופת פריז עשיתי עם שני ילדים מאוד קטנים. כאמא יחידנית. הילדים שלי מאוד לא רצו לנסוע לארצות הברית. הם נקלטו בבתי הספר בארץ, אחרי שחזרנו מפריז והבן שלי לא רצה לשמוע על זה. התארגנו אצלו בכיתה חבורה של בנים ובנות שעשו לי הפגנות בבית. אז מצאתי פשרה, אמרתי לילדים שלי שאם אחרי שנה אחד מהם לא רוצה להישאר, אנחנו חוזרים. בסוף השנה הבן שלי אמר, 'אני אתן לזה צ'אנס עוד שנה'. ובסוף השנה השנייה הנושא לא עלה יותר. מבחינת הקריירה שלי, התקופה בוושינגטון אפשרה לי לעשות את מה שרציתי - להכיר את האויב. נסעתי לאיראן, לסעודיה לפקיסטן ולאפגניסטן, אני כבר לא זוכרת את כל המקומות".
אחד הסיפורים המרתקים שאזולאי מפרטת בפרק ההסכת התרחש במהלך ביקור במטה חיזבאללה בביירות כחלק ממשלחת עיתונאים צרפתים ב-1998. "הגעתי אל השייח' חיידר נור-אדין, שהיה הסגן של נסראללה. קניתי במיוחד צעיף לכסות את שערי וערכנו ריאיון של שעתיים וחצי. ואז הוא קם מהכיסא, אני זוכרת את זה כאילו שזה היה אתמול, ואומר לי, 'אני צריך ללכת עכשיו להלוויה של שני שהידים שאתם הרגתם', ומצביע עליי, ויוצא".
בפעם הבאה שאזולאי ביקשה לבקר בלבנון במשלחת של מזכ"ל האו"ם, הלבנונים איימו לעצור אותה עם נחיתתה. אבל זה לא מנע ממנה להגיע לאיראן, פעמיים, לצפון קוריאה ולסעודיה. כל הסיפורים המרתקים - בפרק של הפודקאסט "העיתונאים של המדינה".
האזינו לריאיון המלא
העיתונאים של המדינה
אורלי אזולאי
56:46
