בעוד שהמציאות שלנו מייחלת לגיבור-על שיציל את המצב, עולם הקולנוע יכול להתגאות בכך שבשנת 2025 הוצג בפנינו הסופרמן השישי. אחרי קירק אלין, ג'ורג' ריבס, כריסטופר ריב, ברנדון ראות' והנרי קאוויל - דייוויד קורנסווט עטה השנה את הגלימה והתחתונים האדומים. אבל בזמן שכולם מתלבטים אם זה ציפור, מטוס או גיבור-על, הסרט "סופרמן", שעלה החודש לאקרנים, מציג גם דמות נוספת בגרסה חדשה בפעם השישית: לויס ליין - זוגתו של סופרמן/קלארק קנט - והפעם בגילומה של רייצ'ל ברוסנהאן.
אולי לרבים ממעריצי די-סי ברוסנהאן נראית כפנים חדשות ומרעננות, אבל לשחקנית בת ה-35 יש כבר קריירה מרשימה מאחוריה, שכוללת פרס אמי (מתוך ארבע מועמדויות), שני פרסי גלובוס הזהב וחמש עונות של סדרה מצליחה מאוד שכולכם כנראה הייתם צריכים לצפות בה - אבל יש סיכוי טוב שפספסתם אותה. כשהיא נכנסה לנעליה של "גברת מייזל המופלאה", ברוסנהאן גילמה אישה יהודייה מושלמת בניו יורק של שנות ה-50, שבבת אחת הופכת מרעייה ואם למופת לקומיקאית פורצת דרך, כזו ששוברת מוסכמות - וגם תקרות זכוכית - עם הרבה הומור, כריזמה ומיניות. אז מאיפה בעצם היא נחתה עלינו?
מחמישה משפטים לשלוש עונות
ברוסנהאן נולדה במילווקי, ויסקונסין, לקרול וארל ברוסנהאן, שעבדו בתחום ההוצאה לאור לילדים. אמה בריטית, ואביה אמריקאי ממוצא אירי - פרט מעניין שעוד נחזור אליו, שכן הוא יעורר תגובות מעורבות כשתלוהק בהמשך לדמות יהודייה בסדרה של אמזון פריים.
היא התחילה לשחק כבר בתיכון, וב-2012 סיימה את לימודיה בבית הספר טיש לאמנויות של אוניברסיטת ניו יורק. עולם הזוהר והפרסום לא היה זר לה: דודתה מצד אביה הייתה מעצבת האופנה המנוחה קייט ספייד, מה שהופך אותה גם לקרובת משפחה של הקומיקאי והשחקן דייויד ספייד - אחיו של אנדי ספייד, שהיה נשוי למעצבת.
מאז שספייד נטלה את חייה בשנת 2018, ברוסנהאן כמעט לא דיברה על הנושא. היא עצרה את הצילומים של "גברת מייזל המופלאה", חזרה הביתה כדי להיות עם משפחתה, וההתייחסות היחידה שלה לאירוע המטלטל הגיעה שנה לאחר מכן, כשנודע שתהפוך לפנים החדשות של קו האביזרים של ספייד: "היא מצאה שמחה בכל פינה בחיים ובעבודה שלה", אמרה אז, "וזה משהו שתמיד ילך איתי".
את תפקידי המשחק הראשונים שלה היא קיבלה ב-2009 וב-2010 בסרטים "התאום", The Truth About Average Guys וכן בתפקיד אורח קטן בסדרת הלהיט "אחת שיודעת" ("גוסיפ גירל") כשקנתה מג'ני המפרי סמים ושרבבה אליה את המשפט הבלתי נשכח: I didn’t get high, I got a yeast infection ("הכדורים שמכרת לי לא מסטלו אותי - הם העניקו לי דלקת פטרייתית"). כמו כל שחקנית מתחילה בהוליווד שמכבדת את עצמה, ברוסנהאן רשמה לעצמה גם תפקידי אורח בסדרות כמו "האנטומיה של גריי", "כתום זה השחור החדש", "האישה הטובה", הגרסה האמריקנית של "בטיפול", ו-"CSI: מאימי".
