איך נראה מעגל פוגו המוני של אלפי אנשים באמפיתיאטרון קיסריה? את התשובה העיתונאית לשאלה המסקרנת הזו, למרבה השמחה, אין לי. בפעם האחרונה שהייתי בהופעה של מוניקה סקס זה היה ברוק עצמאות בעשור הראשון של שנות ה-2000, וכנערת ההופעות הטוטאלית שהייתי מצאתי את עצמי בלב מעגל דחיפות אגרסיבי. בהופעה שהתקיימה אמש (שבת) בהיכל ההופעות שכבר מזמן הפך לסמל סטטוס, האווירה הייתה קצת אחרת. מה כבר משתנה בשלושה עשורים? החדשות עדיין קשות, הופעות רוק היו ונשארו תרופה טובה להתמודדות עם ייאוש ורק את הדחיפות האלימות מחליפות כריות שמרפדות את הישבנים על מושבי האבן. מי אמר שלהתבגר זה לא רוקנ'רול?
מוניקה סקס מבצעים את "מכה אפורה" ו"פצעים ונשיקות" בחגיגות ה-30 בקיסריה
(צילום: עומר טסל)
בחגיגות ה-30 ל"פצעים ונשיקות", אחד מאלבומי הבכורה המצוינים שיצאו כאן - כזה שכל להקה חולמת עליו, אפשר למצוא קהל שגדל על פסקול שנות ה-90, וגם מעריצים בגיל ההתבגרות שעוד מוסיפים להצטרף לדרך. במיינסטרים הישראלי החדש כבר פחות שומעים את צלילי הגיטרות המחשמלות והתופים הסוחפים, כשאת אלה החליפו כבר מזמן ביטים אלקטרוניים והפקות פופ מסוכרות. פה ושם כמובן, עוד אפשר לשמוע את השירים מאז ברדיו, אבל אם יש משהו שמשותף לכל הנוכחים באמפיתיאטרון - זה הניצוץ בעיניים כשהשיר הנכון מתנגן. מזל שבאלבום הזה יש לא מעט שירים נכונים לאללה.
4 צפייה בגלריה
להתבגר זה רוקנ'רול. מוניקה סקס ומאור כהן בחגיגות ה-30 ל״פצעים ונשיקות״ בקיסריה
(צילום: ליאור כתר)
החלק הראשון של ההופעה הוקדש כמובן להם, ואלה התנגנו בזה אחר זה. בהתאם לסדר השירים באלבום, ההופעה נפתחת בקליימקס המושלם עם הריף הפותח של "מכה אפורה", זה שכל מי שלקח שיעור גיטרה בישראל מכיר בעל-פה. גם אם המנון הניינטיז האולטימטיבי הזה הוא לא כוס התה שלכם, נראה אתכם צולחים ביצוע חי שלו בלי לשיר כל מילה בקולי קולות. לצידו בולטים כמובן גם "סאן חוזה" - מלווה בווידאו צבעוני של עצי דקל, ואיך לא - שיר הנושא וההרמוניות הקוליות המפורסמות שלו.
המסמך המוזיקלי הזה הוא לא רק פיסת נוסטלגיה מפוצצת בלהיטים, הוא תעודה לעיניים החדות של חברי הלהקה - אז רק בני 20 - כלפי העולם שבו הם חיים. יעיד הסינגל הראשון "כל החבר'ה" שכתב יהלי סובול, עדיין מצמרר, עדיין רלוונטי. בראיונות שהעניק בשנים שחלפו מאז יציאתו, סובול סיפר שכתב את השיר על מקרה אונס שהתרחש באותן שנים בטבעון, ושהמוזיקאי היה מוכרח להגיב אליו. מעניין אם סובול בן ה-22 ידע אז כמה עוצמה ואומץ יש בבחירה להפנות זרקור מוזיקלי על פצע כל כך כואב, שמטלטל בכל האזנה, וכמה רלוונטי השיר הזה יהיה גם שנים קדימה כשערכות האונס נערמות ופוגשות את אוזלת היד של המערכת. אי-אפשר להישאר אדישים כלפי אלפים שחוזרים שוב ושוב בצעקות "החוק היבש לא נרטב אף-פעם".
