ספק אם גם עשרות האלפים שהגיעו לפני שבועיים לאצטדיון של אסטון וילה בברמינגהאם, חשבו שהם באמת עומדים לחזות בהופעה האחרונה של אוזי אוסבורן - מיוצרי הרוק הכבד החשובים בהיסטוריה, האבא של ההבי-מטאל, כוכב דוקו-ריאליטי עוד כשהז'אנר היה בחיתוליו, ובאופן כללי אייקון יוצא-דופן. מספיק להסתכל ברשימת הלהקות שהגיעו לכבד את האיחוד של אוסבורן עם להקת בלאק סבאת' כדי להבין את החשיבות העצומה שלו: ממטאליקה וגאנז אנד רוזס ועד פנתרה וסלייר. אפילו דולי פרטון ואלטון ג'ון שלחו ברכות חמות על קריירה מפוארת, משפיעה ומלאת סיפורים שיכולים למלא - ועוד ימלאו - סרט באורך מלא.
אמש, שבועיים אחרי הקידה האחרונה שהתרחשה בעיר הולדתו, אוסבורן מת והוא בן 76. "בעצב גדול ממה שמילים יכולות להכיל, אנחנו יודעים על מותו של אוזי אוסבורן אהובנו", מסרה המשפחה, "הוא היה עם משפחתו והוקף באהבה".
אוסבורן סבל מזה שנים ממחלת הפרקינסון, שהלכה והחמירה בתקופה האחרונה. את הופעת הפרידה ביצע כשהוא יושב על כיסא, לא בדיוק הפורמט האידיאלי עבור הופעת רוק כבד. אבל האושר על פניו של אוסבורן מחק איזושהי מחשבה על איזושהי תחושת החמצה מבחינתו. כשפורסם דבר המופע, אשתו והמנהלת המיתולוגית שלו שהיא סיפור בפני עצמה, שרון אוסבורן, סיפרה כי הם מתעקשים על "פרידה מושלמת". מי דמיין שזאת תהיה פרידה טוטאלית.
ג'ון מייקל אוסבורן נולד למעמד הפועלים הבריטי שהתעצב במלחמת העולם השנייה, למציאות שבה ילדים צריכים להסתדר בעצמם עם בעיות כמו הדיסלקציה החמורה שסבל ממנה - שלא לדבר על דיכאון וטראומה עקב מקרים של בריונות, שהביאו אותו עד כדי ניסיונות אובדניים. לאביו שעבד במשמרות במפעל של ג'נרל אלקטריק לא היה זמן וקשב, ואמו עבדה גם היא במפעל וטיפלה בחמישה ילדים נוספים מלבדו.
ואז, בגיל 14, אוסבורן שמע את הביטלס ומצא את הייעוד שלו: להיות רוקסטאר. שנה אחר כך נטש את בית הספר והחל לעבוד בעבודות-כפיים. לקראת סוף שנות ה-60 פגש את הבסיסט גיזר באטלר, ובהמשך השניים חברו לגיטריסט טוני איומי ולמתופף ביל וורד. כולם הבינו מהר את פוטנציאל הכריזמה של אוסבורן, הסקרנות שהקול שלו מעורר ואת הכוח של רוק אפל, מלנכולי וזועם לאחר שבועת הסיקסטיז התנפצה ברעש ובאלימות.
כך באה לעולם בלאק סבאת', להקה שאימצה בחדווה את הרצון של הקהל לקבל את הרוק שלו מהיר יותר, חזק יותר ואמיתי כמו המציאות שהתפשטה בעולם. שירים כמו War Pigs ו-Paranoid התלכדו באופן מושלם עם עידן של כאוס וחוסר-ודאות משני צדי האוקיינוס, ונתנו ביטוי לדור שלם שהרגיש מעוך תחת מגף המלחמה בוייטנאם (בארצות הברית) והצרות הכלכליות (בבריטניה).