אבל ההזדמנות ששינתה את חייה הייתה תפקיד אורח בדרמה הפוליטית של נטפליקס "בית הקלפים", שם גילמה את רייצ'ל פוזנר, צעירה שעוסקת בזנות. היא לוהקה במקור לשני פרקים בלבד והיו לה רק חמישה משפטים, אך אלה הספיקו עבורה כדי שתמשוך את תשומת ליבו של יוצר הסדרה, בו וילימון, וההופעה הקצרה הפכה במהרה לדמות מרכזית שהופיעה בשלוש עונות של הסדרה. התפקיד זיכה אותה במועמדות לפרס אמי לשחקנית אורחת, ופתח בפניה שורת תפקידים בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון.
ליהוק מבריק או ביצוע אנטישמי?
שנתיים בלבד עברו מהרגע שבו נפרדה ברוסנהאן מדמותה של פוזנר ועד שלבשה את שמלות המלמלה הבלתי נשכחות של "גברת מייזל המופלאה". במשך חמש עונות מצליחות היא גילמה את מרים "מידג'" מייזל, עקרת בית יהודייה בניו יורק של שנות ה-50 שלכאורה יש לה הכול: בעל, ילדים ודירה ממש מתחת להוריה באפר ווסט סייד. אבל הכול משתנה כשהבעל מחליט לעזוב אותה לטובת אישה אחרת וחלום להיות סטנדאפיסט.
מה שהוא לא ציפה לו זה שהיא שתתעלה עליו - ובגדול. מסע הגילוי העצמי כאן הופך לשלה, ויחד עם האמרגנית החצופה והכריזמטית סוזי (אלכס בורשטיין), והקאץ' פרייז שלהן Tits up, היא יוצאת לכבוש את במות הסטנדאפ של ניו יורק. הסדרה, שמתרחשת בעולם שמפורסם גם בזכות האופי היהודי שלו, מלווה בגלריית דמויות צבעוניות - חלקן פרי דמיון, אחרות מבוססות על אגדות קומיות של ממש.
11 צפייה בגלריה
"לא הפסקתי להיות מבוהלת לאורך כל תהליך האודישנים". מתוך "גברת מייזל המופלאה"
(צילום: באדיבות אמזון פריים)
מי שאחראית לסדרה הזו היא לא אחרת מאשר איימי שרמן-פלדינו, היוצרת של "בנות גילמור". במובנים רבים ניתן למצוא קווי דמיון ברורים בין שתי הסדרות: לא רק בגלל שחקני משנה משותפים כמו קלי בישופ, מיילו ונטימיליה, לייזה ווייל וכמובן אלכס בורשטיין, אלא גם בזכות הקצב הדיבורי האנושי, הססגוניות של הדמויות, הפירוט הוויזואלי המוקפד - בתלבושות ובעיצוב - ובעיקר האנרגיה הנשית השוצפת שמניעה את העלילה. במילים אחרות - בין אם הן בפרבר בקונטיקט או בלב מנהטן, הדמויות פותחות בדיאלוג מהיר - ורק מגבירות קצב.
למעשה, אפשר לראות ב"בנות גילמור" ו"גברת מייזל המופלאה" שני צדדים משלימים של אותה יוצרת. אחת שגדלה בבית חצי יהודי וחצי נוצרי-פרוטסטנטי, וממשיכה עד היום לכתוב נשים חכמות, שנונות וחדות לשון.
"הייתי מבוהלת לאורך כל תהליך האודישנים", סיפרה ברוסנהאן על המפגש עם שרמן-פלדינו אחרי שורה של תפקידים דרמטיים בריאיון ל"וולצ'ר" ב-2017. "אני חושבת שהייתי בבלאק-אאוט לאורך כל התהליך. אמרתי הרבה פעמים שאני רוצה לעשות דברים שמפחידים אותי - ולקחתי את זה באופן מילולי. יצאתי מהאודישן הראשון בתחושה שסיימתי את הקריירה שלי - והייתי מופתעת ונרגשת כשקראו לי שוב והזמינו אותי ללוס אנג'לס לפגוש את איימי ודן (פלדינו, בן זוגה ושותפה ליצירה, א"ח).
