"ג'ון וויק מציג: בלרינה" (John Wick Presents: Ballerina) הוא שם דבילי במיוחד אבל גם הצהרה על הלהיטות של אולפני ליונסגייט להרחיב את סדרת סרטי ג'ון וויק ל"יקום". לאחר ארבעה סרטים (2023-2014), ובכללם הסרט האחרון שבו וויק "מת" (לא לדאוג - הסרט החמישי בתהליכי עבודה), היה צריך למצוא דרכים נוספות לחלוב את פרת המזומנים. לפני כמעט שנתיים עלתה בפיקוק ובאמזון פריים המיני-סדרה "הקונטיננטל: מעולמו של ג'ון וויק" ששלושת פרקיה שימשו כפריקוול לסדרת הסרטים. כך יכולנו ללמוד על היווצרות ה"מיתולוגיה" המהוללת של משרצת-המחסלים הקרויה "מלון הקונטיננטל", "השולחן הגבוה", מטבעות הזהב, וכל הממבו-ג'מבו המעורפל על חוקים, טקסים, מנהגים וארגוני-סתר רצחניים. עכשיו הגיעה הרחבת הזיכיון גם לקולנוע.
"ג'ון וויק מציג: בלרינה"
(באדיבות פורום פילם)
אם מדובר בסדרת סרטי ספין-אוף "דומה אבל שונה" אז למה לא להציב במרכזה דמות של מחסלת? יש מעט שחקניות שמתאימות לליהוק זה יותר מאנה דה ארמס. ב"לא זמן למות" (2021), סרט הג'יימס בונד האחרון של עידן דניאל קרייג, היא גנבה את ההצגה בתפקיד סוכנת ה-CIA פאלומה כשהפגינה שילוב מנצח של סקסיות, יכולת פיזית והומור. ימים ספורים לאחר יציאת "לא זמן למות" היא כבר הייתה במשא ומתן על התפקיד הראשי ב"בלרינה".
על הבימוי הופקד לן וייסמן, במאי אקשן בינוני המזוהה עם סדרת "מלחמת האופל", ועם הרימייק העלוב ל"זיכרון גורלי" (2012). למרות שהסרט צולם בשלהי 2022 ויועד להפצה ביוני 2024, הפצתו נדחתה בשנה. בתחילת 2024 היו צילומי השלמה משמעותיים, שאותם ביים צ'אד סטהלסקי - הבמאי של ארבעת סרטי "ג'ון וויק".
אפשר להאמין למה שווייסמן אמר בראיונות לקראת יציאת הסרט על כך שהיה חולה, וש"חברו הטוב" החליף אותו. אפשר גם לשער שבליונסגייט הרגישו שהוא ממש לא סיפק את הסחורה: צריך יותר אקשן, וחייבים שתהיה יותר נוכחות של ג'ון וויק בסרט. וויק אכן נוכח למספר ספור של סצנות, שבחלקן הוא אף מפגין את כישורי הלחימה המהוללים שלו, אבל ספק אם יש לו מספיק זמן מסך כדי להיות מוגדר כ"דמות משנה". יוצרי הסרט מנסים לשמור על האיזון בין ביסוס דמות חדשה שתתניע סדרת סרטים, והרצון לחזור ולהשתמש ב"באבא יאגה" הקטלני להנאת המעריצים.
את איב אנו פוגשים כילדה (בגילומה של ויקטוריה קומטה) יושבת בפרוזדור של מה שנראה כבית חולים. על פניה דם קרוש שמרמז על המאורעות של אותו לילה. בידיה תיבת נגינה עם כיפה שקופה גדולה, ובובת בלרינה קטנה שמסתובבת לצלילי "נעימת הנושא של אודט" מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי. כנראה שלהיות בלרינה רצחנית זה גורל. בפלאשבק אנו מוכנסים לסיפור החיסול של אביה (אימה כבר מתה) על ידי שליחיו של "הקנצלר" (גבריאל בירן). והנה בוססה מוטיבציה לנקמה שתניע את הדמות עד סוף הסרט ואולי אף בסרטים הבאים. יעבור לא-מעט זמן עד שהמניעים לחיסול יתגלו, וגם אז הם לא יהיו משמעותיים במיוחד.
