כבר יצרתם לעצמכם, לכל בני המשפחה ובעלי החיים שברשותכם דמויות בינה מלאכותית בסגנון אנימה? בחרתם מתנות לחג? התחלתם את הניקיונות לפסח? תכננתם את החופשה הבאה? נעצרתם בהפגנה? קיללו אתכם בטוויטר? דרסו אתכם אופניים חשמליים? נשך אתכם כלב במקלט? חוויה ממש, ממליצה לכם.
בתוך המציאות ההזויה הזו שאנחנו חיים בשנה וחצי האחרונות (542 ימים, למי שסופר), בין כותרת שלא מניחה את הדעת לזעקה נוספת לשינוי, הביטוי שליווה את הסינגל האחרון של הזמרת נסרין קדרי הצליח ללכוד משהו רחב - כולנו עדיין עסוקים מאוד בהעמדת פנים.
לא פלא שהפזמון של ״לא לפנות אליי״, שעל מילותיו חתומים לא פחות משישה יוצרים - צליל קליפי, מאי ספדיה, איתי שמעוני, ירדן (״ג׳ורדי״) פלג, קדרי ועדן בן זקן, מבקש בפשטות - הניחו לנו לנפשנו. התקופה הזו גם ככה נפיצה. האלימות שוטפת את הרשת והרחובות, הסבל גדול מדי בשביל שיהיה אפשר להכיל אותו. אל תפנו אליי, אל תדברו אליי ואל תתקשרו אליי. דיר בלאק אם תשאירו הודעה קולית.
במובן מסוים ״חוויה ממש, ממליצה לך״, שהפך בחודשיים האחרונים מאז צאתו לביטוי המוביל, מחליף את ה״בסדר, בנסיבות״ שרבים עוד משתמשים בו כתשובה מסויגת שמתארת את מצבם הסביר, מול זה הלאומי המחפיר. מצד אחד הוא עוזר לנו להרגיש קצת פחות אשמים על החופשה המשפחתית באילת/בטומי/קו-סמוי/קריית אונו, או לחוש פחות בושה כשאנחנו ממקדים תשומת הלב בציון העבודה האקדמית שהוגשה סוף-סוף, הכרישה ממולאת באורז ובשר שאפינו לראשונה בהצלחה רבה או הקידום המיוחל בעבודה (נו מילא, בשביל זה יש לינקדין. קונגרג׳וליישנס! אם כך).
״חוויה ממש״ הפך גם תיאור מדויק לכל מה שבלתי. המשימה המעצבנת בעבודה, הרכבים שלא נותנים זכות קדימה, קודי הקופונים ללא תחתית, יוקר המחיה, הממשלה, המפגינים, השמאל, הימין, החרדים, הפלסטינים (לרביד פלוטניק אגב, יש שיר שעוסק בדיוק בזה - ״קורבן״. איך אומרים? ממליצה לכם), כל מה שהוא אחר ולא אני. הפיוז של כולנו התקצר, והכול מעצבן אותנו.
בשביל שהפיד האינסופי יצליח להכיל את ספקטרום הרגשות המורכב שאנחנו גם ככה נמנעים מלפרק, צריך איזו מנטרה שתמנע מאיתנו לעצור, להתבונן, להפנים ולהתייאש לחלוטין. במקום שנעבור תהליך ניתוק קולקטיבי שיפריד אותנו ממה שקורה בעולם ויעזור לנו להמשיך לבצע את עבודתנו המסתורית והחשובה (תעשו לעצמכם טובה, תשלימו גם את הדימוי הזה באופן בהול), מספיק למלא את חיינו בכמה שיותר הנאות רגעיות ריקות, לתייג אותן כ״חוויה״ ולהמשיך הלאה.
3 צפייה בגלריה
איך נוכל להמשיך את עבודתנו המסתורית והחשובה? מתוך "ניתוק" - עונה 2
(צילום: אפל TV פלוס)
כשא. ד. גורדון טבע את המושג לראשונה, הוא ביקש דבר אחר לחלוטין - לחבר בין המושגים - "חיים" ו"הוויה", כמושג מקביל ל"הכרה" - פירוק אינסופיות החיים לפרטים וחלקים קטנים יותר, מתוך ניסיון להבינם. גורדון, שהיה מנהיגה הלא-רשמי של הפועל הצעיר ונחשב כאקולוג הישראלי הראשון, הבין את החיבור העוצמתי שבין האדם לטבע ואת המשמעויות העמוקות שנגזרות מהקשר ההכרחי הזה. כפי שסבינה מסג ציינה בכתבתה מ-2022, הוא דרש שינוי באורח החיים והערכים שמובילים אותם, לטובת היחיד והחברה.
מעניין כיצד למעלה מ-100 שנה לאחר פטירתו, השימוש העכשווי במילה הזו התרחק שנות אור ממהותה המקורית. היום, ה״חוויה״ המתוארת היא ספציפית, נעוצה בזמן ובמקום - בדרך כלל גם בפריים, ההמלצה עליה היא בדרך כלל צינית להחריד, ובכלל, שירה של קדרי לוכד את רוח התקופה והניתוק שמאפשר לנו לשרוד עוד יום. עוד שעה. כיף? הגזמתם. לא לפנות אליי, לא לדבר אליי, גג להשאיר תגובה.