4 צפייה בגלריה
מפגש מרגש. מוניקה סקס מארחים את עלמה גוב בחגיגות ה-30 ל״פצעים ונשיקות״ בקיסריה
(צילום: ליאור כתר)
המופע של מוניקה סקס בקיסריה הוא לא עוד מוצר ממחוזות הקאמבק. בכל זאת, מדובר באחת מהלהקות הפעילות בנוף, כשחבריה עובדים יחד רצוף מאז שנת 2000, ובמקביל מתחזקים קריירות סולו מרשימות לא פחות. הנגינה של הארבעה - סובול הכריזמטי בראש, שחר אבן צור (שמדלג באנרגטיות שיא בין התופים לגיטרה והמיקרופון), פיטר רוט בנגינה מחשמלת וספי אפרתי על הבס - מזמן כבר חלק בלתי-נפרד מהלהקה, יוצרת צליל סוחף ואחיד שרק חבורת מוזיקאים מיומנת שמנגנת יחד שנים יכולה להפיק. אליהם התלוו גם מספר שחקני חיזוק - אנה רז על התופים, תומר צוק על הקלידים (בכל זאת, חובה צליל של צ'מבלו ב"פצעים ונשיקות") ורומי קופלן על הצ'לו, כדי שחברי הלהקה יוכלו לעבור בין הכלים השונים או סתם לצאת להקפה נמרצת של האמפי.
כיאה לחגיגות העגולות ההופעה גם הייתה מפוצצת באורחים - החל מירמי קפלן שהפיק את האלבום והצטרף לביצוע מופרע של "עיניים טובות". אחרי שנוגנו (כמעט) כל השירים ב"פצעים ונשיקות", הקהל פשוט זכה ליהנות מהרפטואר המטורף של הלהקה - מ"שנים חסומות", דרך "רמקולים" ו"איש קש" ההמנוני. בשיא הערב לחגיגה נכנס גם מאור כהן עם שיר האהבה לאייטיז מ-2019 - "ידענו לרקוד". הביצוע ישב עליו בול, ואת הספוט האחרון תפסה בחיוך ממכר עלמה גוב. על הבמה גוב הודתה שמוניקס סקס היא הלהקה האהובה עליה, והשילוב בין הכנות להתרגשות רק הוסיפה לביצוע המשותף שלהם ל"מנגינה". הדרך הארוכה לקיסריה השתלמה כשכל אחד מהאורחים ביצע גם משיריו - קפלן עם "הדפוק הזה" וכהן עם "השכן" (אם כבר יצאנו לטיול בממורי-ליין), וגוב עם הלהיט שלה - "מה לעשות עם הזאב".
4 צפייה בגלריה
הופעה מפוצצת באורחים. מוניקה סקס בחגיגות ה-30 ל"פצעים ונשיקות" בקיסריה
(צילום: ליאור כתר)
לצד ההתרפקויות על העבר, חלקים משמעותיים מהמופע הישירו גם מבט קדימה, בתקווה לעתיד טוב יותר. במציאות שאנחנו חיים בה, שיר כמו "איש גדול" שכתב אבן צור, נטען במשמעויות אקטואליות שלא מניחות את הדעת. בהופעה הקדיש אותו לאלון אהל שנמצא בשבי חמאס 583 ימים. "איש גדול בחלל קטן/ בו כל תנועה משנה/ איש של שמיים מתחת לאדמה/ יכול רק לעלות", הדגיש אבן צור את המילים. כשסמל החטופים הוקרן על המסכים הקהל הצטרף בקריאות "את כולם עכשיו". לקראת סוף ההופעה, סובול הקדיש את "גשם חזק" לסגן עומרי שוורץ ז"ל, שנפל במהלך התמרון הקרקעי ברצועה עם פרוץ המלחמה, ושמשפחתו נכחה בקהל.
כעבור שעתיים על הרגליים, אחרי שחברי הלהקה עברו בכל התחנות המשמעותיות והשאירו את הקהל לא פעם בלי אוויר - אם מקפיצות או מבוקס בבטן בחסות החיבור למציאות המופרעת, אפשר היה להגיע לשיא המתבקש ולסיים "על הרצפה". גם כעבור 30 שנה יש דברים שלא באמת משתנים. איכשהו תמיד מתנהלת מלחמה כלשהי או שמתאוששים מאחרת, עוולות חברתיות ומוסריות מוסיפות להתרחש וחוץ מסימני הזמן על עור הפנים וקו השיער - אין הרבה חדש תחת השמש. רק חסידי הפוליטיקלי קורקט עלולים לתהות איך 4,000 איש צורחים יחד משפט כמו "הייתי רוצה לשבור לך יד", שסובול כתב בגיל 16, כאילו אנחנו ברוק עצמאות 2008 בראשון לציון, מזיעים וכאובים. עזבו, You had to be there.