11 צפייה בגלריה
איימי שרמן-פלדינו במרכז, עם הקאסט של "גברת מייזל המופלאה"
(צילום: Stefania M. D'Alessandro/Getty Images)
"כשקיבלתי מהם שיחה חשבתי שאני גוססת - ממש חטפתי מחלה מסתורית, לא יכולתי לצאת מהמיטה במשך עשרה ימים. נאלצתי לבטל את האודישן הבא איתם כי פשוט לא הייתי מסוגלת לזוז, והייתי בטוחה שהם פשוט ימשיכו הלאה. אבל אז התאוששתי איכשהו, ואחרי כמה ימים אמרתי לעצמי: 'אני הולכת', והייתי הרוסה. הזעתי בטירוף, הייתי כל כך חולה שלא יכולתי לגעת באף אחד. הזיעה ברגליים שלי הייתה כל כך חמורה שנאלצתי להוריד נעליים באמצע האודישן".
הזוג שרמן-פלדינו כנראה ידע למה הוא חיכה. "כל כך הרבה שחקניות נפלאות עשו אודישן לתפקיד", סיפרה עליה שרמן-פלדינו לכתבה ב"וושינגטון פוסט" מוקדם יותר השנה, "וכשהן הגיעו לסצנת הסטנד-אפ, זה היה כמעט כאילו המיקרופון היה עשוי מקריפטונייט - והיא הייתה היחידה שהתכופפה אל המיקרופון, וזו הייתה נקודה מכרעת, כי קומיקאים מתקרבים פנימה. היה בזה משהו כל כך חכם, כל כך אינסטינקטיבי".
אם יש משהו שבו הזוג הצטיין לאורך הקריירה היצירתית שלהם אלה כמובן הליהוקים. הם עשו זאת עם לורן גרהאם כלורליי גילמור, והם עשו זאת שוב עם רייצ'ל ברוסנהאן כמידג' מייזל. לא פשוט למצוא שחקנית שיכולה לדבר בקצב מסחרר, לשלב הומור חד וקלילות מהפנטת, לשדר מבט מפלרטט מבלי לאבד לרגע את העומק הפמיניסטי שמניע את הדמות. ובשני המקרים - אין ספק שהם פגעו בול, גם אם בדרך היה צורך בזיעה וקצת פחד.
"מעולם לא שיחקתי דמות שכל כך בטוחה בעצמה", הוסיפה ברוסנהאן בריאיון אחר ל"ווניטי פייר" משנת 2017. "מידג' מלאה בביטחון, וזה היה אתגר גדול עבורי - הדרך שבה היא מדברת, ההטעמה, הדפוסים שלה. היא מצליחה להחזיק מעמד בזכות ההתמקדות המוחלטת שלה. ברגע שהיא שמה לה משהו למטרה, היא לא תוותר עד שתשיג אותו". חלק מהאישיות של הדמות נשענת לדבריה על "סבתא ג'ון המתוקה" שלה, שאותה היא בחנה בסרטוני משפחה ישנים - דמות בעלת נוכחות "ישירה ובטוחה בעצמה".
ובכל זאת, בעיה אחת עמדה בדרכה של ברוסנהאן בדרך להכרזה על "ליהוק מושלם": סבתא ג'ון שלה אולי שימשה כהשראה, אבל כנראה לא הייתה יהודייה - וברוסנהאן עצמה גדלה בבית נוצרי לחלוטין. גברת מייזל המופלאה נכתבה כשיר אהבה לסצנת הסטנד-אפ היהודית של ניו יורק בשנות ה-50, ולדמותה של מידג': אם יהודייה ניו-יורקית מהמעמד הגבוה, כזו שמצחיקה, מעצבנת ומציבה סטנדרטים. כבר בפרק הפתיחה האיקוני של הסדרה, הסיפור כולו נסוב סביב ההכנות ליום כיפור והשאלה הנצחית - האם יצליחו לארח את הרבי לסעודה מפסקת. בעידן התקינות הפוליטית שרגישה לכל ליהוק, האם לא מתבקש שגם השחקנית שתיכנס לנעליים האלו תהיה יהודייה?