ברגע קשה זה גואל אותה גבר שאותו היא לא הכירה. זהו וינסנט (איאן מקשיין) בעל מלון הקונטיננטל. הוא מעביר אותה לידי "הדירקטורית" (אנג'ליקה יוסטון) שמנהלת את "תיאטרון טרקובסקי". במקום זה לומדות בנות המשתייכות לשבט הרוסקה רומא את מלאכת הריקוד תוך חיסול. לאחר תריסר שנות הכשרה רצחנית, איב הבוגרת (דה ארמס) עומדת להשלים את הכשרתה. על הגב שלה יש כעת קעקוע ענקי של סמל הרוסקה רומא, אך היא צריכה לעבור עוד שני מבחנים לפני שתוכל להפוך לקיקימורה - מגוננת מיתית על החלשים.
לאחר מערכה ראשונה לא מוצלחת במיוחד הסרט מתחיל לספק את האקשן שיצדיק את מחיר הכרטיס. בלב הסרט נמצאת פעולה המתרחשת בכפר האוסטרי (האמיתי) האלשטאט, מקום יפהפה שממוקם בין מרגלות רכס דאכשטיין ואגם האלשטאט. העיירה הציורית מתגלה ב"בלרינה" כמקום משכנם של הקנצלר הזדוני והמחסלים שלו. איב מגיעה לשם וצריכה, פשוטו כמשמעו, להילחם נגד כל הכפר.
בתוך הסגמנט הארוך הזה יש חלקים מופרדים של קרבות, הכוללים גם מגוון רחב של כלי נשק, וגם כלים תמימים (למשל, צלחות) שמספקים רגעים של הנאה קינטית-קומית קדחתנית. בסצנת הקליימקס של הסרט יש גם שימוש נרחב בלהביורים, דבר שבוודאי יהפוך אותה לחלק הכי זכור. ואכן - כמה פעמים ראינו סצנות שבהן אדם אחרי אדם נשרף במהירות אש להביור? צ'אד סטהלסקי יודע לפנק! חרף הרצחנות הסדרתית ושריפת האנשים "בלרינה" שומר על ריסון בהצגת הדם, האיברים המרוטשים, וצרחות הכאב שהיו אמורות להישמע.
סדרת "ג'ון וויק", ולצורך העניין גם הספין-אוף "בלרינה", היא לא לילה בבית האופרה. כולנו יודעים לשם מה התכנסנו - אלימות, אלימות ועוד אלימות. אבל בהשוואת לאיכות סרטי "ג'ון וויק", "בלרינה" הוא דרגה אחת פחות. ישנה המערכה הראשונה והמתמהמהת, וישנה גם הדמות הלא-מסקרנת של הגיבורה. וויק מאופיין בלקוניות עד דרגת אבסורד, והמניע שלו הוא מותו של כלבו. משם זה כבר מתגלגל באופן טבעי לחיסול מאות בני אדם בארבעה סרטים. כאן, לעומת זאת, יש מניע נקמה מאוד ברור אבל הדמות עצמה שטוחה בדרך נטולת קריצה של מודעות עצמית.
בעיה נוספת היא אלמנט סגנוני-טכנולוגי שבו נעשה שימוש נרחב בסרט: האצה של התנועה באופן מלאכותי. לא הילוך מואץ שפועל באותה מידה על כל מה שנמצא בשטח הפריים, אלא מעין האצה של תנועות של דמויות ספציפיות ברגעים ספציפיים של לחימה. זה לא אמור להיקלט כעיצוב מלאכותי של הדמויות, אלא להעצים את חישת המיומנות שלהן כגובלת בעל-אנושי. אומנם לא כולם מסוגלים לנוע במהירות של פעלולנים בסרטי אקשן הונג-קונגיים, אבל השימוש החוזר ונשנה בטריק זה גרע יותר משהוסיף. תזכורת מתמדת לעיצוב המלאכותי של האקשן.
4 צפייה בגלריה
מוטיבציה דרמטית - יש. הומור - אין. "ג'ון וויק מציג: בלרינה"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
לרצון של אולפני ליונסגייט לפתח סדרת ספינאוף ל"ג'ון וויק" יש הצדקה כלכלית מובנית מאליה, אבל היא לכשעצמה לא מספיקה כדי שתהיה סדרת סרטים. "בלרינה" הוא בידור שעשוי לספק את חובבי הסדרה המקורית, אבל זה לא יהיה אסון אם הוא לא יתפתח לסדרת סרטים חדשה.