לצד האלבומים המצוינים, שגם נמכרו בכמויות עתק, הייתה זו האישיות הבימתית חסרת-העכבות של אוסבורן שסחפה אחריה מעריצים ומעריצות: גורמים דתיים האשימו אותו ב"שטניזם" והוא עצמו לא בחל בסמים ואלכוהול, שהביאו לכך שחברי להקתו התייאשו ממנו והחליפו אותו אחרי עשור של פעילות. אולם האירועים הביזאריים והמופרעים ביותר של אוסבורן קשורים בפולחן אחר שאימץ: לנשוך חיות בראש. ב-1981, למשל, הוא הביא יונה למפגש עם חברת התקליטים CBS, בכוונה לשחרר אותה כסימן של שלום, אבל מרוב שכרות הוא נשך את ראשה ונזרק מהבניין. שנה אחר כך, על הבמה, הוא נשך ראש של עטלף אחרי שחשב בטעות שהוא עשוי מגומי. אגב, עקב בעיות שתייה לקח לו 19 טסטים (!) כדי להשיג רישיון נהיגה.
5 צפייה בגלריה
סיפק לקהל מוזיקה מהירה יותר, חזקה יותר - ואמיתית כמו המציאות. אוזי אוסבורן
(צילום: AP)
גם לאחר שבלאק סבאת' התפרקה, אוסבורן המשיך לקריירת סולו די מצליחה, בחסות חיי משפחה מעט יותר נורמליים עם אשתו השנייה שרון ושלושת ילדיהם (יש לו שלושה מאשתו הראשונה) - ומעמדו כחלוץ אמיתי בז'אנר שהלך וצבר פופולריות בזכות להקות כמו מטאליקה וגאנז אנד רוזס. ב-1991, כשהגראנג' שלא היה קיים בלעדיו כבש ארצות כמו יוליוס קיסר, הוא אפילו זכה להיכנס בפעם הראשונה והאחרונה למצעד הטופ-40 עם הלהיט Mamma I’m coming home.
אבל כשהדיסטורשן דעך לטובת הדאנס וההיפ-הופ, אוסבורן המציא את עצמו שוב בדרך אחרת לגמרי. הוא ומשפחתו כיכבו בניסוי טלוויזיוני חדשני למדי: פתיחת דלתות ביתם למצלמות, כדי שיתעדו אותם ויראו לעולם איך מתפקדת (או לא) משפחה של אדם מפורסם מאוד ולא-שגרתי בעליל. זה עבד כמו קסם: אוסבורן נחשף בנעלי בית כדמות רכה ועגולה עבור קהלים שלא נולדו כשהוא נשך עטלפים. אחר כך הם הלכו להקשיב ללהקות כמו לינקין פארק וסיסטם אוף א דאון והבינו שהבחור הממלמל מהמסך הוא זה שהמציא אותם.
היה זה החוש השיווקי של אוסבורן ורעייתו שהביאה את אוסבורן גם להופעה ראשונה ובלתי-נשכחת בישראל ב-2010. כ-15 שנים קודם נוסד "אוזפסט", מעין קרקס הבי מטאל מתגלגל בהובלת אבי הז'אנר. המפיק שוקי וייס, שמבין דבר או שניים בז'אנר, הצליח להנחית אותו בתל אביב, לערב שמצד אחד תודלק בנוסטלגיה אבל בזכות אוסבורן הרגיש חי ואקטואלי.
שמונה שנים אחר כך הוא הגיע שוב. לפני כן התראיין ל-ynet ואמר על ההופעה הקודמת: "הייתם פסיכים, אקח את ההופעה הזאת לקבר". בין אם התכוון לכך או לא, עכשיו אוזי אוסבורן בדרך לשם והתיק שלו עמוס עד להתפקע בכל מה שנתן וקיבל לאורך שישה עשורים שבהם הוא תמיד, אבל תמיד, נתן בראש.