11 צפייה בגלריה
רייצ'ל ברוסנהאן ואלכס בורשטיין, מתוך "גברת מייזל המופלאה"
(צילום: Philippe Antonello/Prime)
"יש מסורת ארוכה של לא-יהודים שמגלמים יהודים - ולא רק דמויות שבמקרה הן יהודיות, אלא כאלה שהזהות היהודית היא כל מהותן", אמרה הקומיקאית שרה סילברמן בפודקאסט שלה לפני כחמש שנים, אחרי שקתרין האן לוהקה לשחק את ג'ואן ריברס, אך הזכירה גם את הליהוק של ברוסנהאן. "אפשר לטעון, למשל, שגויה שתגלם את ג'ואן ריברס בצורה נאמנה תעשה בעצם משהו שראוי לכנותו Jewface - כאשר אדם לא-יהודי מגלם דמות יהודית באופן שבו היהדות שלה נמצאת במרכז - לרוב עם איפור, שינוי תווי פנים, אף גדול מזויף, כל ההטעמות הניו-יורקיות והיידישאיות. הרי היום, כשחשיבות הייצוג נחשבת לכל כך חיונית ובמרכז השיח - למה דווקא אותנו כל הזמן עוקפים?".
"הגילום של ליאונרד ברנשטיין בידי בראדלי קופר אולי לא נחשב ל-Jewface - אבל גברת מייזל המופלאה דווקא כן" - הכריזה כותרת של טור דעה אחד ב"ביזנס אינסיידר", כשטור נוסף ב"ג'ואיש כרוניקל" קרא: "אילו האנטישמיות בארצות הברית לא הייתה במגמת עלייה, 'גברת מייזל המופלאה' הייתה יכולה להיחשב לממתק טלוויזיוני תמים. אבל האנטישמיות כן בעלייה, והאמריקאים צריכים להבין מיהם היהודים - כדי שזה לא ימשיך להחמיר. אין כאן ייצוג של יהודים - אלא מחיקה. לקחו את התרבות שלנו כרקע דקורטיבי, באופן קליל וכובש, תוך כדי ניתוקה מהמהות היהודית - לצרכי רווח. במקרה הטוב זה חסר משמעות, במקרה הרע - פוגעני".
שאלת ה-Jewface (על משקל Blackface) ריחפה מעל ליהוקי הסדרה - ולא רק סביב רייצ'ל ברוסנהאן. ביקורת דומה עלתה גם בנוגע לליהוקו של טוני שלהוב (שאביו נולד בלבנון) לתפקיד אייב וייסמן, אביה של מידג'. האירוניה היא שדווקא השחקנית היהודייה הבולטת בקאסט הייתה אלכס בורשטיין, שמגלמת את סוזי מיירסון. בורשטיין היא שחקנית ותיקה בעולמות של שרמן-פלדינו, והיא לוהקה עוד ב"בנות גילמור", שם הייתה אמורה לגלם את סוקי – תפקיד שבסופו של דבר ניתן למליסה מקארת'י. מוצאה של סוזי אינו נאמר במפורש לאורך הסדרה, אך דימויים סטריאוטיפיים עשויים לרמז על רקע איטלקי או יהודי ממעמד נמוך - אם כי הדבר לעולם אינו נאמר באופן מפורש או מדגיש חלק מרכזי בזהותה.
ברוסנהאן ושרמן-פלדינו בחרו שתיהן לא להגיב לאורך השנים על הטענות באופן ישיר. אבל שרמן-פלדינו, שגדלה כאמור בבית חצי יהודי סיפרה לא אחת על כך שהיה לה חשוב לשמור על אותנטיות יהודית בתוך הסדרה, ולזכותה ייאמר שגם אם היא לא תמיד מגולמת בליהוק, היא בהחלט מגולמת בתסריט.
"מריל סטריפ של העתיד"
ברוסנהאן אומנם מעולם לא הגיבה רשמית לדברים, אבל מראיונות אחרים שעשתה אפשר ללמוד שפערים בינה לבין הדמויות מעולם לא הטרידו אותה. אם יש משהו שדווקא כן מטריד אותה הוא שיזהו אותה כשחקנית קומית גרידא, בעוד שהיא חולמת תמיד לשחק דמות חדשה ושונה מזו הקודמת. אולי בגלל זה הטלפון לגבי לויס לוין, רגע אחרי שנפרדה ממידג' מייזל, הגיע בול בזמן.
11 צפייה בגלריה
"ידעתי מיד שבסרט הזה יהיו דיאלוגים מהסוג המהיר". מתוך "סופרמן"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
"הייתי בשירותים עם שלושה תאים, ולא יכולתי לצאת למסדרון כי הייתה שם שורה של אנשים שעמדה מעבר לפינה, וזו הרגישה כמו שיחה רגשית. אז פשוט עמדתי ליד הכיור והתפללתי שאף אחד מהשירותים האחרים לא יוריד מים מאחוריי - ושלא יהיה נגיד עיתונאי באחד התאים", היא סיפרה ל"וושינגטון פוסט".
לפי הסיפורים, ג'יימס גאן - הבמאי והתסריטאי של "סופרמן" - עוד חיבב אותה מימיה בסדרה. הקשר בינו לבין שרמן-פלדינו אגב הולך שנים אחורה. גאן הוא אחיו של השחקן שון גאן - שמוכר במיוחד בזכות התפקיד שלו כקירק ב"בנות גילמור". "ידעתי מיד שבסרט הזה יהיו דיאלוגים מהסוג המהיר והייתי צריך מישהי שיכולה לשלוט בקצב הדיבור הזה", מסר גאן לכתבה השנה ב"וושינגטון פוסט", "אהבתי את רייצ'ל מ'מייזל', וכשהיא הגיעה - היא פשוט הייתה מעולה בחלק הזה".
כהכנה לתפקיד, סיפרה ברוסנהאן שכבר נכנסה לראש של עיתונאים - לאחר שבילתה שעות בריאיונות עם עיתונאים, לא כמרואיינת אלא כמראיינת. כעת, כבר אפשר לראות את התוצאה של זה בבתי הקולנוע כשהיא מגלמת את העיתונאית החריפה והבלתי מתפשרת של "דיילי פלאנט", שמנהלת מערכת יחסים עם עמיתה לעבודה, קלארק קנט/סופרמן. לויס היא מהדמויות הנשיות האיקוניות ביותר ביקום של די-סי, כזו שמאז שנות ה-30 מופיעה בכל גלגול של הקומיקס. במציאות ברוסנהאן אגב נשואה לשחקן ג'ייסון ראלף, שאותו הכירה בצילומים לסדרה "מנהטן".
11 צפייה בגלריה
רייצ'ל ברוסנהאן ודייוויד קורנסווט בפרימיירה של "סופרמן"
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
אי אפשר לקחת ממנה את העשייה המרובה שלה עד לרגע זה, ועדיין - אין ספק שהסרט הזה יהפוך את ברוסנהאן לפנים מוכרות בהרבה בהוליווד. אבל אם תשאלו את שרמן-פלדינו, כפי שהיא ציינה ב"וושינגטון פוסט", היא כבר הימרה עליה מזמן בקזינו: "היא כל כך יפה, ויש לה את העור הזה שזוהר - כאילו היא בלעה נורה, היא הייתה יכולה להסתפק רק בזה, אבל היא פשוט רב-גונית וכל כך טובה. כל מי שלא מכיר אותה - צריך להכיר, כי בעיניי היא מריל סטריפ של העתיד".
